בשבחי הנוסטלגיה: סוזן וגה Solitude Standing
סוזן וגה החלה את המסע המוזיקלי שלה בגיל 11, כשניגנה בגיטרה וכתבה שירים למגרה. "Solitude Standing", אלבומה השני, סלל את הנתיב לקריירה מפוארת שחשפה את הכתיבה האישית של וגה לעולם
ילדי כיתה ג' התיישבו במעגל בחדר הריק שבקן התנועה. שני המדריכים בני ה-16, לירן החתיך ורוני היפה, הניחו את הטייפ במרכז המעגל.
סוזן וגה יח''צ
"היום נדבר על אלימות במשפחה", הם אמרו. "אוף", נשמעה גניחה חרישית מקצה המעגל. "זה נושא רציני והחלטנו לתקוף אותו בדרך אחרת", אמר לירן ופקח עיניים כחולות שכבר בכיתה ג' היה קשה להתעלם מהן. הקול החרישי נעלם, הבנות סיימו להסמיק ורוני הכניסה את הקלטת פנימה. "בואו נקשיב", אמר לירן.
השיר "לוקה" שכתבה סוזן וגה ויצא בתקליט "Solitude Standing" (1987) הוא מונולוג של ילד במלכודת אלימות. "קוראים לי לוקה", בקע הקול השברירי של וגה מתוך הטייפ, "...אם את שומעת משהו מאוחר בלילה, סוג של צרה, סוג של ריב, אל תשאלי אותי מה זה היה". זו הייתה חותמת אינטימית ומפתה. גם שנים אחר כך, כשחולצת התנועה כבר נעלמה, סוזן וגה הייתה אישיות קבועה ומוערכת באוסף התקליטים ההולך ומתעצם של הילדה ההיא מכיתה ג'.
סוזן וגה נולדה בקליפורניה ב-1959 להורים שחינכו אותה דרך שירת פולק משנות השישים ולימודי מוזיקה. כשהייתה ילדה התגרשו הוריה והיא עברה יחד עם אמה, שנישאה בשנית, לניו יורק. המעבר להארלם, שכונה לא נעימה בה גם ילד קטן צריך ללמוד לשרוד ולעמוד על שלו, גרם לילדה הביישנית להתחפר בתוך המוזיקה. כבר בגיל 11 הלחינה וגה את שיריה הראשונים.
למעשה, חלק מהשירים שמופיעים בתקליט "Solitude Standing", תקליטה השני של וגה וזה שפרץ לה את הדרך אל ההכרה העולמית, נכתבו כבר בשנות השבעים, כשהייתה נערה.
בזכות לו ריד
החלום על הקריירה המוזיקלית התעצם בערב אחד ב-1979. וגה הלכה להופעה של לו ריד, ניו יורקי אחר, והרושם שנותר בה היה רב. היא החליטה להתמסר למוזיקה באופן סופי והמסלול מכתיבה שרירותית לכתיבה אישית ואינטימית, כזו שלומדים רק בבית הספר של ריד ובוב דילן, שני האייקונים של וגה, היה מיידי.
השביל המוזיקלי של וגה היה מפותל וארוך יחסית. היא סיימה את לימודיה באוניברסיטה, עבדה בעבודות מזדמנות וניסתה את מזלה מול חברות תקליטים ניו יורקיות. הזמרת השקטה עם הגיטרה לא הרשימה בתחילה את מפיקי המוזיקה בניו
ב-1983 הגיעה ההזדמנות של וגה, ששכרה לעצמה מנהלים אישיים שישווקו אותה אל מול החברות הסרבניות. היא הוחתמה על חוזה הקלטות בחברת התקליטים A&M והקליטה את אלבומה הראשון, שנקרא בפשטות על שמה. מתוך האלבום הזה הנפיקה וגה להיט אחד, "Marlena on the wall', שקנה לה אלבום פלטיניום בבריטניה. חברת התקליטים נשמה לרווחה.
