תוכנית החומש
יאיר לפיד, מהסיבות שבגללן עזב רון מיברג את הארץ, סימן את היעד הבא: פוליטיקה. תוך מספר שנים הוא יצטרך לבחור במפלגה אליה ירצה להשתייך; השאלה איננה אם ייכנס, אלא באיזה מיקום
בשבועות שחלפו, חלקם לפני סופות החורף הגדולות, שעה שישבתי בברים מיתולוגיים באמריקה שלפיד עורג אליהם אבל עסוק מכדי לבקר בהם משום שהחיים חולפים וחייבים לשמור על הרייטינג ולהחמיץ את העיקר, הבנתי ששני חלקי המשפט שלפיד השתמש בו כדי לנגח אותי אינם מתחברים; "כדאי שקודם כל רון יחליט מי הוא" אינו עומד בניגוד ל"הוא גר במיין עם שני דובים ועז." אדם בוחר לחיות בבקתה עם חיות היער רק אחרי שהחליט מי הוא. טרם שהחליט, הרי הוא חי עם חיות העיר בהביטאט עירוני שבו יכולות להתקיים תופעות אנתרופולוגיות מרתקות כמו יאיר לפיד. רק כאשר מחליט אדם כי קצה נפשו במה שיאיר לפיד ובני דמותו, גיבורי הברנז'ה וקלגסי המיליה מייצגים, הוא יוצא לחיות במדינה שמספר תושביה קטן ממספר תושבי תל אביב. מההיבט הלוגי הטהור, מה שלפיד טוען כלפי אינו מחזיק מים, או בימים אלו, קרח.
האמת שלא השבתי ללפיד משום שהוא התבקש לענות על שציטטו באוזניו את מה שלכאורה אמרתי עליו. גם לפינג פונג מבדח צריך שיהיה סוף. אבל עלי להיכנס לזירה עם לפיד משום שהציטוטים שהונחו לפניו עברו כביסה חמה עם אקונומיקה, מה שנקרא אצלנו בבקתה: מותק, הציטוטים התכווצו. הבהרתי למראיינת שהתקשרה אלי מהארץ ותפסה אותי יושב בתיבת ההזעה בשלג עם ידידים ממוצא אינדיאני בני המקום, שאכן יש לי דברים קשים לומר על לפיד. הוספתי ואמרתי כי אינני מתכוון להמתיק אותם בתופינים, נוסח ידידנו המשותף רוני סומק, שתמיד מזכיר לקורא על צדקה, חסד ומתן בסתר שלפיד מושקע בהם, מה שאמור להפוך אותו לאדם יקר בעיני הקורא.
לעולם לא עולה בדעתו של סומק שאדם התורם בסתר אך נהנה משירותי יחצנות פומביים כמו אלה שסומק מעניק לו, מתחמם לאורו של הפתגם: "צדיק, מלאכתו נעשית בידי אחרים." והרי יאיר לפיד אינו צדיק. גם רשע איננו. אבל מי שנאבק ברצינות תהומית על זכותו להמשיך לפרסם את בנק הפועלים שעה שנעתר לפנייה להגיש מהדורת חדשות בטלוויזיה, משוכנע שהזולת הוא טמבל או מיואש. זוכרים כיצד שולף וודי אלן את נביא הקומוניקציה מרשל מקלוהן מאחורי הפלקט ב"אנני הול" ומחסל בעזרתו את האינטלקטואל הפטפטן בתור לקולנוע? שאלתי השבוע את וולטר קרונקייט מה דעתו על קינת הקוזאק הנגזל, לפיד? מר טלוויזיה אמר שמה שלפיד ניסה להשיג שעה שנאחז בקרנות המזבח לפני שקרעו אותו מהן בועט וצורח, לא יעלה על הדעת, פשוט לא יעלה.
