ראשי » תרבות » ספרות » מדף הספרים

מדף הספרים של אסתי ירושלמי

ביקשנו מאסתי ירושלמי, שחקנית ומטפלת אלטרנטיבית, להכין רשימה של עשרה ספרים שבלעדיהם הספרייה שלה לא הייתה מה שהיא ואסתי לא הייתה אסתי. היא לא מוותרת על בולגקוב, דוסטוייבסקי וקפקא

אסתי ירושלמי | 3/6/2008 17:45

מיכאיל בולגקוב – האמן ומרגריטה (השטן ממוסקבה)

האמן ומרגריטה צילום: מתוך עטיפת הספר

היה לי פעם חתול שחור חצי פרסי חצי רחוב עם עין אחת ירוקה ואחת כחולה. קראתי לו וולנד על שם השטן בספרו של בולגקוב שהגיע עם חבורתו למוסקבה ועשה שמות בחברה המוסקבאית של שנות השלושים ותמך בהתלהבות בשני נאהבים מיוסרים – האמן ומרגריטה.

במקביל לסיפור החריף והמשעשע מאד הזה, אנחנו עדים במקביל לעוד סיפור מרתק וכאילו מנותק – סיפורו של פונטיוס פילטוס ויחסיו עם ישו הנוצרי. ביד אמן מצליח הסופר המצויין הזה לשלב בין שני הסיפורים ולהביא את היצירה הזו לשלמות שאין הרבה כמוה בספרות הרוסית. את הספר הזה קראתי שלוש פעמים בתקופות שונות בחיי ובכל פעם התמוגגתי ממנו מחדש. החתול אגב נטש אותי לאנחות לטובת הרמון של חתולות שכירכרו מסביבו ושירתו אותו כאילו היה המלך דוד בכבודו ובעצמו.

גינטר גראס – דג הפוט

האגדה מספרת על דג נדיר שנלכד ברשתו של דייג, דג שיודע לחשוב ולדבר. אותו דג הבטיח לדייג תהילת עולם לכל הגברים באשר הם, אם הוא ישוחרר בחזרה לים. ובכן הדייג שיחרר אותו והעולם נהיה כמו שהוא נהיה – לא משהו... 4000 שנה אחרי שוב נלכד אותו דג, הפעם ע"י אישה.

האישה מחליטה להעמיד אותו לדין בפני בית משפט, ושם הדג מספר את סיפור הדורות, מתקופת האבן ועד היום. וכל תקופה מיוצגת ע"י אישה טבחית תאוותנית, ובכל תקופה הדג מנסה לעזור לגבר להשתחרר מהשיעבוד שלו לאותן נשים.

אני לא פמיניסטית במובן הסטראוטיפי של המושג. נשים וגברים שונים אחד מהשני וכך זה צריך להיות. אבל במקום שהשוני הזה יהפוך להפריה והשראה הדדיות, נוצר במשך דורות מצב חולני ומעוות של דחייה ודיכוי של נשים והשחתת הכוח של הגברים. שני הצדדים אומללים ועד שלא ישתפו פעולה אחד עם השני שום דבר לא ישתנה. הספר הזה שופך אור בהיר וחד על הנושא הזה מזווית חריפה, מעניינת והומוריסטית.

אסתי ירושלמי צילום: ארכיון

השירה של רומי

"אל תתאבל.
כל אשר תאבד ישוב
בצורה אחרת.
הילד שנגמל מחלב אמו
שותה עכשיו יין מהול בדבש."

התמזל מזלי ואני יכולה לקרוא את המשורר הענק הזה – ג'לאל א-דין רומי - בשפת המקור – פרסית. אבל יש כמה תירגומים לעברית ובמיוחד לאנגלית שהם לא רעים. השירים של רומי

הם כמו רטיות מרפאות על הפצעים של הנפש. אחד התרגומים הלא רעים הוא בספר "ההארה" אותו תירגם גיל רון-שמע. הספר משלב את הטקסטים עם איורים יפהפיים. מי שיתעמק בשירתו של רומי מובטח לו שיקבל בחזרה נתחים נכבדים מנשמתו אשר פרחה בזמנים רעים ואבודים בחייו.

דוסטוייבסקי - אידיוט

נסיך אחד רוסי, מישקין שמו, חולה באפילפסיה, אדם תמים, כל כך תמים עד שכל מי ששומע אותו לא יכול שלא לחשוד בתבונתו. לכן קוראים לו אידיוט. אבל הנסיך הזה הוא פשוט טוב לב. הוא אדם רחום. הוא אדם אוהב. ובחברה הרוסית הריקנית הרקובה שבה הוא חי, טוב לב מעורר חשדנות, אנטגוניזם ואף אלימות. דוסטוייבסקי כותב כאן סיפור מדהים ומלא בדקויות וסתירות כמו שרק הוא יודע, ומעמיד בפני הקוראים מראה. והמראה הזו לא משקרת.

