מה יש לך, גברת יודקביץ?
כשחקנית, רונית יודקביץ עושה את כל מה שהיא לא מעיזה לעשות במציאות: נמשכת לגברים צעירים ולא יציבים, נסחפת באהבה ומאבדת שליטה. עכשיו, אחרי שהוכיחה שהיא יכולה להיות מי שהיא רוצה, כל מה שמתחשק לה זה לעשות קומדיה. רצוי בתפקיד של פרחה משוגעת עם שן זהב
"באמת, חשבתי שבסופו של דבר צדקת במה שאמרת עליי. שבאמת חשוב לי לרצות את כולם ולהיות בסדר עם כולם ושאולי לפעמים זה אפילו חשוב לי בצורה מוגזמת. לא חשבתי על זה קודם ככה, לפני שדיברנו על זה. וכל הלילה ניסיתי לחשוב מאיפה זה בעצם בא".
ומה העלית בחכתך?
"אני חושבת שזה קשור קודם כול לאיזו משפחתיות וחום שיוצאים ממני בלי שאהיה מודעת לזה בכלל. נורא חשוב לי שייהנו ממני כל הזמן. לפנק אותך, לארח אותך, שתרגיש בבית אצלי. אני חושבת שזה קשור למשהו שהיה חסר בבית שבו גדלתי.
אני יודעת שזה נשמע הכי קלישאתי, כי למי אין עניינים עם הילדות שלו, אבל אני באמת לא חשבתי על זה עד עכשיו. לא חשבתי שכמו שאמרת, בגלל שזה בא לפצות על משהו, אולי לפעמים אני מגזימה".
איך מגזימה?
"מגזימה בנתינה. לפעמים בזבזנית. הכוונה לא בעניינים חומריים, אלא בעניינים רגשיים. מבזבזת את הרגשות שלי. והיו פעמים שזה עלה לי בפגיעות. גם ממשפחה קרובה, או מאנשים שחשבתי שהם חברים שלי. וגם בעבודה. למרות ששם זה הרבה פחות חשוב מבחינתי ואפילו קצת מצחיק.
היתה דוגמנית אחת שלא אהבה אותי משום מה, ושבתצוגה אחת שעשינו יחד היא כעסה שאני פתחתי את התצוגה ולא היא, וכנקמה גנבה לי את כל הבגדים והנעליים. אבל זה באמת מגוחך. בעניינים של משפחה זה כבר יותר כואב".
לא היה קל להוציא מיודקביץ את התובנות הללו. אישה שהמונח "שמורה היטב" חל לא רק על המראה החיצוני שלה אלא גם על רגשותיה, שעליהם היא שומרת קרוב קרוב לחזה.
למסעדה ברמת החייל שבה קבענו, היא נכנסת באיחור של שלוש דקות שעליו תתנצל שלוש פעמים אחר כך, מסובבת
את לא שותה?
"לא. אף פעם. גם לא מעשנת ולא עושה סמים. אני בן אדם נורא משעמם. בוא נלך מפה. מה יש לדבר עליי. יכולתי להיות בבית ולראות את הסדרה שלי (הכוונה לסדרה "לאהוב את אנה", המשודרת בערוץ 10 ושלשמה התכנסנו, י"א). ותראה כמה אנשים יש פה במסעדה. כל אחד זה אחד פחות לרייטינג של הסדרה!".
את באמת חושבת שאת משעממת?
"ברור שלא, אבל אני לא מורכבת כזאת. אתה יודע, של דיכאונות ולשבת בבית ולצלול לתוך דברים. אני הולכת הלאה. כשיש משהו קשה או עצוב, אני לא נותנת לעצמי לשקוע, אלא מיד קמה ועושה".
אבל יש גם טוב בלתת לעצמך לפעמים לחוות עצב עד הסוף. למה לך אסור?
