הבועה
דפנה שחורי לא מבינה איך ספר כמו "יונה ונער" מגיע לרשימת רבי המכר. 400 עמודים של שעמום מסופר שהוא גירסה חיוורת של מארקס. אז מה הסוד של מאיר שלו?
המשורר והמבקר הצרפתי פול ואלרי כתב פעם כי באופן פרדוקסאלי קל יותר למצוא חן בעיני שלושה מיליון קוראים מאשר למצוא חן בעיני מאה אלף אנשים באופן ייחודי. מאיר שלו, כפי הנראה, משתייך לקטגוריית 'המיליונים'. 'יונה ונער', שובר הקופות החדש שלו, בדומה לחמשת ספריו הקודמים, נמצא כבר כמה חודשים בראש סולם רבי המכר. רומן זה משתייך לאותם ספרים אשר מייד עם צאתם לאור נהפכים לרבי מכר ולעיתים נדמה כי מדובר כאן במשחק מכור מראש.
סביב התופעה הקרויה 'רב מכר' צצות שאלות רבות כגון מה הסיבה להיותו של ספר רב מכר והאם אכן קיימת 'נוסחת רב המכר' או אולי הצלחה של ספר היא בעצם עניין מסתורי. עם כל הקושי שבדבר אנסה בכל זאת לנסות ולהתחקות אחר סודו של מאיר שלו.
ישנם כמה גורמים עיקריים להצלחתו. הסיבה הראשונה קשורה ודאי לנושאים בהם בוחר שלו לעסוק. שלו, סופר נוסחתי בסגנונו, מקפיד לבחור בנושאים הנוגעים ללב כולם: ישראליות ושורשיות, אהבה ומשפחה, מלחמה ומוות כשלהם נלווה תדיר שובל של נוסטלגיה אישית ולאומית. הסיבה השנייה נעוצה בשימוש המיוחד שלו בשפה. שלו הוא וירטואוז לשוני. שפתו עשירה, מתוחכמת שנונה ורווית הומור- המופנה בעיקר לתודעתם של הישראלים. הוא מקפיץ את גיבוריו ואת קוראיו על טרמפולינת הלשון הגבוהה ועושה בהם כרצונו. הסיבה השלישית היא המפגן המרשים שעורך שלו מול קוראיו. שלו ידוע בתחקיריו היסודיים הנלווים לכתיבתו. כל ספר וספר הוא פרי מדוקדק של מחקר זה או אחר. אם בספרו 'יונה ונער' הגיבורה היא יונת הדואר, יבצע שלו סקר מקיף על יוני דואר. אך מעבר לכך ישנן כמובן עוד סיבות נוספות להצלחתו שחלקן קשורות, בין השאר, גם לאישיותו הפופולארית ולעברו העיתונאי. שלו החל את דרכו כמגיש פינות היתוליות בטלוויזיה וברדיו.
אך כל הנאמר עדיין איננו מספיק בכדי להימנות עם הדרים בפנתיאון הנצח. ספריו זוכים אמנם לחיי מדף ארוכים, אך כידוע חיי נצח של יצירה הם ההיפך הגמור מחיי מדף. בספריו יש כביכול הכול אך חסרה להם לחלוחית וחסר בהם ה'משהו', זה שאינו ניתן להגדרה ושהופך יצירה ליצירה ספרותית גדולה. שלו, בדומה לבנאי מקצועי, יודע לבנות בית עם כל היסודות הדרושים או לברוא גוף ולהעניק לו את כל האיברים הנחוצים. אך עם זאת הוא איננו מצליח לפלח ולחדור פנימה אל מעמקי הנפש ואל מעמקי הבשר. משל כאילו היה נוגע בקוראיו בעזרת כפפות חוצצות. את מעשה הכתיבה שלו אפשר לדמות לתינוי אהבים בעזרת קונדום שעל אף היותו דק דקיק הוא עדיין חוצץ בין הבשרים.
