יופי מאורגן
"פיקניק", קובץ הסיפורים החדש של ארנה קזין, מטפל בחכמה ובאיפוק בתהומות של רגש ובחילה
בריתמוס קר ומונוטוני של הוראות הרכבה ופירוק, "פיקניק" מציע אסופת רמזים מהפנטים המוליכים את הקורא בדרך חידתית מעוקרת פאתוס אל מחסנים תת-קרקעיים של רגש העומד להתפקע. קזין מגישה לנו קובץ סיפורים מטלטל על דמויות שהטלטול הפרטי שלהן מגולם באיפוק, ניכור ארקטי ובהתאם להוראות: סלידה מרגשות חמים.
"פיקניק" מורכב מארבעה שערים: "איך להיות לבד", "פיקניק", "מזל טוב" ו"ביצי חופש". כל אחד מהשערים פותח לנו עולם של יחסים ורגשות המפורקים למולקולות של הרס ושנאה עצמיים. השער הראשון, הרצוף בחצאי טוויסטים מפרי שלווה ומעיקים, מתרכז ברובו בתבניות מעוותות של קשרי אהבה-שנאה משפחתית, זוגית ועצמית. ב"סבלנות" אח ואחות נאהבים מזמינים את אמם, מאמנת כדורסל המדברת ברבים, להצטרף אליהם כשאופן הכדרור ומסירת הכדור הוא הדיאלוג היחיד ביניהם. ב"שעה שמחה", קזין מתארת בהומור ובבחילה רגע של עדנה הזויה בין בת לאביה, אותו היא מכנה בשמו הפרטי. ב"ליד עץ השעם הגדול" מתארגנת ומתרגשת הגיבורה לקראת פגישה מחודשת עם לוסי, אהובה רחוקה שגאלה אותה כל פעם מחדש ו"ידעה בדיוק" מה היא צריכה במשחקי הסדו-מזו משולחי הרסן שלהן. ב"סקס", כמה שעות לאחר שבילתה לילה במיטה של זוג זר שפגשה במקרה בבית קפה, מביטה הגיבורה הקפואה בעיניים בורקות ואובדניות בקרב יונים וחושבת לעצמה "הלוואי שרק ייקרעו ויקרעו לעולם". ב"איסי מיאקי", אחד הסיפורים המשובחים בקובץ, הגיבורה מבקשת למצוא את מקור הריח המבאיש הרובץ בביתה. לאחר ניקיון אובססיבי בביתה היא מגלה לחרדתה שמקור הריח הוא ליבה ש"סדוק, חלול ומרקיב", היא מנקה את כל הזוהמה ו"משאירה פתוח, שיתאוורר".
מהשער השני מגמת הפירוק מחריפה אך עדיין אינה אקסטטית ומוגשת במנות מדודות של קדרות. ב"פיקניק", יוצאים שלושה אחים לפיקניק בו רמי, האח הגדול וחובב הציפורים, מתוודע בהתרגשות לציפור נדירה בעוד שאחיו שקועים בתרדמת הקונדסות הסתמית. ב"פיטנגו" ילדה מתוודעת לקשר האפל בין אביה לבין חברתה, ב"פאזל ג'ירף" וב"אמא-טקילה" מתוארת יתמות של ילדים לאמהות הבוהות בחלל של פחדיהן, של עברן, של בבואתן ושל אדי אלכוהול סמיכים. ב"נייזנה, 2000" ילד אומלל שגופו של כלבו נקרע למוות בין ידיו, מערער יחסים רקובים ממילא של שתי נשים, וב"כאן יהיה לך נוח" אישה מכה מדברת בדמיונה באופן חולני אל אהובתה המוכה שברחה ממנה. חולניות וביזאר הם המחלות הנפוצות של רוב הדמויות ולעיתים גם מחלתו של הספר כולו, אך האופן המאופק בו הביזאר זורע את ההרס מגן על הספר ממגיפת הגוזמא.
אחד התיאורים בספר את האופן בו ניגנו להקת רחוב את "במצב רוח סנטימנטלי", הולם את הרוח הכללית של "פיקניק": "בעדינות, אבל המלנכוליה רק רפרפה וריחפה מעל מימי האגם, ולא צללה לתוכם, לא קפצה ראש, לא הרפתה מפני השטח ולא נבלעה בבואתה" ("ליד עץ השעם הגדול"). הכתיבה של קזין אכן לא צוללת למעמקי התהום הרגשי, אך דווקא הרפרוף המזערי ממקסם את מלוא החוויה הכמוסה בכל אחד מהסיפורים. לעיתים המינימליזם הזה נקרא כשירה סתומה המהווה כלי קישוטי גרידא, אך הוא תמיד משרת באופן טוטאלי את הסיפור. כך לדוגמה, כשקזין כותבת על נטע, אחת מגיבורות הסיפור "חיית מחמד", ש"בארץ זרה, בעיר גדולה, לא הרגישה מופרזת. הרגישה בדיוק במידה", היא משרטטת בדקות מיקרוסקופית מפה נפשית כה עשירה ומוקפדת. רוב הדמויות ב"פיקניק" לא מופרזות בהתנהלותן, וכאמור, כך גם הכתיבה, אך הסיפורים עצמם, כולם כאחד, הם על חוויות מוגזמות - פער שכדי להתמודד איתו דרוש סוג של חוסן נפשי.
אהבת נשים לסבית שזורה כמעט בכל הספר ונבחנת מכל זווית אפשרית; זוגית, אסורה, אבסורדית, סודית, אובססיבית, חד-צדדית, קורבנית,
חידות ותהיות כנות על תפקידים וציפיות מסורתיים, העזה והתרסה בנימה דקה ומדויקת, בחילה לצד כמיהה, ריתמוס נזירי, בדידות אינסופית ואהבה עד-כלות. זהו חלק קטן מהחומרים מהם עשוי "פיקניק" והוא ממצה אותם עד תום ועל-פי רוב גם בחוכמה.
"פיקניק" מאת ארנה קזין, הקיבוץ המאוחד, 176 עמ'
נא להמתין לטעינת התגובות
