זיכרון קלוש יש לי גם ממונדיאל 90' באיטליה, שם הולנד הודחה בשמינית הגמר ע"י אותה מערב גרמניה. לעומת שני הטורנירים הקודמים, את יורו 1992 בשבדיה אני זוכר מצוין, בייחוד את חצי הגמר הבלתי נשכח מול דנמרק, אותה נבחרת שהעפילה לטורניר רק בגלל ההחלטה להשאיר את יוגוסלביה בחוץ בשל אותה מלחמה.
> רוצים לדעת עוד על נבחרת הולנד? היכנסו לעמוד של הנבחרת הכתומה באזור המונדיאל שלנו
הכוכב הבלתי מעורער של הולנד באותם שנים היה מרקו ואן באסטן. עבור ילד בן 9 כמוני הוא נחשב ללא פחות מאליל. ניסיתי לחקות כל מהלך שלו בחצר, אך רק מהלך אחד יכולתי לעשות בצורה מושלמת – את החמצת הפנדל שלו באותו חצי גמר.
ואן באסטן בעט את כדור העונשין השני לזכות נבחרת האורנג'. הוא שיחרר כדור נמוך לפינה הימנית, ואיפשר לשמייכל הגדול לרשום הדיפה קלילה. אף שחקן אחר לא החטיא פנדל עד סוף ההתמודדות, הולנד נשארה בחוץ, דנמרק עלתה בגמר וזכתה בטורניר. ואן באסטן, שהיה מלך השערים של יורו 1988, סיים את האליפות בשבדיה בלי שער. שנה לאחר מכן סיים קריירה קצרה ומפוארת של 11 שנים. עוד החמצה.
"מה לכתוב?", שאלתי את העורך. "תכתוב קטע שיגרום לאנשים לרצות לראות את הולנד במונדיאל", הוא ענה. האמת, זה קל מדי. כל הישראלים אוהבים את הולנד. גם מי שאוהד קבוצה אחרת אוהב את הולנד.
בשנות ה-80 כתב מנחם זילברמן לדודו טופז את המערכון "משפחה בטיול". המשפט הזכור לכולם מהמערכון הוא: "רק משה רצה אורנג'דה, אמרתי לו מה יש'ך מאורנג'דה משה?". אז באמת – מה יש'כם מאורנג'דה?
אולי אלו דגלי ישראל במשחקים של אייאקס, אולי באמת כולם זוכרים את אנה פרנק. על המיתוס הישראלי-הולנדי דווקא נכתב באתר זה לפני כחודש, ושם הוסבר שהוא נובע מאהדה פוליטית-מדינית עוד מימי השואה ומלחמות ישראל. אבל גם הדור החדש אוהב את הולנד, אפילו 65 שנה לאחר מלחמת העולם השנייה וגם מלחמות ישראל הגדולות הן זיכרון רחוק. אז למה הולנד?
אולי בגלל המדינה עצמה, השטוחה, הקטנה, השלווה. אולי המזג ההולנדי. אולי בגלל הקהל העצום, שבכל טורניר גדול ממלא איצטדיונים. ממבט
אולי זה בכלל הטוטאל-פוטבול עוד מימי מיכלס ויוהאן קרויף. כל חובב כדורגל ותיק זוכר את הימים הללו, ולרוב הישראלים זה הזיכרון הראשון ממשחק כדורגל מצולם. גם בטורנירים האחרונים, בין אם הצליחו או לא, ההולנדים סיפקו לרוב כדורגל הרפתקני ומרגש, שתמיד היה כיף לראות.
אבל יותר מהכל, אולי זו ההזדהות עם תדמית הלוזר. אמנם הולנד זכתה ביורו ב-88', ועולה לטורנירים גדולים באופן קצת יותר תדיר מאיתנו, אבל יחסית לסגלים שהיא מעמידה לטורנירים הללו, תואר אחד אירופי ואפס תארים עולמיים זה מעט מדי בשביל האורנג'. וזה אנדרסטייטמנט.
כמעט בכל טורניר גדול שאליו העפילה הודחה הולנד במפח נפש. ב-74' ו-78' הפסידה בגמר למערב גרמניה וארגנטינה בהתאמה, ב-90' הגיעה לשמינית הגמר, בארה"ב 94' לרבע וב-1998 לחצי (הודחה ע"י ברזיל, שוב בפנדלים).
