הזקן, בלי הים
נערים צעירים וזונות, שני מלצרים במסעדה חשוכה ואדם הגוסס מנמק בעקבות שריטה שולית. מאשה צור גלוזמן מתענגת על קובץ הסיפורים של ארנסט המינגווי
חייו מלאי ההרפתקאות, שהותו הארוכה בפריז והסתופפותו בקרב האינטלקטואלים האמריקאיים שם (כמו גרטרוד שטיין, עזרא פאונד וג'יימס ג'ויס) הפכה אותו למודל לחיקוי בקרב צעירים רבים בעולם המערבי. סגנונו החסכני במילים, הכמעט מנוכר – ועם זאת, האוצר בתוכו רגשות עצורים – הפך לסגנון שרבים מנסים לחקות. הפסקה שאולי מסמלת יותר מכל הן את סגנונו והן את מה שכדאי ללמוד ממנו, בספרות ובכלל, מופיעה באחד הסיפורים היפים שבקובץ, "חיי האושר הקצרים של פרנסיס מקומבר" (בתרגומו של יואב כ"ץ): "לא טוב לדבר על הדברים האלה יותר מדי. הדיבור מדלל את כל העסק. כל ההנאה הולכת אם מדברים על משהו יותר מדי" (עמ' 50). סיפור זה נכתב בעקבות מסע הספארי שהמינגוויי עצמו ערך בשנת 1932 באפריקה והוא מתאר מסע ציד כושל, החושף את יחסי הגומלין בין בני זוג אמריקאיים מפונקים ובין מדריך הציד שלהם.
עוד סיפור יפהפה שנכתב אחרי מסע הציד הנ"ל הוא "שלגי הקילימנג'רו" (בתרגומה של רחל פן), המתאר אדם הגוסס מנמק בעקבות שריטה שולית שלא חוטאה כראוי, ומתוך הזיות הגסיסה עורך חשבון נפש באשר לבחירותיו בחיים. בין השאר הוא מתייחס לשאיפות הספרותיות שהיו לו: "עכשיו לא יכתוב כבר לעולם את הדברים ששמר בתוכו עד שיידע לכתוב אותם היטב. טוב, הוא גם לא יצטרך להיכשל בנסיונו לכתוב אותם. אולי מעולם לא יכולת לכתוב אותם, ולכן דחית אותם ועיכבת את ההתחלה. עכשיו הוא כבר לא יידע לעולם" (עמ' 58). קוראיו של המינגוויי יכולים לברך על מזלם הטוב, שהותיר להמינגוויי את ההזדמנות לכתוב את הדברים ששמר בתוכו ולכתוב אותם היטב.
סיפור נדיר ביופיו הוא "אור העולם", בתרגומו של יאיר לפיד. במבוא של רחל פן לאוסף היא מצטטת מהמבוא של המינגוויי ל"ארבעים ותשעה הראשונים", שם הוא מונה את הסיפורים האהובים עליו עצמו, וביניהם "אור העולם", שלטענתו "מעולם לא היה חביב על אף אחד אחר". קצת קשה להאמין לסברה שלו – "אור העולם" הוא סיפור קטן ומלא חיות, הומור וחיבה מהולה בציניות כלפי המין האנושי. רובו מתרחש בתחנת רכבת ובמפגש בין גיבורי הסיפור, שני נערים צעירים, ובין כמה זונות המחכות בתחנה. הגיבורה האמיתית של הסיפור, זונה בשם אליס, הופכת במהלך הסיפור מ"הזונה הכי שמנה שראיתי בחיי וגם האישה הכי שמנה" לבעלת "פנים יפים ועור חלק וקול נעים והיא היתה נהדרת איך שלא תסתכל על זה וממש נחמדה". יופיו של הסיפור חמקמק ועדין, וכמעט עומד בסתירה לתדמית הקשוחה והגברית שהמינגוויי עצמו טיפח.
המינגווי. אתה חתיך. צילום ארכיון ארכיון
רענון המינגווי קל
פאר פרידמן, מבקר הספרות של מוסף השבת במעריב, התייחס ברשימותיו לאחד הסיפורים הנוגעים ביותר ללב מבין העשרה. זהו הסיפור "מקום נקי, מואר היטב", המציג סצינה נוגה של שני מלצרים – האחד צעיר ונשוי, השני מבוגר יותר ובודד – המתייחסים באופן שונה לשעת הסגירה של בית הקפה. פרידמן מצביע על מה שהוא קורא באירוניה "התאמה לקהל הישראלי": בסיומו של הסיפור המלצר המבוגר מאלתר גרסה משלו לתפילות הפותחות את המחרוזת הקתולית, "אבינו שבשמיים" ו"מריה רבת החסד" – אלא שבמקום כל שמות העצם והפעלים הוא משתמש במילה nada, כלום. המלצר הבודד, ששומר על רוחו הטובה ומלאת החמלה, בעצם מודה לכלום הגדול על הכלום הגדול.
הנוסח העברי, בתרגומו של עוזי וייל, הפך את תפילות ההודיה, הכפרה והתחינה האלה לטקסט הפותח של ספר בראשית (עם אזכור קטן למקור בסוף הפסקה). יש להניח שלעורכת ולמתרגם היו סיבות לעשות את המהפך המשונה הזה (אלא שאם הסיבה היא אכן
התאמה לקהל הישראלי, אפשר היה לבחור, נניח, בתפילת "מודה אני" – המתאימה יותר מבחינת המשמעות וההקבלה). לזכותו של הסיפור ייאמר כי הוא שומר על יופיו ועצבותו גם עם הסיומת התמוהה, אבל החטאה כזו היא מסוג הדברים שעושים את ההבדל בין סתם סיפור יפה לסיפור יפהפה.
לסיכום, אפשר לומר שהקובץ הזה באמת בא בזמן למי שזקוק לרענון המינגוויי קל. אולי אלה לא הרומנים הגדולים שלו, אלה שבזכותם קוראיו הנאמנים פיתחו את האינטימיות שלהם איתו, אבל אין ספק שהוא פותח חרך הצצה לעולמו הפנימי ולסגנונו המהולל של המינגוויי, ובהחלט עושה חשק להמשיך הלאה. זאת, אף כי הפספוס בסיפור "מקום נקי, מואר היטב" מעלה את החשש כי דברים רבים נוספים אבדו בתרגום (מעבר לרמה הסבירה וההכרחית שבהעברת ספרות יפה משפה לשפה).
רוב הסיפורים שפורסמו בקובץ הנוכחי מופיעים לראשונה בעברית והם חלק ממפעל התרגום מחדש הגדול של כתבי המינגוויי, בעריכת רחל פן.
"10 סיפורים", ארנסט המינגוויי, תרגום: יואב כ"ץ, רחל פן, אבירמה גולן, עודד פלד, עוזי וייל, יאיר לפיד; פן הוצאה לאור, הוצאת ידיעות אחרונות והוצאת ספרי חמד, 2007, עמ' 158
נא להמתין לטעינת התגובות
