זבנג וגמרנו
אז מה היה שם, ב'זבנג' של אמצע שנות השמונים, שעשה לנו את זה כל כך וגרם לסדרת הקומיקס של אורי פינק להחזיק עשרים שנה? לאלי אשד יש דעה בעניין, אבל הכוונה ברורה: לפרגן לאורי פינק, שגם עושה לנו דברים פה ושם. מגיע לו
ישנו דבר אחד יוצא דופן בגיליון. באחד העמודים האחרונים נדחף ללא איזכור וללא כל הסבר שהוא מהעורך עמוד קומיקס שנקרא מסיבה זאת או אחרת לא ברורה בשם "זבנג !". המחבר הוא מישהו בשם אורי פינק. כמה מועטים מבין הקוראים המבוגרים היכירו את השם הזה כמישהו שהתראיין 9 שנים קודם לכן מעל דפי השבועון בהקשר לסידרת קומיקס ראשונה מסוגה בעברית על עלילות גיבור על ישראלי בשם סאברא מאן.
הסיפור עסק בער ונערה חסרי שם, הנפגשים על חוף הים אי שם. הנער מנסה לצוד את תשומת ליבה של הנערה ונשרף אגב כך באור השמש - בדיעבד מתברר שגם הנערה ניסתה ללכוד את תשומת ליבו ו"נשרפה" גם היא .
עד כמה שהקוראים יכלו להבין, היה מדובר במשהו חד פעמי מאחר שלא הופיעו שום דבר נוסף בשם כזה במשך שלושה שבועות נוספים. אבל ככל הנראה התגובות היו טובות מספיק בשביל המערכת לנסות שוב. כעבור חודש בדיוק, בשמיני בספטמבר, הופיע עוד סיפור קומיקס בשם זה בשם "זבנג !" ובו הופיעו, לצד דמותו של הנער מהסיפור הקודם, כמה דמויות (שעדיין לא נקראו בשם) של נער ממושקף ושל בריון בית הספר. מכאן ואילך הסדרה החלה לרוץ פחות או יותר בקביעות. לעתיד הדמויות מהסיפור הראשון קיבלו את השמות גל וסיגל והנער הממושקף את השם ירון .
בסיפורים הבאים בסדרה הופיעו מורה צעקנית בשם "הגברת זעמון" (שלעתיד הלא רחוק שונה שמה לגברת זעפני) ולאט לאט נצברו עוד ועוד דמויות כמו ג'ינגי החרמן הנצחי והלא יוצלח, מאיה הדוגמנית הסקסית (חברה של אשר קילר), גיל המפלצתי והחביב, סתיו הנערה הגותית הקודרת חובבת הבגדים השחורים ואחרים - כולם 'מוזרים'.
בתוך כמה חודשים התברר שזוהי הסדרה המצליחה ביותר שידע 'מעריב לנוער' מזה שנים רבות ובתוך עוד כשנה התברר שזאת הסדרה המצליחה ביותר שידע המגזין מימיו - גם מעל ומעבר לסדרות כמו "איה הג'ינגית" של פוצ'ו ו"ויעל ואני" של איטו אבירם, שתיהן סדרות יוצרות טרנדים בזמנו.
בתוך שנתיים שלוש התברר שההצלחה אינה מוגבלת רק לדפי השבועון מדי שנה החלו לצאת ספרים ענקיים של זבנג עם קטעים ממעריב לנוער בתוספת קטעים חדשים . אבל ההצלחה לא הסתיימה שם - אורי פינק הפך לקומיקסאי היחיד בארץ שכל פרנסתו היא על קומיקס ולסופר המחוזר ביותר בידי ילדים מחפשי חתימות בדוכני שבוע הספר.
למשך שנים נחת על הארץ מבול בלתי נפסק של מוצרים נלווים, סדינים, תחתונים, חולצות, מחברות , לוחות שנה, קלפים סדרה על דמויות זבנג בתור ילדים ביסודי, סדרה על דמויות "זבנג" בתור חיילים, יומני תלמידים כמובן (המוצר הנלווה מאריך הימים ביותר, המלווה את תלמידי בבתי הספר מזה שנים רבות. היה אפילו אחד שבו הם פוגשים את מיכל ינאי), ארטיקים - ולאחרונה משחק מחשב. השיא היה כאשר על פי זבנג נעשתה סדרת טלוויזיה בכיכובו של השחקן יוסי גרבר בתפקיד הגברת זעפני של עם שירי גדני בתפקיד סיגל ושל הדוגמנית הידועה דאז (והנשכחת לחלוטין דהיום) סנדי בר בתפקיד תלמיד הדוגמנית.
למה זה הצליח כל כך ? משום שאורי פינק לקח על עצמו לתאר את חברי הכיתה האולטימטיבים: מן הגיהנום את האנשים שכל אחד מהם הוא הסיוט האולטימטיבי
החודש מלאו 20 שנה רצופות לסדרה זאת של אורי פינק שרק ממשיכה וממשיכה. ואל יקל הדבר בעינכם - רק מעט מאוד סדרות בעברית זכו לאריכות ימים כזאת, חסמבה של יגאל מוסינזון (ששרדה 45 שנה) וקופיקו של תמר בורנשטיין לזר (שממשיכה גם היום יותר מחמישים שנה) "ג'ינג'י" של גלילה רון פדר ואלו הם פחות או יותר הכל.
פינק ממשיך להתרחב גם בשנים האחרונות. כעת הוא מפרסם גם את "מגזין זבנג" (הוא כעת המוציא לאור שלו) וחוגג החודש את הגיליון ה-40. לרגל החגיגות הוציא את ספר הפלטינה המיטב של העשור השני של זבנג, שם מוצגים סיפורי על הדמויות השונות לצד הערות וזכרונות של היוצר הגאה ושותפתו רעות אלמוג.
ואיך הסיפורים? חמודים ואופיניים. אם אתם חובבי זבנג תיהנו מהם - אם לא אז לא. ובכל זאת, יש סיפור אחד בספר שהוא קצת מעל הרמה של סיפור הזבנג הרגיל. הסיפור שאם הייתי צריך לבחור רק סיפור אחד של זבנג כטוב מכולם - בזה הייתי בוחר. מדובר בסיפור שנקרא "הבריחה הגדולה". הדמויות של "זבנג" נתקלות בדמות מוזרה במיוחד, אפילו לטעמם המגוון והסובלני שרוצה להצטרף אליהם באופן קבוע - זהו היוצר אורי פינק שקץ סופית בעולם שלו שמחוץ לקומיקס.
דמויות הקומיקס אינן מתלהבות. התלמידים מן הגיהנום מוצאים את היוצר שלהם כדמות מגוחכת שאינה מתאימה לעולמם, או כפי שגל מעיר "אין לך סיכוי לצאת חי מיום אחד של לימודים בתיכון עירוני ל"א." הדמויות מן הגיהינום תמהות "מה הוא לחוץ כל כך לברוח מהמציאות שלו ?"
שאלה טובה ששאלת היא למה הקוראים (לא רק צעירים) עדיין מוקסמים הממציאות הזבנגית.
הצרה הצרורה היא, כפי שרומז הסיפור של פינק, היא שהמציאות המטורפת של "זבנג", למרות כל מאמציו הכנים הכמעט נואשים של היוצר, אינה מתחילה אפילו להתקרב לטירוף האמיתי שם בחוץ , מחוץ לעולם הקומיקס.
נא להמתין לטעינת התגובות