ההולנדים כמעט תמיד נמצאים בקצהו הגבוה של רף הציפיות, כאשר הפעם האחרונה בה עלו למונדיאל ולא עברו שלב הייתה ב-1938 בצרפת (אז עוד לא הונהג שלב בתים והכתומים הפסידו לצ'כוסלובקיה 3:0 בסיבוב הראשון). בין 38' ל-74' מונדיאל ראו בהולנד רק מרחוק, כשגם את זה של 82', 86' ו-2002 הם נאלצו לראות דרך מסך הטלוויזיה.
16 מיליון אנשים גרים במדינה הנפלאה הזו ואף אחד מהם לא גר במקום גבוה יותר מ-322 מטר, גובהה של וולסרברג. אין שם טיולים הרריים לאלפים או סקי בחרמון. יש שם טחנות רוח, גבינות, פרחים, פרות, מים ואפילו גראס. הרבה מכל אלה ובשפע.
אף למרות אורך הרוח הזה, נראה שהפעם ההולנדים קצרים בסבלנות. הם רוצים את הזהב, הם רוצים את הגביע. 32 שנים לאחר הגמר מול ארגנטינה, 22 שנים לאחר הזכייה ביורו, השנה היא 2010 והכתומים רוצים לקחת את הכל.
כדי להצליח במשימה החשובה החליטו ההולנדים לבחור בברט ואן מרוויק כאיש שיעמוד על הקווים. ואן מרוויק, שאף פעם לא היה שחקן גדול, הצליח כמאמן בפיינורד, איתה זכה בגביע אופ"א ב-2002 ובגביע מקומי ב-2008.
עם כוכבי הנבחרת לשעבר, פרנק דה בור ופיליפ קוקו לצידו בצוות המקצועי, ההולנדים הסתערו על מוקדמות גביע העולם כשהם משאירים לשאר הנבחרות רק אבק כתום ודחוס. 8 משחקים, 8 ניצחונות ויחס שערים דמיוני של 2:17 העלו את האורנג' מהמקום הראשון כמובן.
עכשיו התקווה של הקואץ' היא לעשות משהו הפוך מה-DNA ההולנדי - לשמור על יציבות עד הסוף. גם ביורו האחרון הולנד פתחה נהדר, כשאת בית המוות (עם צרפת, איטליה ורומניה) היא צלחה באופן מושלם רק כדי לנחול מפלה חורצת מול הרוסים של ארשבין.
מבחינה טקטית לא הרבה השתנה אצל ההולנדים. "ואן באסטן שיחק בשיטה של 4-2-3-1", אומר ואן מרוויק, "ואני לא מתכוון לשנות אותה. למאמן לאומי אין הרבה הזדמנויות לשנות את שחקניו, הוא פשוט צריך להתקרב אליהם, להשקיע בצד המנטאלי ולהכיר אותם כמה שיותר טוב". גם דה בור חושב גבוה: "יש לנו משימה והיא להיות אלופי העולם".
כדי להפוך דיבורים למעשים הרכיבו ההולנדים את הסגל הכי חזק שיכלו למצוא, כאשר ההפתעה היחידה היא אי-הכללתו של רוד ואן ניסטלרוי, חלוצה בן ה-33 של המבורג. למעט השארתו של רוד בחוץ, כל הכוכבים ההולנדיים זומנו והם יוצרים סגל מוכשר, חזק, כשרוני, וכמו תמיד – שובר שיניים של כל מי שאינו הולנדי.
הכוכב הגדול הוא אריאן רובן, שנתן עונה פנטסטית בבאיירן מינכן. שחקן הכנף בן ה-26 התאקלם אחרי קדנציות בצ'לסי וריאל, ונראה שמינכן מתאימה לו כמו כפפה לכנף.
רובן הוביל את הבווארים לדאבל, שלא היה רחוק מלהיות טרבל. הפריצות תמיד היו שם, יכולת הכדרור גם. תוסיפו לזה את הבגרות שהצטרפה השנה ואת השיפור בקבלת ההחלטות ויש לכם שחקן מהמשובחים בעולם.
מולו בגמר האלופות עמד חברו לנבחרת, הקשר הנפלא ווסלי שניידר. המנוע של אינטר (שדווקא כן חגג טרבל) מתהדר ביכולות בעיטה ומסירה משובחות וביורו הקודם אף כבש את שער הטורניר, ב-1:4 הבלתי נשכח על צרפת.
בהגנה יבלטו יוריס מאתייסן (המבורג), אנדרה אוייר (איינדהובן) וג'ובאני ואן ברונקהורסט (פיינורד). בקישור אין גבול לאופציות של ואן מרוויק. החל מ-ואן בומל מבאיירן מינכן, דרך אורלנדו אנגלאר מאיינדהובן, דה יונג ממנצ'סטר סיטי, וכמובן רפאל ואן דר וארט של ריאל מדריד.
