רבים סבורים שההצלחה או הכישלון במקרה של צרפת נמצאים רק בידיים של המאמן ריימונד דומנק בן ה-58. שש שנים הוא מאמן את נבחרת צרפת, אחרי שנכנס לתפקיד בסיום יורו 2004 במקום ז'אק סנטיני שלא היה טוב ממנו, אבל יש הרגשה תמידית בקרב כל הצרפתים שהוא לא האיש הנכון במקום הנכון.
רבים היו רוצים לראות שם את ארסן ונגר וטוענים שדומנק לא מתקרב לקרסוליים שלו. בעבר הוא היה המאמן הכי מושמץ באירופה וצרפתים רבים נשבעו לא לאהוד את נבחרת צרפת בגללו. הוא אומנם עלה לגמר המונדיאל הקודם והחזיר את צרפת לקידמת הבמה העולמית, אבל 12 שנה אחרי שזכתה במונדיאל ב-1998 היה נדמה ששוב דומנק הישן והרע מופיע.
צרפת לא הצליחה להתגבר בבית המוקדם של הגביע העולמי על נבחרת כמו סרביה, שנחשבת אפורה בהרבה ממנה ונאלצה לשחק במוקדמות. היתה תקופה בה דומנק היה מנותק מהעם ואהבו לשנוא אותו. התקשורת שלו עם האוהדים היתה גרועה ביותר. האשימו אותו בכל דבר ואפילו כשהיתה רעידת אדמה בקצה מרוחק של העולם, היו כאלה שמצאו לה קשר עם המאמן המושמץ.
דווקא עכשיו מתייצבים מאחוריו כדורגלנים, ספורטאים, מאמנים ואנשי ציבור שקוראים לאוהדי הכדורגל בצרפת להתחיל לשנות את ההתנהגות ולתת קרדיט לנבחרת ולמאמן. אחד ממגזיני הספורט של צרפת 'ספורט 10' יצא בקמפיין שקרא ל-60 מיליון תושבי צרפת לאהוד את הנבחרת.
"כולנו יודעים שדומנק יהיה המאמן ב-11 ביוני כשהמונדיאל ייפתח. אז בואו נתייצב מאחוריו. במקרה הטוב נשיר את המארסלייז ברחובות השאנז-אליזה ב-11 ביולי ונפתח בקבוקי שמפניה כמו אחרי הזכיה ב-1998 ובמקרה הגרוע נחזור להטיח ביקורת בנבחרת ובמאמן שלה", כתב השבועון במאמר מערכת מנומק.
שוער ליון, הוגו לוריס, שיעמוד בשער הנבחרת במונדיאל אומר: "כשתיירי הנרי ודומנק מותקפים על ידי העיתונות זה עושה לנו רק רע. אנשים לא מבינים איזה אנרגיות חיוביות דומנק מביא לנבחרת כשאנחנו משחקים". גם קלוד מקאללה הוותיק, שמשחק היום בפאריס סן ז'רמן, יודע לומר על דומנק מילים חמות: "הוא מנהיג אמיתי על הספסל. במקום לתת לו גב אוהבים להטיל בו רפש".
דומנק עצמו מתאר בצורה הכי טובה את ההרגשה שלו כמאמן צרפת: "אצלנו במדינה מחכים לנבחרת צרפת עם אקדח על הרקה. אם אנחנו לא מנצחים שני משחקים כבר רוצים לירות
אחד מהכדורסלנים המפורסמים של צרפת, לורן שיארה, שזכה איתה במדליה אולימפית מטיח ביקורת באוהדי הכדורגל של צרפת: "הם יודעים רק להאשים את המאמן בכל מצב, אבל האחריות שלהם למשבר בו היתה צרפת במוקדמות היא שווה. הם לא נקיים. במקום לעמוד מאחורי הנבחרת הם היו שורקים בוז לשחקנים ולמאמן עוד לפני שהמשחק התחיל".
אז האם דומנק שוב יהיה האויב מספר 1 של נבחרת צרפת? אז זהו, שלפחות כאן יש שינוי לטובה, לפחות בקרדיט שהמאמן מקבל על האופי שלו וחלק מהפעולות שלו מחוץ למגרשי הכדורגל. לפתע מתחילים להראות את דומנק באור אחר והאיש הכי מושמץ במדינה הופך לאט לאט לקאלט אהוב.
בהתאחדות הצרפתית שוקלים אומנם להחליף אותו אחרי המונדיאל בלי קשר להישגים שלו והציעו כבר ללורן בלאן מאמן בורדו את התפקיד, אבל בואו ותראו איזה אדם דומנק באמת. לא זה שרוטן וכועס על כולם במסיבות עיתונאים ומקרין שנאה תהומית לעיתונות שלועגת ומכפישה אותו ללא הרף.
