כמו נוצה ברוח
"צלה של הרוח", ספרו האחרון של קרלוס רואיס סאפון, מחזיר לקריאה את אחד מתפקידיה החשובים ביותר: ההנאה. אמציה שינפלד התענג על היצירה המגוונת
מה יכול להצית יותר את דמיונם של חובבי קריאה, בוודאי חובבי רומנים אפלים ומסתוריים, מפרולוג ובו שורה כמו "בית הקברות לספרים נשכחים". דווקא בשל כך, חששתי בתחילה, שמא יימצא פער מאכזב בין ההקדמה המבטיחה לבין הסיפור עצמו. אלא שהמחבר המוכשר פורע את השטר בנדיבות רבה. 'צלה של הרוח' הינו מסע הרפתקאות נפלא, מסתורי ולא אחת אפל, רצוף פניות ושזור טלטלות אין סוף, טרגי ואופטימי בו זמנית, אשר ביד אמן בטוחה, ובאופן מעורר התפעלות, עולה ביד המחבר, מן העמוד הראשון ועד האחרון, לשמור את הקורא מרותק ומתוח.
'צילה של הרוח', זוכה הפרס היוקרתי "Planeta" לשנת 2005, הוא ספרו הראשון ל"מבוגרים" של קרלוס רואיס סאפון, יליד ברצלונה (1964) והמתגורר בלוס אנג'לס. בטבורו של הסיפור - הנער דניאל סמפורה, בנו היחיד של בעל חנות לספרים משומשים בברצלונה, אשר איבד את אמו בגיל ארבע ומתגורר עם אביו בדירה קטנה מעל החנות.
עם הנץ שחרו של לילה מסויט, בראשית הקיץ הקטלוני, מתעורר דניאל בבהלה, מבועת מכך שאינו מצליח לשחזר בדמיונו את פניה של אמו. אביו המבקש לעודדו, מוציא אותו מהמיטה, ומוליך אותו בסמטאות העיר אל היכל סודי ומיוחד: בית הקברות לספרים הנשכחים. כשם שלימדנו בולגקוב מפיו של וולנד, בן דמותו של השטן, ביצירת המופת 'האמן ומרגריטה", כי "כתבי יד אינם נשרפים", הרי שאצל סאפון: "כאשר ספרייה נעלמת, כאשר חנות ספרים סוגרת את דלתותיה, כאשר ספר אובד בתהום הנשייה, אנו, שמכירים את המקום הזה ושומרים עליו דואגים שהספרים יגיעו הנה. כאן חיים לעד הספרים שאיש כבר אינו זוכר...". לפי המסורת, בפעם הראשונה שבה מבקר אדם בבית הקברות לספרים נשכחים, ומתוודע אליו, עליו לבחור לעצמו ספר אחד מבין אין ספור הספרים המסודרים על המדפים והמבוכים האין סופיים. על המבקר בהיכל הסודי לאמץ את הספר שבחר ולהתחייב כי כל עוד הוא בחיים יעניק לספר חיים וישמר עליו כעל בבת עיניו.
הספר אשר נופל בחלקו להיבחר על ידי דניאל, או שמא הספר אשר בוחר את דניאל, נושא את השם: "צלה של הרוח", ושם המחבר: "חוליאן קאראך", שני שמות עלומים למדי, שאינם ידועים אלא ליודעי ח"ן. דניאל הנרגש ממהר לביתו על מנת לשקוע בין דפי הספר. הוא מוצא את עצמו מהופנט אל תוך אודיסיאה הזויה ומרתקת, מכושף בשלל תחושות ודימויים שמעולם לא פגש. "מעטים הדברים שמותירים את רישומם על הקורא כמו הספר הראשון שבאמת פילס לו דרך אל לבו. הדימויים הראשונים האלה, הד המילים שנדמה לנו שהותרנו מאחורינו, מלווים אותנו כל החיים וחוצבים בזיכרוננו ארמון שאליו נחזור במוקדם או במאוחר, ולא משנה כמה ספרים נקרא, כמה עולמות נגלה, כמה נלמד או נשכח. בשבילי אותם דפים מכושפים יהיו תמיד אלה שמצאתי בין מסדרונות בית הקברות לספרים נשכחים".
