מי הם יהודים?
שלמה זנד מציג בספרו "מתי ואיך הומצא העם היהודי" תיאוריה שמנסה לקבוע מי, בעצם, משתייך ללאום הזה. בשיחה איתו, כמו בספר, הוא מציג את האג'נדה שלו לפיה היהודים האמיתיים הם אלה שמעולם לא עזבו את תחומי הארץ, כלומר הפלסטינים
המארגנים של אותה עצרת לא תמימים. אלה יודעים שההשפעה של דבריו המתחזק הדתי שנולד כגוי יכולה להיות עצומה, שהרי אם אותו מוסלמי בחר להתגייר ולשמור מצוות אז קל וחומר לגבי מי שנולד כיהודי. אחרי קריאה בספרו של ההיסטוריון פרופ' שלמה זנד אפשר להניח כי היהודי היחיד בעצרת, כזה שאפשר להוסיף לו את התואר "במקור", הוא בכלל הנואם הפלסטיני.
זנד טוען בספרו כי העם היושב ביהודה התפזר, נעשו בו חלופות, יצאו ממנו ונכנסו אליו עד שכמעט ולא נשאר בו יהודי שהוא בן לאברהם אבינו. במקביל, נשאר כאן בארץ קומץ יהודים ששכח את יהדותו. אותו קומץ, לפחות בחלקו, הם הפלסטינים, כלומר היהודיים האמיתיים שגורשו בידי הציונים כשהוקמה מדינת ישראל.
היהודים שהתקבצו ובאו לארץ ישראל במאה השנים האחרונות, אינם צאצאים של העם שחי כאן בתקופת הבית הראשון והשני. והיכן הצאצאים האמיתיים תשאלו את זנד, והוא יענה לכם שהם התפזרו, התנצרו, התאסלמו, התבוללו והתערבבו בין העמים.
ספרו של זנד, שמפגין רוחב ידיעה מרשים, הוא ספר מרתק אבל כזה שתובע מאמץ וריכוז מהקורא. מי שיצלח את קריאת הספר עד סופו יזכה לכך שזנד יעשה לו סדר בבליל העובדות ההיסטורי, סדר שמוצג באג'נדה סדורה, שיכולה להאיר עיניים או לקומם ושהקורא יתקשה להישאר אדיש כלפיה.
בשיחה בעל פה אומר זנד כי "מדינה דמוקרטית אינה יכולה להיות מדינה של אזרחים שאינם תושביה, מדינת ישראל בעצם ההגדרה שלה, היא לא מדינת תושביה, היא מדינת היהודים, כזו השייכת לרב יהודי אנטי-ציוני בניו יורק יותר משהיא שייכת לעמית שלי באוניברסיטה שמגיע מנצרת....לא חידשתי דבר בספר, רק ארגנתי את הידע הקיים בסדר כזה שהקורא בו משתאה. הרי הקימו לנו מדינה שמתבססת על התנ"ך כספר היסטוריה בעוד שהוא אינו כזה."
הספר, בו טוען זנד כי הנרטיב הציוני נזקק לעם היהודי כדי לייצר את הלאום שמגיעה לו מדינה, עורר פולמוס עם צאתו. חלק ממתנגדיו האשימו אותו בפופולריזציה של ההיסטוריה וזנד מספר כי "מתקשרים אלינו הביתה גם אנשים עוינים, מישהו התקשר ואמר לבת שלי למסור לי שאני נאצי וניתק, התנחמתי בעובדה שהוא לפחות אנטי נאצי".
כקורא, לא הצלחתי לעמוד על מהות ההבדל בינך ובין יהודי דתי. לו יש היסטוריה שמחייבת אותו ולך יש היסטוריה אחרת שמחייבת אותך. הוא נאחז באלוהים הנצחי, ואתה בהיסטוריה הנצחית. כולכם מאמינים שיש אמת ושהיא בצד שלכם ולפיכך היא מחייבת את האחר.
"בסך הכל החלטתי שאני אבא שמדבר על סקס בפני הילדים. הרי אף היסטוריון רציני לא באמת מאמין שהייתה גלות. תבין, מבחינת ההיסטוריונים הם לא יעזו לדבר בפומבי על כך שלא הייתה גלות מעולם ושהיהודים הם התפתחות מאוחרת של הדת ולא של הגזע, אני רק נותן פומביות לדברים ידועים".
אתה ממלכד את עצמך כשהאמירה שלך חורגת מגבול התיאוריה ותובעת מהישראלי לעשות מעשה.
"יש מוסר אוניברסאלי והוא 'מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך'. אני עצמי חייתי שנתיים במחנה עקורים, אנחנו עם שיודע היטב מה פירוש לזייף דרכונים, לעבור גבולות, להתחמק ולברוח. וזה מה שאנחנו עושים לאחר?
"יש לי סטודנטים וסטודנטיות שמגדירים עצמם כפלסטינאים ישראלים וזה כואב לי. כואב לי שהמדינה לא מסוגלת להכיר בהם. חשוב לרגע מה הם מרגישים, נסה רגע לחשוב, ברצינות על ילדה בת שבע עשרה, פלסטינאית, החיה במדינה שלא מוכנה להכיר בה כאזרחית שוות זכויות".
אז הפתרון הוא מדינה דו לאומית?
"לא ולא. שתי מדינות לשני עמים. אני לא יכול לתבוע מהחברה הישראלית להפוך למיעוט, אבל אני יכול לתבוע ממנה שתקבל כשווה בין שווים את המיעוטים שקיימים בתוכה. חשבת על זה שאנו לא יכולים להיות מדינה בארצות הברית או באיחוד האירופי רק בגלל העובדה שיהודי לא רשאי לשאת רוסייה או ערבייה לאישה?"
זנד מבקש לחדד את ההבדל בינו ובין אדם דתי ואומר "הרב דורש מתלמידו להשתמש בו כמתווך בינו ובין האלוהים, אני לא. אני אומר לקורא - קרא את הספר ותדון בו, השתמש בו כנקודת מוצא לדיון בסוגיה מתי ואיך נוצר העם היהודי, בדוק בעצמך. אשמח אם תלמידיי יפריכו את דבריי, זה אולי יכאיב לי אבל אני אשמח בכך, זו בעצם מטרתי, לפתוח דיון. אני מלמד תלמידים ואני יודע ורואה
"קח כדוגמא את העם הפלסטינאי שחי כאן. אני כתבתי שהם התאסלמו. אחד מתלמידי שקרא את הספר, האיר את עיניי ואמר 'אתה חושב על ההיסטוריה במונחים של היום, הם כלל לא התאסלמו, פשוט בא אליהם אדם ששמו מוחמד והם התייחסו אליו כאל נביא נוסף ואמרו לעצמם הנה בא עוד נביא, כלומר הם אפילו לא ידעו שהם מתאסלמים'. ואני לא הגעתי למסקנה הזו בעצמי. לצעירים יש יכולת הדמיון שאני הולך ומאבד ככל שאני מתבגר".
עם צאתי מביתו מזמין אותי, זנד, לביקור נוסף בעוד כשנה וחצי. "אני מעבד עכשיו את הספר הזה לספר מתח, אין לי יומרות ספרותיות, אבל אני רוצה לכתוב ספר מתח בהשפעת התהליכים ההיסטוריים שעבר העם היהודי". מהיסטוריה לספרות.
"מתי ואיך הומצא העם היהודי", פרופ' שלמה זנד, הוצאת רסלינג, 358 עמודים
נא להמתין לטעינת התגובות