עיתונאים אוהבים לומר שהוא שחקן תיאטרון שפספס קריירה גדולה על הבמה, אבל כדורגל הוא לא כל כך מבין ומי שמניע אותו כמו בובה על חוט מאחורי הקלעים הוא המנהל הטכני של הנבחרת, איימה ז'אקה, גיבור מונדיאל 1998.
דומנק הוא נוף לא רגיל בקרב מאמני הכדורגל. קחו אותו ואת דייגו מראדונה ותקבלו שני מאמנים בקצות הסקאלה השונים. דומנק למשל לא קורא את עיתון הספורט הל'אקיפ. הוא קורא מגזינים על אומנות, תיאטרון וספרות. הוא נחשב לאחד האנשים הכי אינטליגנטיים שעבדו אי פעם בכדורגל הצרפתי.
התנ"ך שלו הוא לא הדו-שבועון המפורסם הצרפתי 'פראנס פוטבול' אלא ספר שכתב הפסיכולוג הצרפתי גוסטב לה בון במאה ה-18 בשם "הפסיכולוגיה של ההמונים", ספר שהשפיע על זיגמונד פרויד, אבל גם, לא עלינו, על היטלר ומוסוליני שקלטו את רעיונותיו. דומנק הצליח לשבות חלק מליבם של האוהדים אחרי שהחל לתרום לאגודת אוטיזם שמטפחת ילדים באמצעות הכדורגל.
"זה קרה לי אחרי שראיתי חבר קרוב שלי שמגדל בן אוטיסט והכדורגל נתן לו המון. הבנתי עד כמה אני יכול לתרום לו", גילה דומנק. הילד סמי הצטלם עם דומנק על שער אחד המגזינים המפורסמים בצרפת ואביו סיפר על דומנק: "הוא האיש שנותן לי כח להמשיך. כשהוא לוקח את סמי בזרועותיו הילד מרגיש את הכח הפסיכולוגי שלו, את החום והאהבה. האיש הוא נדיב, פשוט, חברותי, חם עם המון הומור. המחויבות שלו לבן שלי ולאוטיסטים אחרים היא אמיתית".
אחד המגזינים הפסיכולוגיים בצרפת שראיין את דומנק הכתיר אותו אמן: "הוא קולט את כל השאלות שלך, אבל מסוגל לגרום לכך שלא תשים לב שהוא עונה רק על מה שהוא רוצה. הוא מנווט את הראיון באומנות לפי הקו שהוא רוצה ללכת בו. זה אופייני לאנשים ברמות גבוהות מאוד של אינטליגנציה".
דומנק חובב מתח לשמו ומוכן לעסוק בכל דבר שיש בו רמות אדרנלין גבוהות ולא פלא שהוא מצליח להסתדר עם כל הלחץ שיש על גבו כמאמן. ביולי 2009 יצא דומנק, חובב פוקר ידוע, עם חברתו לטורניר אליפות העולם בלאס וגאס. אחרי שחזר מהתחרות אמר: "אחרי שש שעות של משחק הרגשתי שאני גמור. יש במשחק הזה מתח בלתי רגיל ומתחדש. שחקן הפוקר חייב כל פעם להפעיל את הבטריות שלו מחדש. אני חושב שאין ספורט יותר מדהים מהמשחק הזה בעולם".
עוד אהבה של דומנק היא להקדיש זמן לבתי ספר בהם הוא מרצה על כדורגל. למרות שהוא מאמן את אחת הנבחרות הכי מפורסמות בעולם הוא אוהב לרדת אל העם ופעמים רבות תמצאו אותו מהלך ברובע מונפארנס הידוע בפאריס כשהוא מחבק שני ילדים תחת כל זרוע אחרי ביקור שערך באחד מבתי הספר בסביבה.
"כשאני הולך ברחובות בפאריס אין אף אוהד כדורגל או אזרח שרוצה להעליב אותי. להיפך, אני מקבל מאות בקשות לחתום על אוטוגרפים", הוא אומר. המדיה לא כל כך אוהבת אותו, אבל העם כך מסתבר התחיל להתאהב. גם דומנק שונא את המדיה ואוהב לדבר עם סטודנטים או להרצות על כדורגל, אבל שונא מסיבות עיתונאים.
בשל כך אולי הוא הסכים להשתתף בתוכנית נדירה ב-24 באפריל של ערוץ הטלוויזיה הצרפתי 'קאנאל פלוס' ולענות לפאנל של אוהדי כדורגל ששאלו אותו שאלות ממש בדומה לעיתונאים, אבל בלי הרוע שהוא טוען שיש למדיה כלפיו.
מי שמכיר את דומנק בחיי היום יום מדבר על איש עם לב רחב שאוהב לתת ולהעניק. הוריו של דומנק מעידים עליו שהוא חלם להיות נשיא צרפת כשהיה ילד. "הוא היה ילד מקסים שהביא לי פרחי סיגליות כל יום", אומרת אימו.