'יונה ונער' מגולל ב- 365 עמודים (כמספר הימים בשנה) שתי פרשיות המסופרות לסירוגין זו לצד זו, נשזרות זו בזו ולבסוף נקשרות לבלי התר. יונים רבות, מטאפוריות וממשיות, מתעופפות להן בין כתלי הספר כשהן מעבירות מסרים בין השובך לבית, בין הבית לשדה הקרב ובין הלוחם שבחזית לאהובתו שבגן. הסיפור הראשון מספר על אהבתם של נער ונערה (מעין רומאו ויוליה ציוניים) בתקופת ימי המנדט המתמחים בגידול יוני דואר של ההגנה ושל הפלמ"ח: " 'בוא נשכב,' אמרה. 'בוא נעשה את זה כבר. אנחנו כבר לא ילדים. אנחנו אנשים שמחלקים יוני
הסיפור השני מתרחש בישראל של עכשיו ומסופר בגוף ראשון מפיו של הגיבור יאיר מנדלסון, מדריך תיירים רגיש ומופנם בגיל העמידה, המגולל בלוויית געגועים רבים את סיפור ילדותו, קודם בתל אביב ואחר כך בירושלים, את מערכת יחסיו המורכבת עם הוריו, ובעיקר עם אימו האהובה והמופלאה. כשהוא מדלג בין הזמנים, מתוארים לסירוגין גם ימי ילדותו וגם חייו הנוכחיים כמבוגר הנשוי שלא באושר לאישה עשירה ונמרצת. בהמשך הוא יעזוב אותה ויצא, כעצתה של אימו, למסע עצמאי של חיפוש אחר קן משלו:"הלכתי למצוא לי בית. אנשים אחרים יורים בעצמם או בזולתם. אני הלכתי למצוא לי בית. בית שירפא, שישכך, שאיבנה בבנייתו, שנכיר זה לזה טובה."(עמ' 24) גוון הסיפורים הוא ריאליסטי באופיו אך כמו ספריו האחרים של שלו שזורים בו גם מימדים פנטסטיים. התפר בין הריאליה לפנטסיה הוא לעיתים גלוי מידי ולכן בלתי אמין.
אהיה כנה ואומר כי על אף יתרונותיו הגלויים של שלו, צלחתי את ארבע מאות העמודים תוך שעמום רב, כשמידי פעם מצאתי את עצמי שואלת מהיכן היה לשלו עצמו הכוח לכתוב סאגה כה ארוכה פרטנית ונטולת רגש של ממש. גיבורי הספר כמו גולשים על הררי סיליקון ועם תום הקריאה הם מחליקים ונעלמים אל תהום הנשייה. בניגוד להם, למשל, גיבורי ספריהם של יעקב שבתאי או אהרון מגד ממשיכים ללוותנו כצל גם שנים רבות אחרי שנפרדנו מהם.
מאיר שלו הוא מעין גירסה ישראלית מוקטנת ולא מוצלחת של הסופר המופלא גבריאל גרסייה מארקס ('מאה שנים של בדידות') אשר מנסה, בדומה למארקס, לרקום סאגות משפחתיות היסטוריות ועמוסות בסיפורים פנטסטיים:" 'סיפור נפלאות חדש', התעודד דר' לאופר, כאילו ניסכו בו כוחותיה המתחדשים של הילדה, 'סיפור שלא נשמע כמוהו בהיסטוריה העולמית של היונאות. אנחנו נספר אותו בכנס היונאים הבא"(עמ' 291) .
שלו מכביד על הקורא בשל רשימה מסועפת ומתישה של דמויות ושל מקומות רבים וכן זורה אין ספור רמזים מטרימים עד להתרה הסופית של פקעת העלילה הסבוכה. ב'יונה ונער' נדמה לעיתים כי 'מרוב סיפורים לא רואים את הספר'. אמנם לקראת סופו נשזרים כאמור כל הקצוות הפרומים וסיפורי- הסבתא מתלכדים לכדי סיפור גבישי אחד, אך הריבוי המוגזם הוא בעוכריו. בעוד שאצל מארקס דווקא השפע העז מצליח להדהים, להפליא, לסבך, לפתל ולגרות את החושים.
אם כך, נשאלת כעת שוב השאלה והפעם ביתר שאת, מדוע רומן זה הוא בכל זאת רב מכר? מתגנב החשד כי אולי דווקא בשל היותו סטרילי (מרביתנו לא אוהבים לחשוף ולהיחשף) או אולי דווקא בגלל סיפורי המעשיות הרבים שבו (המשכיחים מאיתנו מעט את המציאות הישראלית הקשה והמיוזעת) וכמובן בזכות תחבולות תקשורתיות לא מעטות הגורמות לעקרת הבית הממוצעת או לאשת ההייטק השנונה או למנהלת המכירות הזריזה (לצערנו מרבית הקוראים היום הם קוראות), עם מעט הפנאי האופייני לימי שבת, לצלוח לאיטה את 'יונה ונער'. עם תום הקריאה המפרכת, בעודה מסמנתV בדף רשימות הישגי הקריאה שלה, היא תנפנף ודאי בחבילת ארבע מאות העמודים הללו ותאמר "הנה, קראתי עוד ספר ישראלי מוצלח".
אני מקווה כי כל הנאמר לעיל יצליח אולי לעורר מעט את עדר הצועדים בסך כעדת מומוסים אחר אותה משכוכית שיקרית הקרויה 'רב מכר'. לפני שאתם פותחים את ארנקכם כשרשימת רבי המכר בידכם, לא יזיק אם תזרקו עיניים גם לצדדים, לעבר אותם ספרים טובים אחרים שישנם ושלא זכו להמולה תקשורתית ולתשומת הלב הראויה.
על: 'יונה ונער', מאת מאיר שלו, הוצאת 'עם עובד', 2006, 365 עמ'
נא להמתין לטעינת התגובות
