מ.אייר
מ. אריה מזדקן, אבל קופיקו ודני דין צעירים לנצח. רגע לפני רטרוספקטיבה חדשה: שיחה עם אחד מגדולי המאיירים בארץ, שמסרב לצייר במחשב
בימים אלה מתארגנת תערוכה שתציג קומץ מאלפי יצירותיו במוזיאון ארץ ישראל, וגם ספרות הילדים שאייר תזכה לעדנה מחודשת בפסטיבל "כשהיינו ילדים" שיתקיים במוזיאון הילדים הישראלי חולון החל מהיום, ויאפשר לעוללים של היום ליהנות ממיטב היצירות של ספרות הילדים בעבר הרחוק ומהמשחקים של פעם.
מוסוקוביץ', למקרה שתהיתם, הוא האיש שאחראי לאיורים של סדרות כמו חסמב"ה, קופיקו, דני דין, הספורטאים הצעירים ורבים נוספים. מלבד אלה, הוא האיש שעיצב את כל סמליו של חיל הים ורבים מסמליו של חיל האוויר. הוא נחשב למאסטר בתחומו, וידוע כמי שקשר קשרים של חיבה עם בן גוריון ועם גולדה מאיר כצייר הפטריוט שניגש לכל משימה כזו בחפץ לב.
גם אלפי שנות טובות שכללו יונים צחורות וחיילים מחויכים, חתומים על ידיו. כשהוא נשאל עד כמה רלוונטית יצירתו ההיסטורית בימים אלה, הוא משיב בחיוך לבבי: "אני עדיין מצייר את קופיקו, כמעט בכל הרצאה שלי רוצים שאצייר אותו, וכל המורים תמיד שמחים נורא.
"רק אתמול נתתי הרצאה במוזיאון האצ"ל, והייתה התלהבות עצומה מצד הקהל שכלל בעיקר מורים וקצינים בצה"ל. אני עמוס כל הזמן, 25 שעות ביממה. מסתבר שכבר הפכתי פירמה".
חשבת שהציורים שלך יזכו להצלחה כזו?
"אני לא רוצה להחמיא לעצמי, אבל אני חושב שאין הרבה ציירים שעבדו כמוני. כשאני רואה הליקופטרים או את טנק המרכבה עם הסמלים שציירתי - הלב שלי פועם בחוזקה. במובן מסוים תמיד ידעתי שזו הצלחה, כי ציוו עליי לצייר עוד ועוד. הייתי הולך לישון בשלוש בבוקר וקם בחמש. בשלב מסוים כבר לא הייתי מסוגל, ועשיתי לעצמי הפסקה".
הציורים שלך תמיד התאפיינו במרכיבים ציוניים מובהקים. האם זה קו שאתה ממשיך בו גם בימים אלה?
"תמיד הייתי פטריוט ובעד המדינה, זו גם אחת הסיבות שתמיד התנדבתי לעבוד בשביל הצבא בחינם. זה דבר שלא השתנה אצלי".
בעידן שבו הגרפיקה והאיורים הפכו ממוחשבים, אתה לא מרגיש שאתה מפספס משהו במכחולים ובעפרונות?
"פיקאסו התחיל בנטורליסטיקה, משם עבר למודרניזציה, ובסופו של דבר התחרט על תחילת דרכו. את זה אי אפשר להגיד עליי. אני שומר על הקו שלי והוא ממשיך לרוץ קדימה. לפני כמה זמן הייתי ביריד של מקינטוש, והעלבתי מנכ"ל כשאמרתי לו שהמחשב שלו הוא גולם.
"הוא נעלב וביקש
אתה מפעל נוסטלגי שעדיין חי ויוצר, איך ההרגשה?
"אני חושב שמבחינת מי שגדל על הספרים האלה, הנוסטלגיה עדיין תופסת. עובדה, עכשיו אני עובד על עטיפת הספר של דני דין באיראן שכותב אבנר כרמלי. אנשים עדיין רוצים לראות את הספרים האלה. שמעתי בחדשות ששלחו לחלל מטען של ספרי ז'ול ורן, וגם לקחו עותק אחד בעברית עם הציור שלי. אז אם חציתי גם את הגבול הזה, של השמים, אני מסופק".
נטו להאשים אותך לא פעם בכך שאת כל הדמויות הערביות בספרי הילדים שאיירת, הצגת בצורה רעה ושטנית. מה אתה חושב על כך?
"אני אף פעם לא חיפשתי לצייר את הרוע, ואפילו התווכחתי לא מעט עם יגאל מוסינזון, המחבר של חסמב"ה, על העניין הזה בדיוק. אצלי החייל היה תמיד החייל היפה, והילדים היו שמחים נורא".
התיאור הזה של ילדות מאושרת הוא הפוך מהילדות שהיתה לך כילד ששרד בשואה.
"נכון, בדיוק אנטיתזה למה שעברתי בילדות שלי. אבל למה להראות את הצד הרע, אם אפשר לראות את הטוב?".
נא להמתין לטעינת התגובות
