טינטין בלופטוואפטה
סדרת הקומיקס המפורסמת "טינטין" עולה לכותרות בעקבות תביעה נגדה בבלגיה המאשימה אותה בגזענות. אז האם דמותו של העיתונאי מבוססת על משתף פעולה נאצי, והאם בעקבות התקדים הזה צריך לטפל גם ב"סוחר מוונציה" וב"אוליבר טוויסט"?
טינטין, למי ששכח או לא מכיר, הוא עיתונאי צעיר ונועז, שביחד עם כלבו הלבן וידידו קפיטן הדוק הזועף, רב חובל הנתון להתפרצויות זעם וגידופים ומדען מפוזר ומפורסם, מגיע למקומות אקזוטיים שונים בכל קצוות העולם וגם לחלל או לירח, ופותר בדרך תעלומות שונות ומשונות ומשליט באופן כללי צדק וסדר בכל מקום אליו הוא מגיע. טינטין אינה עוד סדרת קומיקס - זוהי סדרת הקומיקס האירופאית המפורסמת והמצליחה ביותר של כל הזמנים, מצליחה אפילו הרבה יותר מסדרת "אסטריקס".
יוצרה, הקומיקסאי הבלגי ז'ורז רמי, שכתב וצייר אותה תחת השם "הרג'ה" זכה עבורה לפרסום עולמי. על פי הקומיקס נוצרו סדרות מצוירות בטלוויזיה וסרטי קולנוע, וטינטין נחשב בעיני רבים לקלאסיקה אירופאית ועולמית אמיתית, דמות שמוכרת לכל ומזוהה עם אינטלקטואלים, שלחלקם אין שום בעיה להצהיר בגאווה שהם קוראים את "טינטין". ואם כל זה לא מספיק - לאחרונה הודיע הבמאי המפורסם סטיבן שפילברג על כוונתו ליצור טרילוגיה של סרטים על דמותו של טינטין. לאור כל הפרגון הזה, מעניין לגלות שלאחרונה הגיעו דיווחים לא כל-כך נעימים הקשורים לסדרת המופת הקלאסית.
מאנגליה הגיע לאחרונהדיווח חדשותיעל אדם שמצא במדפי חנות, במדור הילדים, אלבום בשם "טינטין בקונגו" - האלבום השני בסדרה שפורסם ב-1931 ותיאר את מסעו של טינטין לקונגו (אז בשליטתה האכזרית של בלגיה). המתלונן מצא שהשחורים תוארו שם בצורה בצורה גזענית באופן בוטה. הבחור נדהם: כיצד הוא יכול להראות אלבום כזה לילדיו. האזרח הבריטי לא בזבז זמן והתלונן לפני ועדה למען שוויון בין גזעי כמו גם לפני בעלי החנות, שמיהרו להעביר את האלבום למחלקת המבוגרים בלבד.
הייתכן? טינטין גזעני?
ובכן - כן ולא. התשובה קצת יותר מסובכת מזה.
האלבום במושגינו שלנו הפוליטיקלי קורקטיים היום הוא אכן גזעני ומציג את השחורים כיצורים ילדותיים ונחותים לעומת טינטין הלבן. אבל האלבום גם מתאר את השחורים בצורה קונבנציונאלית מאוד במושגי שנות השלושים, כאשר בלגיה היתה מדינה
הרז'ה פשוט כתב וצייר כמו כולם בזמנו ובמקומו. כולם נהגו לתאר את השחורים כגזע נחות הזקוק להדרכה אירופאית. לזכותו של הרז'ה ייאמר שלעתיד הוא פרסם דיברי צער על האלבום הזה, וכעבור שנים דאג לצייר אותו מחדש ולסלק ממנו את הקטעים הגזעניים, ובמשך שנים רבות לא הרשה לפרסם את המהדורה המקורית מחדש. המהדורה שכנגדה פורסמה תלונה היתה מהדורה שהיה ניתן למצוא הקדמה ארוכה שבה מוסבר עד כמה הקומיקס הזה אינו פוליטיקלי קורקטי ואינו מייצג את כלל יצירתו של הרז'ה. אם הלקוח הנדהם היה קורא באמת, הוא היה מוצא את ההקדמה. לכן התגובה שלו נראית כמוגזמת קיצונית, וכך גם תגובתם של בעלי החנות. לדעתי, היה עליהם להשאיר את הקומיקס על המדפים, גם אלה המיועדים לילדים - עם כל הבעייתיות שלהם.
