אחלה עשב
העונה השנייה של "העשב של השכן" מסתיימת היום. עדי סגל חושב שבעולם הנשלט על ידי סיגריות, אלכוהול, איבופרופן, זולופט, ויאגרה וחדשות ערוץ 2 - מריחואנה היא הצרה האחרונה
ניתן להגיד שסדרה קונפורמיסטית ומשפחתית כמו "צער גידול בנות" על כל הסכריניות שבה, תחשב כמוצר חתרני בעידן זה של מודעות עצמית טלוויזיונית, שמחפשת להצדיק קיומה על ידי פרובוקציות. הסתגלנות הפכה אותי לאדיש למה שבימינו מעבירים כ"סאטירה". איכשהו, ה"עשב של השכן" הצליחה לשמור על זיק של חתירה תחת ערכי הפרבר האמריקאי הממוצע, בנוסף לכמות מרובה של צחוקים.
התכנית, שעונתה השניה מסתיימת היום, כבר יצאה לה מן הנישה הפרינג'ית המעשנת והתקבלה לחיק הזרם המרכזי. מדהים לראות כיצד הסדרה הכי סטלנית בטלוויזיה זוכה להיות פתאום מוצר מסחרי לכל נפש חובבת איכות. למרות אובדן החדשנות ב"חתרנות" המסוממת של עונתה הראשונה, ושחיקה קלה של הגימיק עליו היא נשענת, היא עדיין נותרה לטעמי אחת הסדרות המשעשעות ביותר בטלוויזיה. הסדרה לא משתדלת יותר מדי להצחיק על ידי זריקת בדיחות לכל הכיוונים בתקווה שכמה יתפסו, אלא בונה את מעט הבדיחות, בצורה כה שקטה ואיטית, שכאשר הן נוחתות על הצופה הן מובילות לפרצי צחוק היסטריים. זה הומור שבא בגלי צונאמי נדירים, במקום באדוות תכופות.
ומה היה לנו בעונה השניה? תסריט סטלני ושנון שכלל דיאלוגים נפלאים תחת ההשפעה ("באיזה נקודה החייאה הופכת לנקרופיליה?"), קאסט מבריק מהעונה הראשונה עם מארי לואיז פרקר המעולה, בוגר SNL, קווין נילן ואליזבת פרקינז הגאונית. ובל נשכח קו עלילתי ממכר ומבדר שסיפח אליו בצד מספר עלילות משנה מבריקות שנתנו לנו את ההומור, בנוסף לתחושת כבוד ופטריוטיות. הרי מי לא יוכל לשכוח את יעל פלדמן (מיטל דוהן), הרבנית הישראלית חובבת הסאדו ובעלת הסטראפ און? כבוד נוסף חייבים לתת לשיר הפתיחה בעונה השניה שעבר כל פרק קאבר על ידי מיטב האמנים בינהם אלביס קוסטלו, רג'ינה ספקטור, ג'ני לואיס ודת' קאב פור קיוטי.
העשב של השכן: פרק אחרון לעונה שנייה. יום א', ה- 25/3 בשעה 22:30 בערוץ yes stars 1
לפיכך, אני יכול להכריז בוודאות, שבניגוד למקבילתה "עקרות בית נואשות", הצליחה "העשב של השכן" לצלוח את עונתה השניה בכבוד בלי לשחוק את עצמה ולפנות למחזור טלנובלי-גימיקי. זה יוריד את הגבה לספקנים שנדהמו כאשר מארי לואיז פארקר עקפה את כל בנות "עקרות בית" בסיבוב לגלובוס הזהב. העשב נשאר טרי.
עדיין, קצת קשה לראות כיצד הסאטירה של הסידרה יכולות להתחבר למנטליות הישראלית. הרי במה מדובר? בניסיון להציג לנו שחיי הפרברים והחלום האמריקאים מתו? שלמרות החזות החיצונית, דווקא בין דלתות הווילות המבושמות
זוהי בדיוק האמירה מאחוריו אנחנו אוהבים להסתתר בתדהמה כאשר אנו "נחרדים" לגלות כי נגע הסמים הגיע לביתנו. הכיצד יכול להיות שילדינו יתדרדרו למריחואנה, כאשר הוריהם לא נוטלים שום דבר למעט סיגריות, אלכוהול, איבופרופן, זולופט, ויאגרה וחדשות ערוץ 2? כנראה פשוט בגלל ש"בני טובים" ו"מריחואנה" הם לא ביטויים שסותרים אחד את השני.
בסדר, THC מזיק, וזה מוכח. זה ישרוף לכם תאים במוח. גם להתעטש שורף תאים במוח. למעשה גם קפיצה, אלכוהול, ריצה, סיגריות, חבטות, שיעול, תזוזה, נשימה ומנוחה ישרפו לכם תאים במוח. בסופו של דבר, הצלילות שלנו זמנית ונושקת עם השנים לכיוון הסניליות. מריחואנה בטח לא יותר גרועה מהסמים החוקיים שניתן להשיג ללא מרשם מעל מדף הדראגסטור השכונתי, ולא צריך להיות רופא בשביל לדעת את זה. ההבדל היחיד בין אלו מאחורי הסורגים לאלו שלפניהם, הינו הרשימה בה נמצאים הסמים שהם צורכים.
אותה צביעות אמריקנית היא מה ש"העשב של השכן" מתגאה בבידודה ממנו. היא לועגת לרצונות ההורים האמריקאים להכניס את ילדיהם לדיאטה, להשמין אותם, לצאת למלחמות גחמה, ללמדם לפחד מהאדם השחור, לספק להם בידור אלים וסאדיסטי בטלוויזיה, ובו זמנית לכפור בסמים קלים ולהציגם כזרע הפורענות.
ספויילר לפרק האחרון. זהירות:
הסדרה נגמרת בסטייל "מקסיקן סטאנד אוף" (סוף אשר כל הדמויות בו מחזיקות אחת את השניה בעמדת מיקוח, אך נטולות יתרון אחד על השני) כזה שלא היה מבייש את גאי ריצ'י, לפני שהוא פגש את מדונה. הרגע הזה משאיר את הצופים ברצון עז לעוד בידור מצחיק, מרגש ונטול פוזות מתחסדות. היא אולי עוד סדרה "חתרנית" וביקורתית, אבל היא גם קומדיה מבריקה שיודעת לתת בראש ובכך שומרת על זכות קיומה בעולם טלוויזיוני שהפך לריקני מרוב אידיאליזם סינטטי וחסר רגש. הנה לכם עוד אמירה "חתרנית".
נא להמתין לטעינת התגובות