תפאדל, אמרה המראיינת מישראל, תאמר דברים חריפים על לפיד, בשביל זה אני פה. רשמתי לעצמי הערה מנטלית - אסור להיכנס לסאונה עם מכשירי חשמל וגם עטים נוטים להזיע בחום - שנפל דבר בעיתונות הישראלית מאז עזיבתי, אם מותר כעת לומר דברים קשים על לפיד, וקבעתי איתה מועד לשיחה. את השיחה אני זוכר היטב משום שבשנים האחרונות התחלתי להקליט ראיונות איתי, ומשום שזה היה יום קר ובבקתה החל להיות קפוא וירדתי למרתף להביא בולי עץ לתנור. שיני הדובים החלו נוקשות מקור וחששתי שהמראיינת תפרש את הרעש כנקישת שיני מפחד על מה שאני מתכוון לומר על לפיד. ראי, אמרתי לה, אני מקווה שאת מקליטה או רושמת בזריזות, כי אומר לך כך: "אילו הייתי זקוק להצביע על סיבות שבגללן אינני חי יותר בישראל, ואינני זקוק לכך, יאיר לפיד היה בחמישייה הראשונה."
אני מכיר עיתונאים ויכול הייתי להתרשם שעברה בה צמרמורת של עונג. זה לא ציטוט שאתה מקבל כל יום מאדם שכושרו האינטלקטואלי אינו פגוע. זאת ועוד, אמרתי, נהנה לדבר בשפת אמי, "במלחמת התרבות שבה נתונה ישראל, המלחמה על דמותה של המדינה, לפיד הוא מהרעים. בימים שבהם אמורים אנו וילדינו להחליט לאן מועדות פנינו הקולקטיביות, לפיד ופעייתו מלב הקונצנזוס, פעייה שאותה שכלל לאמנות, מדיחים אותנו לתרבות רעה. על זאת לא אסלח לו לעולם. הוא אדם שעושה עבודה מלוכלכת בדם קר משום שהוא יודע טוב יותר. הוא לא איזה טמבל שהתעורר בוקר אחד על צמרת העץ ומנסה מאז לא ליפול."
זאת אינה הפעם הראשונה שלפיד נוקט את שיטת עזבו אותי ממיברג, הרי מאחורי הקלעים אנחנו סחבקים. כאילו היינו מרגלית ודנקנר שיעשו הכל בשביל שואו טוב. ממי שמבקש להיות קרונקייט הישראלי, זה שרוצה שתקבלו ממנו, כפשוטן וכמסירתן, את החדשות הרעות והטובות ובעיקר את האמת, אינני יכול לעבור לסדר היום על "ארוכים ומורכבים."
זה נכון שאני מכיר את לפיד, פועלו והקורות
ליאיר לפיד יש תוכנית. ההכרה שלמישהו יש תוכנית מסודרת אשר לפיה הוא חי את חייו, מרעישה אותי עד כדי מעבר לבקתה בקצה העולם. בניגוד ללפיד שיודע מה ואיפה יהיה בעוד עשר שנים, לי אין מושג מה לעשות כאשר אני מתעורר בבוקר. בינתיים מתקדמת תוכניתו יפה משום שבמדינת הגמדים שלפיד חש בה ענק, ובצדק, אין מי שיעצור אותו. אדם שמתלבש ומסתפר כלפיד אינו אדם ספונטני. אדם שאינו שוכח בבית את נרתיק הסיגרים שלו ואינו מתבייש לשיר על שולחנות ,Is a Man with a Plan.
על פי הכרתי, תוכניתו של לפיד מובילה אותו ללשכת ראש הממשלה. אין כל רע באדם עם שאיפות, כולל פוליטיות, אבל כאשר בודקים את תוכניתו מהסוף להתחלה, רואים עד כמה היא שבירה ורעועה מול משפט המוסר והטעם הטוב. בוב דול פרסם ויאגרה וכרטיס אשראי אחרי שהובס, לא לפני. לפיד מפרסם לפני. אחיזתו באולמרט היא עווית מולדת מהבית, דברים שמקבלים בארוחת ערב משפחתית, לא חומר לניתוח אינטלקטואלי.