אביו, ג'רמיין, סיפר למאגזין 'ויוייאן דימאנש' שבתקופה בה הבן שלו היה בצרות עם נבחרת צרפת הוא חשש שהוא ירצה להתאבד בגלל שהוא אדם רגיש. "היום הוא מקבל אהבה מהרבה צרפתים ואנשים רבים מתקשרים אליו כדי לקבל עצות", מספר האב. דומנק היה ונשאר בעיני עצמו שחקן. איך אמר למאגזין פסיכולוגי בו התראיין: "אני שחקן. אולי שחקן לא טוב כל כך, אבל עדיין שחקן".
בעיקרון דומנק צודק לפעמים לגבי הביקורות המיותרות נגדו. יש הרגשה שסתם מתעללים בבן אדם. אחרי שהודיע ביום שלישי על הסגל הצרפתי למונדיאל בשידור ישיר בפריים טיים של TF1 כתב הל'אקיפ למחרת שהסגל של דומנק השאיר הרבה שאלות ותהיות לא פתורות. בעיקר נטפלו אליו על כך שהודיע מראש שיפרסם את הסגל הקצר של 23 שחקנים למונדיאל ולא סגל מורחב, אבל חזר בו לאחר מכן וברגע האחרון זימן 30 שחקנים.
קשה להבין מה רוצים הצרפתים, הרי כמעט כל המאמנים בגביע העולמי פרסמו השבוע את הסגלים הארוכים וההחלטה הסופית צריכה להינתן עד ה-1 ביולי. דומנק נשמע אמין לחלוטין כשאמר: "התלבטתי מאוד את מי לזמן. היו לי בראש 25 שחקנים אז חשבתי שזה יהיה אכזרי לנפות שניים והעדפתי לחכות לסיום משחקי הליגה לראות מי פצוע ומי כשיר".
איזו צרפת נראה במונדיאל? אפילו הצרפתים לא יכולים כיום לתת תשובה נחרצת, אבל בחינה מדוקדקת של הסגל מסבירה למה יש אופטימיות. הרבה יהיה תלוי ביכולת של פראנק ריברי שהוליך את באיירן מינכן לגמר הצ'מפיונס ליג, אבל לא רק הוא בתמונה. פלורן מאלודה וניקולאס אנלקה זכו באחת האליפויות הכי מרשימות באירופה עם צ'לסי והיו חלק חשוב של הקבוצה.
מאלודה אפילו היה השחקן שעשה את קפיצת הדרך הכי גדולה העונה בפרמייר ליג והרשים במשחקו. הפליימייקר, יוהאן גורקוף, הוליך את בורדו לעונה נפלאה בצ'מפיונס ליג ורק פציעה שלו בחלק האחרון של העונה גרמה לירידה ביכולת של הקבוצה ואיבוד האליפות. גם לליון היתה עונה מדהימה עם עלייה ראשונה בהיסטוריה לחצי גמר האלופות והיא שולחת לנבחרת את אחד השוערים הכי טובים באירופה כיום, הוגו לוריס, את ג'רמי טולאלן והחלוץ הוותיק סידני גובו.
דומנק השאיר את קארים בנזמה מחוץ למונדיאל, בגלל העונה הגרועה שלו בריאל מדריד והחליט לא לזמן את פטריק ויירה הוותיק ששיחק השנה במנצ'סטר סיטי. אבל כמה שמות טריים מאוד ו-ותיקים מתוצרת צרפת יכולים להפתיע בדרום אפריקה. חלוץ טולוז, אנדרה-פייר ג'יגאנק, הכדורגלן ממוצא צועני שהציל את צרפת מאי העפלה לפלייאוף. וגם חלוץ פאנאתינייקוס ג'יבריל סיסה אקס ליברפול, שהיתה לו עונה מדהימה ביוון וחזר לכושרו הטוב מפעם.
לצידם זימן דומנק גם את קשר מארסיי מתיאו ולבואנה. הקבוצה זכתה באליפות ראשונה אחרי 18 שנה הרבה בזכות הקשר בן ה-25 שעדיין לא רשם אף הופעה בנבחרת ואם הוא לא ינופה ייתכן שיוכל לתרום רבות לנבחרת. עוד שחקן אחד שכבר נשכח השנה על הספסל של ברצלונה הוא תיירי הנרי, שהביא את צרפת למונדיאל בדרך לא נעימה.
אצל פפ גווארדיולה הנרי לא האלוהים שהיה אצל ונגר בארסנל, אבל בעבר חזינו בתופעות של שחקנים גדולים שעברו עונה לא גדולה והגיעו למונדיאל רעבים. זה יכול לקרות גם להנרי שעשוי להיות ההפתעה הכי גדולה של המונדיאל בנבחרת הטריקולור. הבית המוקדם של צרפת בגביע העולמי נוח לה יחסית עם נבחרת דרום אפריקה, שלא נחשבת חזקה במיוחד. לעומתה אורגוואי ומכסיקו עלולות להיות יריבות קשות, אבל מי שהימר פעם על צרפת יכול להמר עליה שוב. היא עוד תדבר.
נא להמתין לטעינת התגובות
