 |
/images/archive/gallery/573/629.jpg זאב שביידל
יחצ  |
|
|
|
|
| זאב שביידל, קרימינולוג והומוסקסואל דתי, דוחה את הטענות בדבר האפשרות לשנות נטייה מינית ומוצא קשר הדוק בין קנאות דתית, הומופוביה וגם חרדות אישיות |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
סיפור ידוע על המנהיג השחור הדגול מרטין לותר קינג מספר על סטודנט שאמר לו בהרצאה שהוא אישית לא אנטישמי, אבל הוא חושב שיש לובי חזק מדי בעד ישראל וכי היהודים מעמידים את האינטרסים שלהם מעל הכל ואי אפשר לבקר אותם על זה. התשובה של קינג הייתה: "לדעה הזו קוראים אנטישמיות. ואתה אנטישמי".
 |
| ''הומואים יכולים להשתנות!'' |
|
אורי (שם בדוי), סטודנט מסורתי בן 18 מהטכניון, הקים אתר המייעץ להומואים לשנות את נטייתם |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
נזכרתי בסיפור הזה כשקראתי את הראיון שקיים דוד מרחב, "הומואים יכולים להשתנות!". המרואיין האנונימי בשם "אורי" הבטיח לכול הומו שרק ירצה שינוי קל ומהיר בנטייתו והזמין את כולם לאתר שהקים למטרה זו. הוא אף התקומם נגד ה"גייז" שמנסים לסתום לו את הפה ולהציג אותו כהומופוב, השם ישמור. אורי גם התכחש לקשר כלשהו לדת או ארגונים דתיים.
בתור פתיחה אומר כמה מילים על עצמי: אני קרימינולוג יישומי, בוגר אוניברסיטת בר אילן. אני גיי דתי (בעל תשובה) ששנים רבות נאבק בנטייתו המינית ובין השאר פנה לטיפולים המוצעים בכתבה וגם לארגון הישראלי שעוסק בהם בשם "עצת נפש". אספתי גם את כל החומר שיכולתי להגיע אליו מהספרים, המאמרים ואתרי הרשת ש"אורי" מציין. כיום אני עוסק בתמיכה בדתיים הומו-לסביים אחרים במסגרת פורום של גייז דתיים.
אני בהחלט מאמין בזכות כל אדם לנהל אורח חיים הומו-לסבי גאה ומוצהר ואף נלחם על זכותי וזכות חבריי לעשות זאת אף בתוך הקהילה הדתית. יחד עם זאת, אני תמכתי ותומך גם באנשים שאינם מעונינים לצאת מהארון ועושה זאת במקסימום מקצועיות והעדר שיפוט. דווקא על רקע זה חשוב לי להדגיש את המופרכות והמניפולטיביות שבדברי אורי. לא אוכל להתייחס לכול הדברים במסגרת של מאמר קצר, אך אדגיש כמה מהנקודות הבולטות ביותר.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
| "קוראים לזה אנטישמיות". מרטין לותר קינג. צילום ארכיון
| /images/archive/gallery/301/524.jpg  |
|
|
|
 |
|
 |
|
טיפול שמוביל למצוקה ודיכאון
|
|
|
 |
|
|
|
ראשית, הנחת העבודה של "אורי", עליו מבוסס כל הראיון וכל התכנים באתרו, היא שהומוסקסואלים אינם קיימים. בכלל, אין דבר כזה. מבחינתו, זו אקסיומה שאינה דורשת הוכחה. היא מביאה אותו לסתירות בדבריו, שכן אם הוא טוען שהפך מהומו לסטרייט, הרי שהוא היה הומוסקסואל קודם. אבל אם לשפוט לפי המאמר, כנראה שהוא רק חשב, פעם בטעות, שהוא הדבר הזה שנקרא הומוסקסואל ושבעצם לא קיים.
כלומר, כל גישתו אינה מבוססת על ההנחה שנטייה מינית יכולה להיות גמישה פחות או יותר אצל אנשים שונים, אלא שיש רק נטייה מינית אחת וכל השאר משחקים ב"נדמה לי". בכך "אורי" שובר את אחד מכללי היסוד של האתיקה המקצועית; כמראש מתייחס לכל ההומוסקסואלים (מובן שאת רובם אינו מכיר) כאל אנשים שבעצם לא יודעים מה הם באמת מרגישים. ודאי שהוא יודע זאת יותר טוב מהם.
