שיוויון הזדמנויות

דיסני מרעננים את "פו הדב" ונפטרים מכריסטופר רובין לטובת ילדה ג'ינג'ית. עינת ברזילי סבורה שפו, איה, ינשוף וחזרזיר ראויים להרבה יותר כבוד

עינת ברזילי | 25/12/2005 8:00

אודה ולא אבוש, מעולם לא התעלפתי מפו הדוב. כשיצאו לו ספרי פולו אפ טאואיסטים ("הטאו של חזרזיר") יחסינו התנתקו לבלי שוב. כל שמחת החיים הזאת, הנאיביות האופטימית, החיים בקומונה עם חמור דכאוני, שפן היפראקטיבי ונמר היו המוניים מדי בשבילי. אני נוטה יותר לנסיך חובב השקיעות לבדידותו המזהרת במדבר. אבל זה עדיין לא אומר שפו הדוב איננו ספר טוב. הוא ספר מצוין (אפילו עוד יותר בתרגומה של אבירמה גולן). דק אבחנה, אמפטי כלפי האופי האנושי ועשוי במעט אירוניה, כפי שרק בריטים כמו א.א. מילן, בשנת 1926 יכולים לכתוב.

וממילא, מי שצבע אותו בגוונים קיטשים ועשה ממנו תעשייה משגשגת של בובות, מצעים, יומנים וקלטות הוא קונגלומרט הענק וולט דיסני ולא אבא של כריסטופר רובין, עבורו נברא "פו הדוב" (במקור ויני פו). כעת, לקראת יום הולדתו ה- 80 של הדובון, החליטו שם במשרדים שצריך "לרענן" את הסיפור הקלאסי החביב ולהחליף את כריסטופר רובין עדין הנפש ואמיץ הלב בילדה ג'ינג'ית נמרצת. כשתגדל היא בוודאי תהיה מנחה בערוץ הילדים.

ואני שואלת ממתי "מרעננים" קלאסיקה?? ואם כבר מרעננים, האם אין ספרים דחופים יותר שזקוקים לזריקת עידוד? למה דווקא פו? אולי הגיע הזמן להיפטר מהלויתן הזה, נו, "מובי דיק" ולהמיר אותו בצוללת יפנית קטלנית שמתאימה לעידן הטכנולוגי??

ומה עם "הרוח בערבי הנחל" ייתכן שעדיף ללהק את חברי הטלטביז לשחק בגרסה המצולמת כי קרפדים לא ממש עוברים מסך בימים אלה? ומה עם "נשים קטנות"? האם מירנדה, קארי סמנתה ושרלוט נכנסות לנעלי הג'ימי צ'ו שלא היו לג'ו, מגי בת' ואיימי?

כריסטופר רובין ופו הדב נשבעים זה לזה אמונים

מה שהופך סתם ספר ילדים לקלאסיקה הוא הנצחיות של הגיבורים שלו. בעצם, הנצחיות של הקונפליקט שהם מתמודדים איתו.

"הנסיך הקטן" עם השושנה התובענית, עצי הבאובב המאיימים והכבשה, הוא ספר מופשט שמנסה להיות קיומי, ולכן הוא הפך למיתוס. מתאהבים בו בגיל 14, תולים בריסטולים עם ציטוטים כמו "סוד יופיו של המדבר שהוא צופן בחובו מקור מים חיים" בגיל 16, אבל כשקונים לילד בובה לחבק בשעת השינה זה תמיד יהיה פו הדוב. כי את פו הדוב חיים ביומיום. איה, חזרזיר, ינשוף ונמר, הם מיקרוקוסמוס אנושי לכל קבוצה שקשורה באינטראקציה חברתית, שלפרטים שלה יש תפקיד קבוע.

זה

דבר אחד להתאים את הגרסה המקורית של ספר ילדים אהוב לתרבות המקומית. כך הוחלפה פיפי לבילבי, למשל. אבל כריסטופר רובין הוא דמות מרכזית שסביבה חגות החיות הלא מזיקות ביער ת"ק פרסאות. הוא הילד האולטימטיבי, הסופר אגו של הטיפוסים השונים אותם מגלמים החברים (שנוצרו בהשראת הצעצועים בחדרו של כריסטופר רובין). ומהסרט הבא של פו, תחליף אותו ילדה. נכון לעכשיו, "וולט דיסני" ניצחה בקרב, אפילו נכדתו של מילן לא הצליחה לשנות את רוע הגזרה. ובכל זאת, אין סיבה לדאגה. בטווח הרחוק, בחיי המדף הנצחיים של "פו הדוב" כריסטופר רובין ינצח את המערכה.