הבטיח, קיים, נעלם ושוב מקיים: בן סהר חוזר לעצמו
לא כל אחד היה מצליח להתגבר על משבר השיבה הביתה אחרי חלומות צ'לסי ואספניול. ורק שאלי גוטמן יחזור לאיתנו. מכבי ת"א של איוניר חוזרת לאפרוריות. ותכניסו לכם טוב טוב לראש: בלי מכבי ת"א כדורסל, אין יורוליג
2. בכל מקרה, גוטמן הרי השאיר קבוצה בריאה לאבוקסיס ולמרות שזה לא היה משחקה הטוב ביותר של הפועל לאחרונה, זה הספיק לניצחון קליל על נתניה - שדווקא הפגינה כדורגל מסודר ומאורגן, והיתה ראויה לפחות לנקודה.
חוזר לעצמו. בן סהר צילום: אלן שיבר
3. בן סהר חוזר להיות אותו חלוץ אימתני שהבטיח וקיים, נעלם, שוב הבטיח ושוב קיים. בן סהר הוא חלוץ שהוא חלומו של כל מאמן ואימתם של מגנים ובלמים. הרפרטואר המקצועי שלו כולל מהירות, נוכחות משמעותית ברחבה, גובה וחוסן גופני מגובים בטכניקה אישית גבוהה יחסית.
כמו כן, לא כל אחד היה מצליח להתגבר על משבר השיבה הביתה אחרי חלומות צ'לסי ואספניול. מה שאומר שגם מבחינה מנטלית לסהר פוטנציאל לחזור לרמות הגבוהות באירופה, והפעם גם לממש חלומות ששבים ועולים מחדש. רק בלי שטויות, בן. והכל בטעם טוב, בינה והשכל.
4. לאוהדי מכבי ת"א יימאס יום אחד מהכדורגל של מבחן התוצאה. כדורגל כזה מתאים לקבוצות קטנות. בקבוצות כמו מכבי הוא מתאים למשחקים מסוימים שקשורים במאבקי אליפות, ולא כדרך חיים. אי אפשר היה לראות אתמול את מכבי של איוניר כמה אפרוריות ושעמום.
חוזרים לאפרוריות? איוניר עם מדוניאנין צילום: אלן שיבר
דווקא להפועל פ"ת של יובל נעים היו דקות יפות של כדורגל ומי יודע כיצד המשחק היה מסתיים אלמלא ההרחקה של אדו. אגב, הדרבי הקרוב הוא אכן סוג של מבחן התוצאה. אם איוניר יעמוד בו, יהיה לו במה להתגאות. גם תיקו יספיק לו במבחן החשוב הזה.
5. מתנצל, כבר לא נותרו לי מלים ומחמאות לתופעות הטבע שעונות לשם קרית-שמונה, שירצקי, בן-שמעון, מכבי פ"ת, הלוזונים ופרדי דוד. תקציב שפוי ומינימלי, הזדהות ואהדה אמיתית למועדון, ירידה לפרטים הקטנים ביותר איפה מוני הראל, מי זה אלי טביב.
6. מה הסיפור הזה של הפועל ר"ג? שלישיות ורביעיות, מקום אחרון וחובבנות מביכה. אני מבין שיש לקבוצה הזו איזה פטרון חדש ועשיר שאינני זוכר את שמו כרגע, והבן שלו, שגם את שמו אינני זוכר כרגע, הוא גם שוער בקבוצה כרגע. והם מנהלים את הפועל ר"ג כרגע, ועוד רגע הם ישברו שיאים של בושה בספורט המקצועני. לפחות ככה זה נראה כרגע.
7. באחריות, תוציאו את מכבי ת"א מהיורוליג ואין יורוליג. ביום חמישי הגיעה לכאן רומא. לא ידעתי ולא שמעתי. אף אחד בקפה לנדוור המפוצץ בגבעתיים לא ביקש שישימו לו טלוויזיה על מכבי כבר שבועיים ברציפות.
הפרלמנט הקבוע שם מורכב ברובו מאוהדי הפועל שהם יותר שונאי מכבי. בעבר היה בלתי נסבל לשבת במחיצתם. הוויכוחים המרים לתיקון העולם סביב השולחן היו נקטעים בשאגות שמחה על כל סל של יריבות מכבי. היום כלום. מצידם ששמעון מזרחי, שנוא
נפשם, יהיה ראש ממשלה. תזכירו להם מי זה שמעון מזרחי.
באתרי האינטרנט של הגאזטה דלו ספורט, קוריירה דלו ספורט וטוטו ספורט הדיווחים מינימליים. בעיתונים עוד יותר מביך. אין זכר לימים ההם. אף אחד לא מטלפן מאיטליה לבקש פרטים על מכבי. אנריקו קמפנה, אוסקר אלני, מריו ארצ'רי, גבריאלה טאקיני, לוצ'אנו מורג'ה, שאליהם היו מצטרפים דרך קבע בני משפחה ועיתונאים ממחלקות שונות, כבר נטשו. הכדורסל לא מרגש אותם יותר לא באיטליה, שם הענף מת, וגם לא בגביע אירופה לאלופות.
50 איש ואשה, כולל נשיאי הקבוצות ומאמניהם, היינו חוגגים בשכונת התקווה עד השעות הקטנות של הלילה. דן פטרסון היה שולט בשולחן ביד רמה ומנחש את כותרות העתונים של מחר. הכל נעלם. בבוקר אתה מציץ בתוצאה ורואה שמכבי ניצחה את רומא 41 הפרש, ואתה מעלה חיוך על פניך. 41 הפרש על קבוצה איטלקית.
מי זה פארגו? מכבי רומסת את רומא צילום: דני מרון
ואתה מגיע אל מסגרת הסטטיסטיקה ולא מזהה אף שחקן איטלקי או אמריקאי. רק שני ישראלים זניחים. ואז ההפתעה, או הפנומן: 11 אלף צופים ביד-אליהו. פקקים ביגאל אלון, צומת דרך השלום. ואתה לא מבין. איך זה קורה. למה זה קורה. מי זה פארגו, DIO MIO.
והרייטינג, סביב עשרה אחוזים. זאת אומרת שעוד יש ביקוש לסחורה הזו. לא כמו בעבר, אבל עדיין המספרים יפים ומכובדים. כי באיטליה כלל לא משדרים יורוליג, ואם כן, אז בתחנות מקומיות ובחינם. מי ישלם על אפס רייטינג. ושלא יעבדו עליכם. גם ברצלונה וריאל לא מעניינות את הספרדים. אולי רק קומץ משוגעים ומקורבים. ולכן תכניסו לכם את זה טוב טוב לראש: בלי מכבי אין יורוליג.
אקו"ם