שנית, "אורי" מכחיש את ההשתייכות שלו לארגונים דתיים וטוען שהוא לא עושה את דבריו מטעמי דת. על רקע זה האנונימיות שהוא נוקט בה (מדוע? האם מחשש להיפגע על ידי ה"גייז"?) לא מעוררת אמון. אבל דבר שעוד יותר לא מעורר אמון הוא העובדה שכל האתרים והספרים ש"אורי" מפנה אליהם באתר הם של מחברים דתיים נוצריים ושל ארגונים שלהם או הפועלים מטעמם.
בנוסף,
כמה מילים על הטיפולים עצמם. מדובר בשיטות של פסיכואנליזה מיושנת שהיו נפוצות בארה"ב בשנות החמישים והשישים והאשימו בהומוסקסואליות של הילד את האב המנוכר ואת האם הדומיננטית. מאז ועד היום לא נמצאה כל תמיכה מחקרית לתיאוריות הללו וכיום הן מקובלות רק על חוג מצומצם של מטפלים. רובם מטיפים דתיים וכולם פועלים למאבק נגד זכויות של גייז במסווה "עזרה לאנשים שלא טוב להם עם עצמם".
אף אני עובד הרבה עם גייז שלא טוב להם עם עצמם. התפקיד שלי זה לעזור, לא לשקוע בשנאה עצמית כי אם לקבל את כל החלקים באישיות שלהם. איך ועד כמה לממש אותן חלקים בפועל, זו שאלה שתלויה בנסיבות חייו של כל אחד ואחד ואין פה מתכון שיתאים לכולם. יחד עם זאת, איני מבטיח לאף אחד דברים שאין באפשרותי להבטיח. אני עושה זאת כי אני מכיר, גם אישית וגם מהמחקרים, את התוצאות אליהן מובילה פעמים רבות גישה של "אורי" ודומיו.
באמירתם לפיה "מי שרוצה יכול להשתנות" מובלעת אמירה כי "מי שלא משתנה, נשאר כך משום שלא רצה מספיק". כלומר, המטול הוא האדם תמיד. זה מוביל רבים מן המטופלים בשיטה הזו (כולל את עצמי בעבר) למצוקה אישית קשה עקב תחושה של חוסר אונים, דיכאון, משברים אישיים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ואתה הומופוב
|
|
|
|
|
|
|
יצא לי לתמוך בעבר ובהווה באנשים שחוו פגיעה קשה בגלל הטיפולים המוצעים (למרות שאלו לא כללו מכות חשמל) והתמכרו בצורה אובססיבית למין הומוסקסואלי, למרות שקיבלו את כל ה"הסברים" מדוע בעצם הם "כאלה". בדיוק מהסיבה הזו רוב ארגוני בריאות הנפש המובילים בעולם, עם איגוד הפסיכולוגי האמריקאי בראשם, הביעו עמדה חד משמעית שמגנה את הסוג הזה של הטיפולים כלא אתיים.
האיגוד חזר על עמדתו הרשמית הזו בשבוע שעבר במהלך הוועידה השנתית בניו אורלינס והדגיש שטיפולי ההמרה לא הוכחו כיעילים והם מסייעים להפצת ההומופוביה.
וכאן שוב נגלה דברים מעניינים אם נגלוש מעט באתרו של אורי, שטוען שאינו הומופוב ורוצה רק לעזור לאנשים. בין הקישורים למאמרים ולכתבות נמצא כתבה שמתנגדת להכרה בנישואין הומו-לסביים, אוסף מאמרים נגד הורות גאה, טענות לפיהן רוב ההומוסקסואלים סובלים מהפרעות אישיות ומחלות נפש, מפיצים מחלות ותומכים בהרס המוסר והחברה.
בנוסף לכך, טענה שהוריהם גרמו לנטייתם המינית ביחס מנוכר או מגונן-יתר, וכן אתרים שמבטיחים להירפא מהומוסקסואליות על ידי פנייה לכוחו המרפא של ישו ואמירה שגיי לא יכול להיות אדם דתי.
קוראים לזה הומופוביה, "אורי". ואתה הומופוב.
לקריאה נוספת הקליקו כאן
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
