געגועים לטונקו עבדול רחמן: פרננדס מוכר לוקשים
נכון שלא הגענו למונדיאל 40 שנה, אבל מאמן חלטוריסט כמו פרננדס לא היה כאן 2,000 שנה. אולי לפחות בזכות הנזקים שהוא גרם, יחזירו אותנו לאסיה

פרננדס מבייש את קטגוריית המאמנים המקצוענים. לשחק בבית נגד לטביה במערך של 2-3-5 זו פשיטת רגל מקצועית. בכלל לא משנה אם מי שישחק לצידו של אליניב ברדה יהיה עומר דמארי או שמא בן סהר.
לי אין בעיה שהנבחרת תפסיד מחר. אולי עדיף שתפסיד. שפרננדס יניח לנו לנפשנו. אם אבי לוזון היה איש כדורגל אמיתי ולא עסקנצ'יק מליגה נחותה, הוא לא היה מאפשר למאמן שלו לבלות את סוף השבוע שעבר בצרפת כאשר כאן מתקיים המחזור האחרון שלפני המשחק נגד הלטבים.
לוזון היה צובר נקודות זכות רבות אם היה משאיר את מאמן הנבחרת במכורתו, אם זו התייחסות המאמן שלו לתפקיד החשוב, ועוד אחרי פגרה שנמשכה כחצי שנה.
2. אין ברירה, מותר פעם לאמץ את האמרה הבולשביקית שלפיה ככל שיהיה יותר רע, בעתיד יהיה יותר טוב. הסיכוי של נבחרת ישראל להעפיל ליורו 2012 נמוך, אם לא אפסי. הכדורגל הישראלי זקוק לזעזוע. פרננדס צריך לשלם את מחיר האדישות של הציבור כלפי נבחרתו. רק הוא אשם בביזיונות מול גיאורגיה, יוון וקרואטיה.
הפסד מחר יקרב את סיום הקדנציה שלו. ואם לא מחר, אז ביום שלישי. לכדורגלן הישראלי מגיע יותר. משחקי הנבחרת, בנוסף להיותם חשובים מבחינה לאומית, מהווים במה חשובה עבורו בדרך לחוזים יוקרתיים באירופה.
החובבנות שבה מתנהלת הנבחרת בעידן פרננדס זועקת לשמיים. אין הרכב, אין שלד ואין דרך, ולכן אין עתיד. מי יודע איזה הרכב מוזר ומביך יעלה מחר פרננדס. כיצד הגענו למצב שבו אתה לא יכול להזדהות
3. אתמול פרננדס גם התגלה כחוצפן לא קטן. במסיבת העיתונאים הוא טען כי אחרי כל מה שהוא קרא בתקשורת על ההרכבים והשיטות וכאשר כולם מציעים לך כיצד לשחק, או אז הוא מבין מדוע נבחרת ישראל לא הגיעה למונדיאל 40 שנה. לקרוא ולא להאמין.
אלא שאנחנו כאן כדי להבהיר שאמנם נכון, 40 שנה לא הגענו למונדיאל, אבל עוד יותר נכון שאלפיים שנה לא היה לנו מאמן חלטוריסט כמו פרננדס, ומי יודע אם הנזקים שהוא גורם לכדורגל הישראלי לא יגרמו לכך שבכלל יחזירו אותנו לשחק באסיה. ומי יודע, אולי נוגרל לבית אחד עם מלזיה ולפחות נוכל להתעדכן מה עלה בגורל יורשיו של מלך מלזיה, טונקו עבדול רחמן.