לרקוד על הדם
"זה ייגמר בדם" המושלם הוא הדבר הכי קרוב שיש על האקרנים לאפוס בקנה מידה תנכ"י. עדי סגל חושב שבלי קשר לגשם האוסקרים שיורעף עליו, אתם חייבים לעצמכם יצירת מופת קולנועית
"זה ייגמר בדם" מגולל את סיפורו רחב היריעה של דניאל פליינוויו (דניאל דיי לואיס) - איל נפט, בתחילת המאה שעברה, ששם לעצמו למטרה להיות מספר אחד בתחום הקדיחה. הוא פועל כמו סרטן - מתפשט על אדמות פוריות בזהב שחור, רוכש אותן מיושביהן, עושק אותם, שותה את הנוזל כמו מילקשייק, עם קשית, ומותיר אחריו שובל של יובש והרס בדרכו לכיבוש הבא.
העלילה הראשית מתחילה כאשר דניאל מקבל טיפ מאדם בשם פול סאנדיי (פול דנו) בנוגע לנפט שהתגלה בחוות משפחתו ביישוב נידח בשם "ליטל בוסטון", בקליפורניה. כאשר הוא מגיע ליישוב עם בנו המאומץ H.W, הוא מגלה כי אחיו של פול - איליי, כומר העיירה ומייסד כנסיית "ההתגלות השלישית", דורש להיכנס לשותפות עמו בעסקי הנפט. כך משפחת סאנדיי כורתת ברית עם השטן, שכפי שרומז הסרט, אכן תיגמר בדם.
על פני השטח, סיפורנו הוא פשוט כמו שם המשפחה של דניאל - Plainview. גם שם הסרט מבהיר חד וחלק את ההתרחשות הנראית לעין של העלילה - סיפור על קפיטליזם רצחני. אך קפיטליזם ונפט אלו רק פיסות קטנות ממכלול מורכב יותר של סוגיות עמן הסרט מתמודד: משפחה, דת, ומוסרו של אדם שחושב שהוא אלוהים. צריך לחפור עמוק יותר מסיפור ההצלחה של דניאל, כפי שחופרים אחר נפט באדמה, כדי למצוא את הנושאים הכבדים מנשוא ש"זה ייגמר בדם" מתיימר לטפל בהם.
"זה ייגמר בדם" הוא הדבר הכי קרוב שיש על האקרנים לאפוס בקנה מידה תנכ"י. הוא מתעסק רבות בתככי האדם ומשפחתו בצל האלוהות (או המחסור באלוהים). מתעסק בבחירות שלו, במוסר וצדק אל מול תגמול אישי, תוך דגש על הגבולות האפורים שבין חושך לאור ורוע וטוב, ומלחמה שמתבצעת בין דמויות אפורות בשטח אפור של מצפון.
הוא מספר סיפור שבו איוב פוגש את קין והבל ו"האזרח קיין". סיפור של כומר המקדיש חייו לעבודת האל ללא תגמול, מול אייל נפט אשר זנח כל יראת אלוהים עבור חמדנותו החומרית. כומר שמצהיר שהוא "אחיו" של דניאל, כומר שמנסה ספק להעיף את רוח הרוע מנשמתו של דניאל, ספק מאמץ אותה לחיקו. ואכן השטן, אותה רוח רעה, הוא כוח המהלך אימים על אדמת הקפיטליזם, דרך גופו הגשמי של דניאל פליינוויו, וגם אם איננו רואים אותו באף שלב, הוא תמיד נוכח בהרים של ליטל בוסטון.
דניאל דיי לואיס, יהיה פה דם
פוסטר הסרט
יהיה דם. והרבה
למעשה, מראש ישנה טעות בסיסית בתרגום שם הסרט "זה ייגמר בדם". בעוד הגרסה העברית לשם רומזת רבות על אופיו הרצחני של הסרט, הגרסה האנגלית לשם המצהירה כי "יהיה דם" נותנת לנו הבנה עמוקה יותר של המהות של גיבורו.
הרי דם הוא גם משפחה. קרבת אב ובן או אח לאח. קרבה שדניאל משתוקק אליה בתקווה כי תציל אותו מהמין האנושי אותו הוא מתעב כל כך. קרבה שלא קיימת. קרבה בוגדנית. אך דניאל, בסופו של דבר, בוחר להמיר את הדם בנוזל השחור והמצחין. הוא עושה את הבחירה החומרית בעודו יורק בפני השמיימי.
הנפט שדוחף את דניאל קדימה אל עבר מטרתו לנצח את כל השאר ולנטוש את המין האנושי, תופס בסרט הזה את קדמת הבמה. הנפט פורץ וזורם, נותן ביטוי לעולמו הפנימי של דניאל. הוא מגיע ממעמקי האדמה, מתחתית השאול, הורס את המוסר, את המצפון ואת השכל הישר. הוא הקריפטונייט האדום שלו, רפש הוודו המכשף. הנפט הוא לא סתם תוצר גולמי ב"זה ייגמר בדם". הוא כוח מיסטי, המעוות את הבאים איתו במגע ומניע את ההתרחשויות הנוראות של הסרט.