המסעדה של טום
"Solitude Standing" נפתח עם שיר שהמקצב שלו, לצד הסיפור הקצר שמקריאה וגה בעדינות ששמורה רק לה, הופך אותו מיד לאחד השירים הקליטים שיש, כזה שכיף לזמזם ולשחזר שוב ושוב.
סוזן וגה מתוך עטיפת האלבום
"Tom's diner" הוא פיסה ניו יורקית יומיומית אבל נפלאה באינטימיות שלה. בסוף התקליט, וגה מעניקה בונוס אינסטרומנטלי מתובל בניחוח הקפה של טום, כשהיא מוסיפה גרסה קופצנית יותר, עשירה יותר, של המנגינה המשכרת הזו.
הפתיחה הזו קונה מיד את מי שמאזין לאלבום, גם שנים אחרי שיצא לחנויות, ומכניסה את המאזין מיד אל העולם המוזר-שברירי-אורבני של וגה. "לוקה" מגיע מיד אחר כך. היום אין מי שלא מכיר את השיר הזה, שעשרים שנה אחרי שיצא עדיין מושמע בתחנות הרדיו בתדירות מכובדת. "ironman/fancy paultry" מתאר תמונת שוק בשר של עופות, מטאפורה מחודדת שדורשת שמיעה נוספת, עד שנכנסים באופן סופי אל העולם המוזר של וגה.
"in the eye" ו-"solitude standing", שיר הנושא, מספקים את המבע האישי יותר של וגה. השני הוא תמונה מהפנטת של אישה ניו יורקית, עוד סיפור קצר בתוך קופסא מוזיקלית. "Gypsy" הוא הנקודה הרגשית, פנייה של כמיהה, תיאורים מרצדים של סרט דוקומנטרי ששייך רק לוגה. הסיפור של "calypso" האישה בעלת השיער המתנפנף והגוף הפורח שמארחת את הגבר מהים ללילה אחד אחרון, הוא הוקרה ענקית לדמויות הצבעוניות שהותיר בזכרון שלה אותו ריד מהקונצרט של 1979. וגה הופכת רשמית למספרת סיפורים, זמרת פולק שיוצרת לעצמה עולם.
מחקרים מוזיקלים
הרבה מים זרמו בעולם היצירתי של וגה מאז יצא "Solitude Standing". ב-1990 היא הוציאה את האלבום "days of open hand", תוצאה של שנתיים של מחקר מילולי ומוזיקלי בו עבדה וגה עם המלחין פיליפ גלאס אך האלבום לא מצליח והיא חוזרת אל "Tom's Diner" ומוציאה בהשראתם של צמד מפיקים בריטי את"Tom's Album", אסופת גרסאות שונות לשיר.
סוזן וגה יח''צ
האלבום שהוגדר כזה שהחזיר את וגה סופית לנתיב המוכר שלה, הוא "Songs in red and grey". אלבום שכתבה וגה אחרי שנפרדה מפרום ומצאה פורקן בכתיבה על הפרידה. האלבום שיצא ב-2001 הכיר את וגה לדור חדש של מאזינים שלא הכיר אותה קודם וזו הזדמנות מצויינת לרכז את כל השירים הישנים וליצור אוסף שיוצא ב-2003. "beauty and crime", אלבומה האחרון של וגה, שמתקרבת לשנתה ה-50, יצא בשנה שעברה.
"Solitude Standing" הפך סוזן וגה לדוגמא עבור נשים יוצרות וכותבות. אחריה הגיעו שינייד אוקונור, טרייסי צ'פמן וטורי איימוס. מאוחר יותר גם ג'ול ושריל קרואו. כולן זמרות עם גיטרה או פסנתר, שכותבות על עצמן ולעצמן על היומיום הקטן שלהן, על האנשים שמלווים אותן דרך חלונות הבתים, על העיר שבה הן חיות.
"solitude standing", סוזן וגה, 1987
נא להמתין לטעינת התגובות