כל הסיפור הזה מעלה שאלה קשה: האם עלינו לצנזר יצירות של העבר מאחר שכיום הן בגדר לא פוליטיקלי קורקט? מדוע לא לתת לילדים להתמודד גם עם תפיסות גזעניות שלה מהעבר, כשאלו מוצגות היטב בהקשר של תקופתם? לדעתי, בהחלט מן הראוי לצרף לספרים כאלה הקדמה שמסבירה את ההקשר ההיסטורי שבו נוצרו, אבל אין לצנזר אותם או לסלק אותם מטווח ידיהם של הילדים בגלל זה.
על אותו משקל, אין לצנזר את "אוליבר טוויסט" של דיקנס מאחר שדמות הנבל שם היא של יהודי, או את "הסוחר מוונציה" של שקספיר אף על פי שהרשע שם הוא יהודי, אבל יש ויש מקום להוסיף הסברים לילדים מדוע הספרים האלה הם בעייתיים.
מן הראוי לציין ש"טינטין בקונגו", עם כל זה שהפך במשך השנים לסמל של גזענות בלגית, פורסם בהמשכים בכתב עת בזאיר (קונגו כפי שנקראה לאחר קבלת העצמאות) בשנות השבעים וזכה דווקא שם להצלחה רבה. התברר שלשחורים לא היתה שום בעיה עם התיאור שלהם באלבום. למען האמת -דווקא האלבום הגזעני הזה הוא הנפוץ והפופולרי ביותר מבין כל האלבומים באפריקה. אלא שקופת השרצים הגזענית של טינטין ויוצרו הרז'ה אינה מסתכמת רק באלבום הזה - לרוע המזל, יש עוד נקודות שחורות בעברו של הקומיקס וחמורות בהרבה.
מה שאינו ידוע כמעט הוא שהיוצר הרג'ה בשנות העשרים נעזר רבות בעיתונאי צעיר ונועז מוכר לו היטב בשם לאון דגרל, שהביא לו דוגמאות של סיפורי קומיקס שונים מארה"ב ששימשו להרז'ה כמקור השראה ביצירת הסדרה. הקשרים בין הרז'ה ודגרל היו אז ככל הנראה הדוקים ביותר.
אותו ליאון דגרל הקים כעבור כמה שנים בבלגיה מפלגה פשיסטית והפך לאחד ממנהיגי הנאציזם של אירופה. אדולף היטלר, שחיבב אותו מאוד, אמר עליו שאם היה לו בן היה רוצה שיהיה כמו דגרל. מסתבר שהרז'ה היה מקורב מאוד לדגרל ויש הטוענים שאף עיצב את סמל המפלגה הפשיסטית שלו .
בזמן מלחמת העולם השנייה, כאשר בלגיה נכבשה בידי הנאצים, דגרל היה אחד מעושי דברם הראשיים והוא סייע להם במלחמה בסובייטים בכל מקום.
לאחר המלחמה נמלט דגרל לספרד, שם מצא מקלט עד מותו בשנות השבעים כתומך בנאצים וכמכחיש שואה עיקש, בזמן שסדרת טינטין הפכה לרב מכר ענק באירופה.
לאחר מותו של דגרל ב-1994 התפרסם ספרו "טינטין ואני" שבו טען שהדמות של טינטין בוססה בידי הרז'ה ישירות עליו. דגרל ראה בעצמו את הגירסה החיה של טינטין כהרפתקן שחייו מקבילים לאלה של העיתונאי הנועז ורודף ההרפתקאות ובמידה מסוימת אכן כך היה, וככל הנראה יש צדק מסוים בטענותיו אלו, אם כי הן הוכחשו בידי מקורבים שונים של הרז'ה שטענו שהדמות בוססה על אחיו של הרז'ה.