"אני חושבת שזה קשור לאבא שלי ולגירושים של ההורים שלי. לעובדה שאבא שלי, לדוגמה, לא ראה עדיין את 'אדמה משוגעת', שזה תפקיד שאני נורא גאה בו; לקשר ביני לבינו שהוא קשר בעייתי. ואני חושבת שזה קשור גם לעובדה שמבין שניהם, אמא שלי היתה תמיד זו שיצאה ועבדה ונלחמה והוא, היה לו יותר קשה.
בהתחלה היא בכלל לא רצתה לבוא. היא נהנתה מאוד בצילומים, אבל לא היה לה כוח לריאיון. בוודאי לא לשתי פגישות. ועוד יש לה שלושה ילדים בבית, ביניהם אחד בן שנה. אבל נאמנה לנרבוזת הילדה הכי חרוצה בכיתה, כשכבר הגיעה, היא עשתה זאת עם כל ההילה והמוכנות לשוחח. מקצוענית עד הסוף.
השאלה הראשונה ששאלתי היתה בנוגע לילדים. האם היא מרגישה שהנכונות שלה להשקיע בעבודה פחתה עם בוא האימהות. "היה לי תמיד ברור שאני רוצה משפחה", היא אומרת. "והדוגמנות היתה מין משהו שמנוגד לזה מאוד, כי זה נסיעות ובלגנים. אבל זה נפל עליי די במקרה. אם לא הייתי עובדת בקיוסק של חבר של הוריי בבריכה בפתח תקוה, כשהייתי בת 14, לא היו מגלים אותי ואולי היום הייתי המורה הכוסית לציור באיזה תיכון.
אני שמחה שדברים התגלגלו כמו שהתגלגלו, אבל זה מעולם לא היה החלום שלי. המשפחה כן היתה. אז ברור מה בא לפני מה. אבל מצד שני, דווקא מאז שנולד הבן שלי עדי, לפני שנה, נורא מתחשק לי לעבוד ולהגשים את עצמי בתחום החדש של המשחק, שגיליתי ככה פתאום באמצע החיים".
אז אין לך משבר אמצע החיים?
"שמע, כשאני מצחצחת שיניים בלילה ומסתכלת במראה, יש לפעמים חשש מהעתיד. שלא אהיה יפה יותר. מהזקנה. ואני עוד פוחדת פחד מוות מניתוחים, אז לא נראה לי שאעשה ניתוחים. לא עשיתי ניתוח בחיים. חוץ משלושה ניתוחים קיסריים שהייתי חייבת לעשות. זה כנראה מטריד הרבה אנשים ואלה החיים, אבל זה כלום לעומת החוויה של הקמת משפחה".
והיא באמת תמיד רצתה משפחה. כראיה לכך, אני שולף הפתעה שהבאתי לה, ריאיון שערך איתה איטו אבירם ל"מעריב לנוער", כשהיתה בת 16, לפני 27 שנה. גם שם היא מדברת על הרצון להקים משפחה בעתיד.
"אני לא מבינה נשים שלא רוצות ילדים", היא מצהירה. "אני משתדלת כמובן לקבל את כולם ואני יכולה שתהיה לי חברה כזאת, אבל אני לא אבין אותה עד הסוף לעולם. זה בעיניי הדבר הכי מדהים וממלא שאת יכולה לעשות. זה הטבע. ככה אנחנו בנויות".
מה דעתך על על פמיניזם?
"אני לא פמיניסטית. אם פמיניזם זה אלה שצועקות ושונאות גברים ונראות כמו לסביות, אז אני ממש לא פמיניסטית. אני מאמינה שגברים זה גברים ונשים זה נשים ולא צריך להחליף ביניהם".
אבל פמיניזם לא מדבר על זהות בין המינים אלא על שוויון.
"אתה באמת מאמין בזה?".
בכל לבי.
"טוב, אז אולי אני צריכה לחשוב על זה עוד קצת".