קפקא – המשפט

בזמנו כשהייתי בעיצומה של קריאת קורותיו של יוסף ק. בסיפור המבריק הזה, חלמתי שאני מקבלת בדואר מכתב מהרשויות בו כתוב: "לכבוד אסתי ירושלמי, הננו מזמינים אותך לשלם את חובך." וזה הכל. וכל החלום חיפשתי ורצתי ושאלתי ובדקתי ולא הבנתי למי לעזאזל אני צריכה לשלם ואיזה חוב בדיוק. הפחד להיתפס, האשמה וחוסר האונים איתם התעוררתי גרמו לי להתחיל לקרוא את הספר שוב מתחילתו ולחוות אותו בצורה הרבה יותר מעמיקה. זהו ספר אדיר! אולי למי שלא רגיל לכתיבה הקפקאית הוא יהיה בהתחלה קצת קשה, אבל כדאי להתאמץ ולאמץ אותו. כי הסיפור הזה יחקק בתודעתו לכל ימי חייו.

אלנה פרנטה – ימי הנטישה

בתקופה שהייתי על סף פרידה מבן זוג, נקרה בדרכי הספר הזה. זו כתיבה אינטנסיבית ואינטימית מאד על אישה עם שני ילדים שננטשה ע"י בעלה לאחר עשרים שנות נישואין. מרגע לרגע, מדקה לדקה, מיום ליום הסופרת המצויינת הזו מתארת את חוויית הפרידה והנטישה והכאב על כל שלביה. מההלם הראשוני עד הכעס ותהומות הדיכאון שגורמים לאישה הזו להגיע למצבים גבוליים. פרידה כמו שפרידה צריכה להיות. אני ממליצה על הספר הזה בחום לכל אישה שעברה או עוברת את חוויית הנטישה. זהו ספר אמיץ שגורם לך להפוך לאמיצה.

צ'רלס בוקובסקי – נשים

"זיינתי את כל הנשים והבחורות שלטשתי בהן מבטי ערגה על מדרכות לוס-אנג'לס בשנת 1937, השנה הממש-גרועה האחרונה של שנות השפל הכלכלי, כשחתיכת תחת עלתה שני דולר ולאף אחד לא היה אגורה או תקווה". צ'רלס בוקובסקי נצמד באדיקות לריאליזם הכי מחוספס ונמוך, נמוך עד הביוב, כל כך נמוך עד שזה הופך לשירה טהורה ועילאית. זו האלכימיה של הגאונות הפשוטה והאותנטית.

קפקא ארכיון

מאיר שליו – בביתו במדבר

הוא מזמין אותך לתוך ביתו של רפאל במדבר. ובנוף הקסום הזה והאהוב עלי ביותר, הוא בורא את עולמו של גבר זקן ומתבודד, את זכרונותיו, את הנשים והגברים בחייו, את המתים והחיים. תענוג צרוף לקרוא את האיש הזה. הוא יודע את מילותיו כמעט במובן התנ"כי. הוא משתעשע ומתמרמר ובורא והורס ושופט ואוהב בקלות מענגת. הפעם הראשונה שהתאהבתי בשפה העברית היתה כשקראתי את מאיר שליו.

בניימין תמוז – מינוטאור

אלה שלא השתלבו יפה בחזון הציוני המהודר, אלה שלא היו גיבורים של תקומת הארץ, אבל היו כאן בזמן ההוא, ניסו להשתלב, נבגדו, התאכזבו, התגעגעו בערגה, כולם מתאספים יחדיו בסיפורים של תמוז. סבי ז"ל היה אחד מאלה. הוא היה מורה בבית הספר אליאנס באירן ומשם החליט לעלות לישראל קצת לפני קום המדינה כדי ללמד ולתרום. אבל כשנתקל בסירוב אחר סירוב, השפלה אחר השפלה, ליבו נשבר והוא חזר לאירן. קראתי את מינוטאור בנשימה אחת. הכתיבה של תמוז תופסת ולא מרפה. הישירות בה הוא מסתכל בעיניים פקוחות על הכאב האנושי היא מה שמייחדת אותו בעיניי משאר הסופרים. האיש הזה הוא כמו פצע פתוח מהלך.

פיליפ פולמן – הסכין המעודן

אני אוהבת ספרי פנטזיה ומדע בדיוני. וזה אחד היפים שקראתי. ילד שמוצא חלון באוויר ועובר דרכו אל עולם אחר, מוזר ומטריד, שבה יש מלאכים חרישיים ורפאים קטלנים זוללי נשמות. ויש שם חפץ מסתורי שאנשים מכל העולמות מוכנים להרוג בשבילו. ספר חכם מאד, כתוב מרתק ושופע בדמיון איכותי ומעורר השראה. החלק הראשון של הספר הזה הוא "המצפן הזהוב" המצויין ממנו עשו סרט. לא לראות בשום אופן את הסרט לפני שקוראים את הספר! ראו הוזהרתם.