דניאל סקרן לדעת מיהו הסופר האלמוני של היצירה הנשכחת והוא מוצא עצמו נסחף למסע הרפתקאות מותח אחר מארג חייו החידתיים והטרגיים של חוליאן קאראך, הסופר המסתורי. במסע הארוך והפתלתל יפגוש דניאל, ההולך ומתבגר, בכל מכל. הוא יתמודד עם דמות מסתורית אשר דואגת להשיג את כל עותקי ספריו של קאראך ולהשמידם. הוא יפגוש ברוע בהתגלמותו בדמותו של מפקח משטרה מושחת ואלים. הוא יתמודד ויבחן את יחסיו עם אביו, יתעמת מול חברו הקרוב, ילמד אכזבה וכאב, יתוודע לארוטיקה ובהשלמה המתבקשת – אף יחווה אהבת אישה. ככל שייפתחו הדלתות וחלקי הטקסט יקרמו צורה - יגלה דניאל, ועמו הקוראים, כי לא זו בלבד שמדובר במסע ההתבגרות שלו ובפגישתו הראשונה בעצמו, אלא גם כי הסיפור של קאראך, הינו במידה רבה הסיפור שלו.
שומר על הקורא מתוח ומרותק. עטיפת הספר יחצ
לא ניתן למיפוי
האם "צילה של הרוח" הוא רומן גותי ? או אולי יצירה פיקרסקית ? האם מדובר ברומן בלשי ? רומן היסטורי ? ספר חניכה ? סאפון שם לאל כל ניסיון למפות את יצירתו תחת ז'אנר בודד.
פרמין רומרו דה טורס למשל, קבצן הנאסף על ידי דניאל, משתלב בחנות הספרים של אביו ומתגלה כדמות ססגונית טובת לב ואמיצה, הינו טיפוס שנלקח כאילו ישירות מתוך יצירותיו הפיקרסקיות של הנרי פילדינג. דמותה השברירית והיפה להכאיב של קלרה, אחייניתו העיוורת של דון גוסטאבו ברסלו - מומחה לספרים נדירים ונשכחים, המסעירה את חושיו של דניאל המתבגר, מעוררת זיכרונות אפלים מיצירות המופת של ארנסטו סבטו המהולל. פומרו, מפקח המשטרה האלים והמושחת, מבני טיפוחיו של פרנקו הידוע לשמצה, הצטייר בעיני רוחי כדמותו של השחקן ג'יימס קרומוול, ב"פילם נואר" המוצלח "סודות אל.אי", שם שיחק מפקד משטרה מושחת, על בסיס ספרו של ג'יימס אלרוי אודות משטרת לוס אנג'לס בשנות ה- 50.
ואכן, די בעיון חטוף בדברי מבקרי הספרות בעולם באשר ל"צילה של הרוח", כדי לעמוד על הניחוחות המגוונים שמעוררת היצירה. בעוד שחלקם
אבל דווקא בזה בדיוק טמונה מקוריותה ועצמאותה של צילה של הרוח; אותו תמהיל מעורר התפעלות בין סגנונות וצבעים; יצירה שיש בה גותיות ומיסתורין, רומנטיקה ופנטזיה, טרגדיה וקומדיה, מתח והומור. "צלה של הרוח", אינו מתיימר להנחיל לקוראיו אידיאות, לשנות את חייהם, אף לא לטלטלם. ככל שניתן לדון בספרות במושגים תכליתיים, צלה של הרוח מממש את אחד מתפקידי האמנות הקמאיים ביותר: לענג. היצירה מעוררת את אותה חדוות קריאה ראשונית ובלתי ניתנת לכימות, חדווה אשר לעתים נשכחת ואובדת בבית הקברות של ביקורת הספרות.
'צלה של הרוח', מאת: קרלוס רואיס סאפון, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 460 עמ'
נא להמתין לטעינת התגובות