הרצון של יודקביץ בילדים והצורך שלה לשחק את משחק המינים המסורתי, הובילו אותה, באורח אירוני משהו, לבחירות לא ממש מסורתיות בחיי המשפחה שלה. היא התחתנה בגיל 21 עם יואב רן, איש עסקים וחבר ילדות שלה.
בשנים הללו גם בנתה לעצמה שם כדוגמנית מצליחה. היא זכתה בתואר הפנים של שנות ה-80, דגמנה רבות בארץ, בניו יורק ובטוקיו ובמקביל, למדה ציור במדרשה לאמנות ברמת השרון.
נישואיה ליואב התפרקו אחרי עשר שנים, בין השאר בגלל בעיות פוריות שהיו לזוג, אשר שלחו את יודקביץ לסדרות ארוכות וכואבות, נפשית ופיזית, של טיפולי הפריה. הטיפולים גרמו לה לחשוב שלעולם לא תוכל להגשים את חלומה הגדול להיות אם.
כשאני שואל מה היתה מייעצת לגבי העתיד לאותה ילדה בת 16 בכתבה של מעריב לנוער, היא עונה שאולי היתה אומרת לה להימנע מניסיונות טיפוליים כאלה, וגם אולי להשקיע במיקרוסופט. ואחר כך היא מרצינה ומוסיפה, "קשה לי לענות על זה, כי מצד אחד אני רוצה לצאת בקריאה לנשים שלא יפסיקו לנסות ושיילחמו על הזכות שלהן להיות אמהות, ושאם אני אמא לשלושה ובעלי לשעבר הוא אבא לבת, אז באמת הכול אפשרי ואסור להפסיק לנסות. מצד שני, זה היה באמת קשה נורא וכואב נורא, כל הטיפולים האלה, ואם הייתי יכולה להימנע מהם, בוודאי שהייתי נמנעת".
זמן קצר אחרי סיום נישואיה, הכירה יודקביץ את פרננדו בנדרס, מאמן טניס ברזילאי. השניים נישאו ונולדו להם שני בנים, שי ורן. בשנת 1998 יודקביץ אף נסעה עימו לברזיל, לחיות עם בני משפחתו. פעולה קיצונית עבור האישה שלא מאבדת שליטה. אני מעלה את הסברה שהפזיזות הלא אופיינית הזאת נבעה מהצורך האדיר שלה בילדים ומהתסכול הגדול שחשה בעקבות כישלון הטיפולים.
"אין ספק שזה היה קשור", היא מסכימה. "אם מישהו היה אומר לי בגיל שש עשרה, שבגיל 30 אלך לחיות עם שני ילדים בברזיל, עם בן זוגי הברזילאי, הייתי צוחקת. אבל מצד שני, לא היה בזה את אובדן השליטה שיש, נגיד, באלכוהול. הלכתי במודע אחרי גבר שאהבתי. הלכתי לתקופה מוגבלת כי ידעתי שלא אגדל שם ילדים כל החיים, והלכתי למקום שידעתי שהוא מקום יציב ואוהב".
בשנת 2002, אחרי שהקשר עם בנדרס הסתיים, יודקביץ חזרה בלעדיו לארץ, עם שני ילדים ו-2,000 דולר בלבד. זאת למרות שהחיים בברזיל דווקא היו לא רעים, לדבריה, "מי שנחשב אמיד בברזיל הוא לאו דווקא אמיד בישראל". יודקביץ לא חזרה לדגמן, לפחות לא במשרה מלאה. היא פנתה לציור. את ציוריה ראה המיליונר אלי פפושדו, שחיפש לעצב מחדש את משרדו והפך ללקוח הכי גדול שלה. מאוחר יותר גם הפך לבן זוגה.