דמותו הבעייתית של דניאל פליינוויו זוכה לטיפול המלא של דניאל דיי לואיס (אחד השחקנים הטובים ביותר בעולם ללא ספק). יש משהו עוצמתי מאוד
ביכולתו של דיי לואיס להגיח אחת לכמה שנים לסרט ולתת את כל-כולו ליצירת דמות קולנועית מרתקת ומופתית. בכל שלוש השעות הכמעט אילמות של "זה ייגמר בדם", דיי לואיס מטלטל את הצופה בין חיבה לגיבור הסרט לבין תיעובו. הוא מותח את הגבול בין התיאטרליות לקולנועיות ומספק משחק שמקפץ בין הממד האקספרסיוניסטי המוגזם לריאליסטי המאופק, בלי לשבור לרגע את עגלגלותו ומורכבותו המסתורית של פליינוויו.
אל מול דניאל, דמותו של הכומר איליי (ואחיו פול) משוחקת בגאוניות מטורפת על ידי פול דנו, שגדל הן כשחקן והן כאדם מאז ימיו ב"מיס סאנשיין הקטנה" ו-"L.I.E" עוכר השלווה. הוא מציג אדם שמשקף את המנטליות האוונגליסטית העכשווית של לידה מחדש וקבלת הדת כחלק מרכזי של החלטות החיים.
הוא מפחד מהנפט הזורם בפתח דלתו, אך מנסה בכל זאת לרתום אותו לצרכיו. הוא מוכן לתת הכל לאלוהיו, אך גם מוכן בו-זמנית למכור אותו עבור ההצעה הגבוהה ביותר. לא נשמתו של פליינוויו תעמוד למבחן בסרט זה, הלא דינו נחרץ מהרגע הראשון. זוהי נשמתו של איליי שתעמוד למבחן האמונה והמוסר. וזה שיעמידו למבחן הוא לא אחר מאחיו, ששלח אליו את פליינוויו בעסקת הדמים. תנ"כי, כבר אמרתי?
זה יגמר בדם
יחצ
היופי שבאטיות
זה ייגמר בדם
הוא כבר לא רק אחד הבמאים העכשוויים החשובים - הוא באופן רשמי אחד הבמאים החשובים! כל פריים בסרט, כל פיסת דיאלוג, כל התנהלות קטנה, כל עיצוב וכל ניואנס אחר יכולים לעמוד בפני עצמם כיצירות אמנות קטנות. אך גדולתו האמיתית של אנדרסון היא ביכולתו לחבר את הסיפור המרתק הזה בצורה שתשאב אותנו לעולם מסתורי, מאיים ומרוחק, אשר משקף את סערת הרגשות של עולמו הפנימי של הפרוטגוניסט.
ב"זה ייגמר בדם" אנחנו לא רק צופים בעוד סרט היסטוריה. זהו כמעט סרט פנטזיה אילם, אף שאין בו כל אלמנט פנטסטי. "ליטל בוסטון" היא קרקע פורייה להתפתחותם של האירועים הנפרשים בסיפור בצורה על-זמנית, המנותקת מקיומנו. באותה המידה יכול היה הסיפור להתרחש על המאדים. האפקט הנבואי הזה מושפע במיוחד מהמוזיקה המצמררת ומעוררת האימה של ג'וני גרינווד, גיטריסט רדיוהד, שנשכר על ידי אנדרסון כדי לתת את הטאץ' הסופי לליטוש הסיפור המהורהר הזה.
"זה ייגמר בדם" הוא סרט אטי וסוחף, שנותן הזדמנות לחקור את הפסיכוזה המגלומנית של הקפיטליזם המודרני. את יצר העליונות שלנו לדחוף למטה את אלה שהופכים אותנו ל"פראיירים". בידיים אחרות, זה כנראה היה גם נראה אחרת, אבל פ.ת. אנדרסון ודניאל דיי לואיס הצליחו - עם דמותו של דניאל פליינוויו - להחזיק את הצופה בלי להרפות.
הם יצרו את אחת הדמויות הבדיוניות המשכנעות והמרתקות שראינו זה שנים על המסך. יצירה שהאוסקרים שבוודאי יורעפו עליה בשבוע הבא קטנים עליה בכמה מידות. זהו לא רק סרט השנה, זוהי יצירת מופת אינסטנטיבית, שתגרום לכם לחזור הביתה ולאיים על יקיריכם כי תשתו את המילקשייק שלהם.
רוצים לראות דם? צפו פה למטה
נא להמתין לטעינת התגובות