בהתקפה גם לא חסרים כלים לצוות המקצועי. מאוכזבי ליברפול, דרק קויט וריאן באבל, ינסו לתקן עונה מחפירה ולרצות את עמם. אלחרו אליה מהמבורג וקלאס יאן הונטלאר ממילאן ישאפו לתת עוד צעד ולהפוך מכשרונות עצומים לכוכבים מוכחים בגזרה הבינלאומית.
כמובן שמעל כולם נמצא רובין ואן פרסי. הציפיות מחלוצה של ארסנל בשמיים, על אף היותו מועד לפציעות שלא משרות נחת על החבר'ה בכתום. ה"ילד" כבר גדל והיום הוא כבר בן 26. אם הוא ייתן מונדיאל גדול, הולנד שלו כנראה תגיע רחוק.
כדי באמת להגיע רחוק, הולנד תצטרך להתגבר על בית בינוני מאד, שכולל את דנמרק, יפן וקמרון - שלוש נבחרות שיכולות לעשות בעיות, אבל כנראה שלא יעשו. אם האורנג' צלחו את בית המוות של היורו ואת הבית המוקדם של המונדיאל בלי לאבד נקודה, כנראה שגם בבית זה 7 נקודות לפחות לא נראות כמשימה קשה מדי.
ואן מרוויק, כמובן, משדר פחד מושכל לצד רצינות: "אנחנו אמנם פייבוריטים, אבל זה בית מאד קשה. דנמרק חלפו על פני יריבות קשות כמו פורטוגל ושבדיה, יפן טכנית וטקטית, וקמרון היא בין שלוש הנבחרות החזקות ביבשת אפריקה. אנחנו צריכים לשחק חזק, כשאנחנו במיטבנו ננצח כל נבחרת".
המפגש הפיקנטי יהיה כמובן ב-14 ביוני מול דנמרק ביוהנסבורג. 18 שנים לאחר ההפסד המריר בפנדלים ביורו השבדי, ההולנדים השלווים יניחו את מזמרותיהם בצד, ויתפנו למלחמה. ואן באסטן לא יהיה שם, גם לא הכרעה בפנדלים.
אם תזכה בראשות הבית, הולנד תתמודד מול השנייה בבית 6, לבטח איטליה או פרגוואי, שתי יריבות לא קלות כלל. אבל הולנד של 2010, כפי שהובהר, מתכוונת ללכת עד הסוף, וכמו שהבטיח דה בור – המטרה היא לצבוע את אליפות העולם בכתום בוהק.
ההולנדים רוצים לשדר עוצמה, לדרוס ולזכות. הם לא רוצים ש'הכנאפה המתוקה' תהפוך לשטיח. מעל הכל, הם רוצים סוף-סוף להגיע הכי גבוה שאפשר. ולמדינה שבה הנקודה הגבוהה ביותר נמצאת 322 מ' מעל פני הים – 'גבוה' זה רק גביע קטן מזהב.
יתר כתבות נבחרת ביום:
> סרב ראשון: הופעת בכורה שלישית לנבחרת סרביה
> בית השקעות: אוסטרליה רוצה להוכיח את עצמה
> לאב אמיץ: גרמניה יואכים לאב ינסה להצעיד את גרמניה לתואר
> אחת בשביל כולן: אלג'יריה שומרת על הגחלת המוסלמית
> משבר זהות: הסיכזופרניה של נבחרת ארה"ב
> כאבי מיחזור: איך ייראה המונדיאל של סלובניה?
> הג'וב האיטלקי: קאפלו ואנגליה מוכנים להילחם בסטיגמה
> מקווים לעליית שערים: נבחרת יוון רוצה לתקן את הרושם
> עד הג'ונג האחרון: דרום קוריאה מחפשת מתנת פרידה למאמן
> ישראל בעלייה: נבחרת ניגריה רוצה לעשות היסטוריה
> בוכים עם כוכבים: מסי ודייגו הם היתרון והחיסרון של ארגנטינה
> עוד טלנובלה של סלסטה? מבט על נבחרת אורוגוואי
> כמה טוב בבית: דרא"פ הרוויחה מאירוח המונדיאל
> שומרי מסורת: הכירו את נבחרת מקסיקו
> דומאנק רע-לי? האיש ההזוי של נבחרת צרפת
נא להמתין לטעינת התגובות