בראיונות מאותה תקופה, יודקביץ מציגה את פפושדו בהתחלה כלקוח ורק מאוחר יותר מודה בקיום הקשר הרומנטי ביניהם והעזרה הכלכלית שנתן לה. "בהתחלה הוא היה רק לקוח של הציורים ואחר כך הוא גם חיזר אחריי ומצא חן בעיניי. אז יצאנו תקופה. וכשיצאנו הוא מימן לי את הסטודיו. אני לא רואה עם זה בעיה. זה גם היה לפני המון זמן ולא נמשך המון זמן, והיום אנחנו חברים טובים. הוא אדם מדהים".
זה חשוב לך בגבר? עוצמה? כלכלית למשל?
"לא יודעת. חשוב לי שגבר יהיה גבר, ושאפשר יהיה להישען עליו, ולכן אני חושבת שאני נמשכת לגברים מבוגרים ולא לצעירים (גם בן זוגה הנוכחי ואבי בנה הצעיר, איש העסקים יאיר ברזילאי, מבוגר ממנה ביותר מעשר שנים, י"א), יותר מבחינה רגשית חברית מאשר מבחינה כלכלית. בעלי הראשון היה בגילי כשהתחתנו, והיציבות הכלכלית שלו הגיעה רק לאורך נישואינו. ופרננדו בכלל לא היה עשיר. כך שלא נראה לי שזה הכסף שאני הולכת אחריו.
"חשוב שגבר יהיה חבר. זה מפגר להגיד, אבל זה כנראה נכון. הפנימיות. ביאיר, לדוגמה, התאהבתי רק בדייט השני שלנו, אחרי שבראשון לא הבנתי מה הקטע שלו בכלל. התאהבתי בו בגלל איך שהוא דיבר. הזוגיות שלנו היא הזוגיות הכי בוגרת, וזו האהבה הכי גדולה שהיתה לי. דווקא בגלל שאנחנו יודעים לתת מרחב זה לזה, מכיוון שהוא נמצא הרבה בחו"ל ולא תמיד ישן פה בבית, יש געגועים תמידיים וזה עושה המון טוב למערכת היחסים".
בפעם הראשונה, היה זה יובל סגל בסרט "מתנה משמים", והפעם המאושר הוא עפר שכטר. כולל סצינות מיטה די נועזות. יודקביץ מצידה, דווקא נהנית. "המשחק זה משהו שגיליתי פתאום באמצע החיים", היא אומרת, "כשדוגמנות היא כבר לא העיסוק העיקרי שלי. זה אתגר חדש, שמאפשר לי להיות פחות מוקפדת ומתוכננת מאשר כשאני מדגמנת. וחוץ מזה, ברור שזה כיף", היא צוחקת. "משלמים לי בשביל להתפשט, להיכנס למיטה ולעשות 'זיגי מיגי' עם עפר שכטר, יאיר יודע על זה ומרשה לי, זו עבודה מעולה".
סליחה, "זיגי מיגי"? מה זה?
"זה ביטוי כזה. של זקנות בגילי. אתה יודע, להתגפף".
אז חוץ מה"זיגי מיגי", מה קסם לך בדמות הזאת?
"היא מאבדת שליטה. היא נסחפת כל כך באהבה שלה לצעיר הזה, שהיא מרשה לו להשפיל אותה, להתייחס אליה רע. זה סוג של אובדן שליטה שאני אוהבת לגעת בו כשזה במסגרת תפקיד. זה גם מה שמשך אותי לתפקיד ב'אדמה משוגעת'. כנראה בגלל שזה כל כך רחוק ממני בחיים שלי וזה משהו שאני פוחדת לגעת בו, אז כשאני עושה את זה בסרט, זה מרתק בשבילי".
ומה לגבי העתיד?
"אני בעיקר אמא במשרה מלאה וגם עושה עכשיו קמפיין של מאיה נגרי, ובעיקר אני נורא רוצה לשחק באיזו קומדיה. לשחק מישהי אחרת לגמרי. איזו פרחה משוגעת עם שן זהב. מה דעתך?".
נא להמתין לטעינת התגובות
