הגבר הזה הוא אני
לימור שריר, רופאה וסופרת, מוציאה את "אלוהים ואלווירה", רומן היסטורי שנע בין כמורה לאתיאיזם. ראיון
השבוע יוצא לחנויות ספרה החדש, "אלוהים ואלווירה", הבנוי כחליפת מכתבים בין שני סיציליאנים בשנת 1978. האחד הוא סטודנט אתאיסט ונכה הלומד רפואה, והשני כומר קתולי העונה על שאלותיו התיאולוגיות של הסטודנט המרדן.
שריר נולדה בתל אביב ולמדה בתיכון עירוני א' בתל-אביב. את שירותה הצבאי העבירה כפקידה בפיקוד דרום תחת גורודיש. בשנת 1973 זכתה בתואר מלכת היופי של ישראל ואף זכתה להיות סגנית מיס תבל. בהמשך נסעה לאיטליה ולמדה רפואה בבית הספר לרומא, אך את התואר קיבלה באוניברסיטת תל-אביב, שם סיימה את לימודיה. במשך שנים ספורות עבדה בבית החולים תל השומר כרופאה כללית ועשתה דוקטורט אצל מנתח הלב, פרופסור דני גור.
את מלאכת הכתיבה החלה לפני כשלוש שנים ומאז היא מעידה שהיא לא יכולה להפסיק. ספרה הראשון "הבית על האגם" יצא בשנת 2003 בהוצאת ידיעות אחרונות וספרה הנוכחי "אלוהים ואלווירה" יצא לאור השבוע בהוצאת "כרמל".
רומנים היסטוריים הם מהז'אנרים המתורגמים הרווחיים של השנים האחרונות. טרייסי שבלייה כבר עשתה כאן קריירה מצליחה, דן בראון שבר את כל השיאים עם "צופן דה ווינצ'י" וגם "זכרונותיה של גיישה" היה ונשאר אחד הספרים הנקראים. ואולם, הסיפורת העברית לא מרבה להתעסק בנושאים אלו, בעיקר כשמדובר בתיאולוגיה.
שריר, שעמלה במשך שנתיים על כתיבת הספר, לא לגמרי מצליחה להסביר את המשיכה לחומרים ההיסטוריים עליהם היא כותבת.
"הבחירה בז'אנר חלופת המכתבים מקלה על מלאכת החדירה לנבכי הנפש של הגיבורים ויותר קל להעביר את זה בכתיבה עקיפה. זה רומן מכתבים רציני ששואל הרבה שאלות' אבל לא בהכרח פותר אותן".
מה עשית כדי להכיר יותר טוב את החומרים עליהם את כותבת?
"עשיתי מחקר מעמיק על העולם הרוחני הנוצרי: הלכתי לשמוע דרשות של כמרים בכנסיות באיטליה, ישבתי וקראתי המון ספרים. את הגיבור שעליו מבוסס הספר הכרתי כשלמדתי רפואה באיטליה. הוא היה רופא מתמחה ברפואה פנימית שסבל משיתוק ילדים. שלושים שנה אחרי הוא חזר אלי לזיכרון, והפך לגיבור של הספר.
"ניסיתי למצוא אותו אבל קוראים לו ג'וזפה, שזה בערך השם הכי נפוץ באיטליה. בסופו של דבר התאהבתי באיזה כפר דייגים והפכתי אותו לבן משפחת דייגים - למרות שאין קשר בין השניים. הוספתי לחייו כל מיני אהבות וקונפליקטים הקשורים לנכות שלו, כי בזמן שהכרנו לא היה לי נעים לשאול אותו על זה".
את מתעסקת ברומן הזה בנושאים דתיים הארד-קור, מה מושך אותך לשם?
"מעצם הבחירה להתעסק עם דמות של סטודנט קתולי נמשכתי לנושא הדתי. אני מנסה להעביר בספר את הרעיון שלמעשה אין צדיקים גמורים בעולם וכל צדיק הוא גם חוטא, ושבחטא עצמו יש טעם גן-עדן. אני אישית לא חונכתי על ברכי הדת למרות שאני מכבדת אנשים בלי קשר לאמונה שלהם, אלא מעצם היותם בני אדם. גם את דמות הכומר עשיתי אתאיסטית, כדי לגרות את הקורא לשאול שאלות".
את לא חוששת מהעיסוק בנושא שנדיר בכתיבה הישראלית?
"אני עוסקת בז'אנר לא מוכר וחשוב לי להחדיר אותו. העולם הרומנטי והרוחני קוסם לי ויש בי את הרצון לחשוף את העולם האיטי והרומנטי ששם דגש על שפה יפה. אני בכלל לא השתמשתי בסלנג למשל. כנראה שאני אשלם על הבחירה הזו איזה מחיר, אבל זה העולם הרוחני-פנימי שלי. גם אם הנושא הזה לא פופולארי, אני מניחה שיהיה מי שיקרא את הספר ויצא עם ערך מוסף".
במקצועך את גם רופאה, איך את מסבירה את הקשר בין שני המקצועות?
"היו לא מעט סופרים גדולים שהיו גם רופאים, כך שאני רק עוד חוליה בשרשרת. מצ'כוב דרך טשרניחובסקי ועד רספוטין, כולם תיפקדו בשני המקצועות. אני חושבת שהרפואה לא רק מלמדת אדם לבדוק את הגוף אלא את היכולת לחדור לנבכי הנפש ויש להם נקודת מבט מאוד מיוחדת".
שני הגיבורים שלך בספר הם גברים, לא הרגשת צורך לדבר בקול נשי?
"יש בספר גם קולות נשיים אבל חלופת המכתבים היא באמת בין שני גברים. גם בספר הקודם שלי הגיבור היה גבר. אני לא יודעת למה בחרתי דווקא בכתיבה על גיבור גברי אבל למעשה הגבר הזה הוא אני".
נא להמתין לטעינת התגובות