להרז'ה היתה סיבה טובה להכחיש כל קשר לדגרל - הוא הואשם, וכנראה בצדק, בשיתוף פעולה עם הנאצים בזמן שאלה שלטו בבלגיה. בזמן מלחמת העולם השנייה עבד הרז'ה בעיתון של הימין הקיצוני הבלגי ששיתף פעולה בגלוי עם הנאצים - הרז'ה היה למעשה משתף פעולה בעצמו.
באחד הסיפורים שלו מאותה התקופה הופיעה דמות של בנקאי רשע בעל שם יהודי. אלא ששם זה שונה במהדורות הבאות מסיבות של קורקטיות פוליטית. נמצא גם שאוסף הקללות המשונותשאותן משמיע קפטן מדוק בכל הזדמנות לקוחות ברובן מספר ידוע של הסופר האנטישמי המפורסם פרנדינד סלין וכוונו שם כולם נגד היהודים בכלל ונגד יהודי פריז בפרט. (ספר אחר של סלין בשם "מסע אל תוך הלילה" תורגם לעברית ומיד נתקל בוויכוח סוער - האם מותר לתרגם ספר אנטישמי ארסי כל-כך).
אז האם אכן יש לראות בהרז'ה גזען כתוצאה מהשרצים האלה שקיימים בעברו?
נראה שהרז'ה היה רחוק מאוד מלהתעניין בפוליטיקה מאיזו שהיא סוג. לסיפורים שפרסם אז (שנחשבים היום בין הטובים בסדרה) ובהם "אוצרו של רקהם האדום" לא היה שום קשר לפוליטיקה והם עסקו במסעות הרפתקניים ברחבי העולם. לעומת זאת להרז'ה יש הוכחות שהוא כתב נגד הנאצים לפני המלחמה.
ב-1939 פרסם הרז'ה אלבום בשם "שרביטו של אוטוקר" (שתורגם לעברית בידי המשורר יעקב אורלנד), שבו תיאר את מאמציו של טינטין לעזור למדינה קטנה דמויית אוסטריה מפני מאמצי הפלישה של מדינה גדולה ולוחמנית שואפת כיבושים - שהזכירה לכל מי שעיניו היו בראשו את גרמניה הנאצית.
יש לציין מעבר לאלבומים הראשונים של טינטין, שהם אכן מלאים בסטריאוטיפים גזעניים ומבטאים השקפה כללית שהיתה נפוצה בימים אלה, הרי האלבומים המאוחרים שלו, אלה שכתב משנות ה-40 ואילך הם נקיים לחלוטין מכל גזענות ובשום פנים ואופן אי אפשר לקרוא ליוצרם גזען. הרז'ה מקפיד לתאר בהם בדייקנות מדהימה בני גזעים ועמים שונים שבהם פוגשים טינטין וידידו במסעותיהם ברחבי העולם ואלו מוצגים בצורה אובייקטיבית וסימפטית.
אלבומי הקומיקס בסדרת "אסטריקס" המתחרה ב"טינטין" על תואר סדרת הקומיקס האירופאית המצליחה והמפורסמת ביותר, שאותם כתב היהודי גוסיני, הם בהשוואה מתלהמים ושוביניסטיים הרבה יותר. משום כך עלינו לראות בטינטין לא כגירסת הקומיקס של הנאצי לאון דגרל, אלא כאחד מהתומכים הגדולים בשיתוף פעולה בין גזעים שונים ותרבויות שונות. לאון דגרל אולי התגאה בקשר שלו לטינטין, אבל אילו היה קורא היטב את הסדרה היה חייב להבין שאין דרך שבעולם שטינטין העיתונאי הנודד ששנא גזענות בכל לבו יכול היה לשתף פעולה עם הנאצים.
נא להמתין לטעינת התגובות
