
אבל 18 שנים עברו מאז פיטר שמייכל וחבריו עשו את הקפת הניצחון שלהם על אדמת שבדיה. שחקנים התחלפו, מונדיאלים עברו, אבל הדבר החשוב ביותר מבחינת הדנים לא קרה. הם אפילו לא התקרבו לכיוון זכייה, או השלבים המאוחרים של האליפויות, בהן השתתפו בתקופת הזוהר.
אחרי היעדרות ממונדיאל 2006, חוזרת דנמרק לבמה הגדולה מכולם, כשהיא מרגישה שהפעם זה עומד לקרות. את התחושה הזאת ביטא היטב ניקלאס בנדטנר, חלוצה הצעיר והפורה של ארסנל, שלא היסס להצהיר לפני המונדיאל: "אנחנו מגיעים לדרא"פ כדי ללכת עד הסוף. אנחנו רוצים לקחת את התואר".
יכול להיות שניקלאס הצעיר עוד צריך ללמוד משהו לגבי רף הצבת המטרות שלו, אבל מצד שני, לא נתפלא אם הדנים יהוו את אחת ההפתעות הגדולות בטורניר.

הסיפור הגדול של המדינה הסקנדינבית נמצא אולי דווקא בסבלנות ובקדושה שמאפיינת את הנבחרת. מורטן אולסן, שהיה אחד משחקני העבר הגדולים במדינה, קיבל את שרביט האימון בשנת 2000 ועד היום לא שמט אותו. זה לא הפריע לאף אחד כשהוא נכשל בהעפלה למונדיאל בגרמניה ב-2006. גם הכישלון להגיע אל היורו ב-2008, לא גרם לו לעזוב. להיפך.
לאחר המוקדמות ליורו, קיבל המאמן הצעות אטרקטיביות
המאמן, שנחשב לאהוב מאוד בקרב השחקנים והאוהדים, קנה את ליבם. נבחרתו אף זכתה לכינוי "הכנופיה של אולסן", ע"ש סרט דני עתיק על כנופיית פושעים שנחשבת לאיכותית וטובה. נו מילא, אם זה מה שעושה אותם שמחים, מי אנחנו שנלין.
שלוש פעמים בתולדותיה הצליחה דנמרק להעפיל משלב הבתים אל השלבים המכריעים. פעמיים זה נעצר בשמינית הגמר. די מדהים שזה קורה במדינה בה הכדורגל הפך למקצועני רק בשנת 1980. הנבחרת הגיעה לטורנירי מקסיקו 86', קוריאה 2002 והעפילה פעם אחת לרבע הגמר (צרפת 1998). בסיס הנבחרת במונדיאל במקסיקו הוליך את הדנים לזכיה ההיסטורית ביורו 1992 בשבדיה.
זוהי מדינה משוגעת לכדורגל. למרות שהיא נחשבת לאומה די קטנה באירופה (5.5 מילון איש), כולם בדנמרק אוכלים ונושמים את חיי הנבחרת. האצטדיון בו הם משחקים בדרך כלל, מלא עד אפס מקום, כשהאוהדים הדנים, הרולרבוגאנס, זכו בכמה פרסים יוקרתיים של פיפ"א כקהל המצטיין, זה שדוחף את קבוצתו קדימה ושומר על ספורטיביות ראויה לשמה.

הקפטן הוא הכוכב הנצחי, ג'ון דאל תומאסון, שמשחק כיום בפיינורד ההולנדית. פרט לקשר הוותיק, ששיחק בעבר גם במילאן ובוויאריאל, נמצאים בסגל דניאל אגר מליברפול, דניאל ינסן מוורדר ברמן, כריסטיאן פולסן מיובנטוס וכמובן בנטדנר האימתני, שמשחק תחת שרביטו של ארסן ונגר בארסנל.
הנבחרת הדנית העפילה לאחר קמפיין מרשים, בו שלחה את פורטוגל על שלל כוכבי הצעצוע שלה אל משחקי הפלייאוף. כל קבוצה שלקחה מרונאלדו וחבריו ארבע נקודות, כולל ניצחון חוץ ענק בליסבון, ועל הדרך הדיחה את שבדיה, יכולה לרשום לעצמה העפלה ראויה למונדיאל.
מנהיג הכנופיה מורטן אולסן אמר: "גביע העולם הוא תמיד משהו מיוחד. העובדה שזאת הפעם הראשונה שאליפות נערכת על אדמת אפריקה היא נהדרת, בגלל שזה מביא הנה יותר אנשים שנחשפים ליבשת. אני זוכר את ההתרגשות שאחזה באסיה בשנת 2002, שגרמה לכולנו חוויה יוצאת מהכלל. פרט לכך, כמובן שמדובר בכבוד הכי גדול שכדורגלן יכול לקבל".

אבל עם כל האופטימיות, תיאלץ כנראה הנבחרת לחשוש מעמדת השוער, לאחר שתומאס סורנסון, שמתפקד במהלך העונה כשוערה של סטוק סיטי, נפגע בצורה חמורה במרפק ושבר אותו במהלך משחק הליגה של קבוצתו מול צ'לסי, זה שהסתיים בתבוסה 7:0.
דנמרק תתמודד בבית מספר 5 עם הולנד, יפן וקמרון. בעקבות החוזק שלה במרכז המגרש, היא נחשבת כנבחרת שיכולה למוטט בקלות יריבות כמו קמרון ויפן ולעלות לשלב הבא. השאלה היא, האם הדנים מוכנים לליגה של הגדולות באמת.
תשובה לכך נוכל לקבל במשחק מול הולנד, שכנראה יכריע את זהות המקום הראשון בבית. המיקום כאן הוא קריטי ביותר, שכן הבית הזה יצטלב בשלב הבא עם הבית של אלופת העולם איטליה.
יתר כתבות נבחרת ביום:
> מלך האריות: אטו חולם להצעיד את קמרון קדימה
> נשמע מצוין, נשמע אורנג': הולנד הולכת על כל הקופה
> סרב ראשון: הופעת בכורה שלישית לנבחרת סרביה
> בית השקעות: אוסטרליה רוצה להוכיח את עצמה
> לאב אמיץ: גרמניה יואכים לאב ינסה להצעיד את גרמניה לתואר
> אחת בשביל כולן: אלג'יריה שומרת על הגחלת המוסלמית
> משבר זהות: הסיכזופרניה של נבחרת ארה"ב
> כאבי מיחזור: איך ייראה המונדיאל של סלובניה?
> הג'וב האיטלקי: קאפלו ואנגליה מוכנים להילחם בסטיגמה
> מקווים לעליית שערים: נבחרת יוון רוצה לתקן את הרושם
> עד הג'ונג האחרון: דרום קוריאה מחפשת מתנת פרידה למאמן
> ישראל בעלייה: נבחרת ניגריה רוצה לעשות היסטוריה
> בוכים עם כוכבים: מסי ודייגו הם היתרון והחיסרון של ארגנטינה
> עוד טלנובלה של סלסטה? מבט על נבחרת אורוגוואי
> כמה טוב בבית: דרא"פ הרוויחה מאירוח המונדיאל
> שומרי מסורת: הכירו את נבחרת מקסיקו
> דומאנק רע-לי? האיש ההזוי של נבחרת צרפת