לפיד מעולם לא הסתכסך פומבית עם איש. אין לו צ'ילבות מוצהרות. אין מי שלא יהיה מוכן להשלים איתו. את האנרגיה האלימה שלו, כמו ולדימיר פוטין, איש עם תוכנית, הוא מוציא בבעיטות ובאגרופים. הלפידים הם הדבר הקרוב ביותר שיש בישראל לאצולה. אם היתה ישראל מונרכיה, היו להם כבר תארים ייצוגיים וסמליים רבים. לפיד האב הספיק להיות בעל בית של מפלגה עם רבע מהח"כים ולהתרסק כמו מזל"ט בלי דלק מצד אחד, ולכתוב כי הוריו של אודי אדיב הם כהוריו של אדולף אייכמן, מצד שני. הם משפחה רודפת פרסום ומילולית מאוד, ורוב הזמן הם אינם מתביישים להגיב על דברים הנאמרים עליהם. משפחות המגלגלות תחושת מצור ונושאות פצע פתוח הן חממות לאנשים המתרגמים תסכול לתחושת שליחות ועליונות. את נקמתו בזובור שעשה לו הבוחר יכול טומי לפיד להשיג רק באמצעות בנו. האב והבן מעידים על קרבה גדולה ביניהם.
לפיד מגיע לאולפן מקריירת סולו שבה היה התסריטאי, המנצח והסולן, והוא היה סוגר את פיו רק כאשר בא לו. אגו כמו שלו מתקשה להיות גשר גלילים בין הכתבים המומחים לאורחים באולפן. הוא תמיד ירגיש כי כתביו נכשלו בהשגת האמת, יתפוס אהוד כזה או אחר בשרוול, וינסה לחלץ ממנו את הסיפור האמיתי, רק בין שנינו.
תוך מספר שנים באקלים מדיני-פוליטי כמו זה שצפוי, תתקשה יציקת הבטון בתוך החליפה החדשה של לפיד ואי אפשר יהיה לנשות בו את רכות עברו. כמי שכבר היה בבנק הפועלים ועשה לביתו, הוא לא יהיה זקוק לעזוב, כמו גדי סוקניק, ולחזור לבנק. הוא יצטרך לבחור במפלגה שבפריימריס שלה ירצה להשתתף. השאלה איננה אם ייכנס, אלא באיזה מיקום. במדינה טריוויאלית ורוויית זחיחות דעת כישראל, כל הטוקבקיסטים שקרעו אותו לגזרים בעבר, ישירו את הג'ינגל שלו כמו מקהלת ילדי צדיקוב. עינת שרוף איננה מרילין מונרו, אבל היא תשיר לו בשמחה יום הולדת שמח אדוני ראש הממשלה.
השאלה אם תבחרו בו אינה רלוונטית. בניהול נכון, כבר בנוף הפוליטי הקרוב, לפיד הוא אופציה ריאלית לחבר כנסת, ובהליך מזורז, לשר. מעבר לאופק הזה שום תוכנית מגירה אינה שורדת את המציאות. למרות שזאת של לפיד תמיד תשרוד יפה יותר מאחרות.
בגלל כל מה שנאמר כאן, על התשובה שסימן שאלה בסופה - "למה אני צריך להחליט בשביל רון מיברג מי אני "? היה על לפיד לענות. הוא החליט מי הוא מזמן; אדם עם תוכניות חומש שאפתניות כשלו צריך להיות מחויב לאמת; ובעיקר, הגיע הזמן להסיר את כפפות האגרוף מסיחות הדעת ולהתחיל לקחת את החיים ברצינות. עד עכשיו היה לפיד עסוק בסידור הרזומה. כעת הגיע שלב החיים.
נא להמתין לטעינת התגובות
