בועז יכין פרובוקציה
הבמאי הישראלי-אמריקני בועז יכין, אחד המבוקשים בקולנוע המסחרי בהוליווד, רקח סרט שבו שואה וסקס הולכים יד ביד. בהקרנת הבכורה הצופים בכו וכעסו, "לפחות אף אחד לא נשאר אדיש", הוא אומר. ככה זה כשהבמאי עצמו הקיא בחדר העריכה
לא מסתדר? חכו עד שתגיעו לאמצע הסרט, ואז מצטייר אותו עבר מצולק בצורה פיגורטיבית במיוחד שכוללת איברי מין חשופים, התפרצויות שיגעון וגיבורים מצולקים וחתוכים. הכל מוגש נא ומדמם לצופה ההמום.
יכין נולד בארצות הברית להורים ישראליים, הוא יודע דבר או שניים על שואה ועל דילמות של דור שני, ואינו מוטרד מהעיסוק שלו בנושא על רקע הוליווד השמרנית. אמו איבדה את כל משפחתה במלחמת העולם השנייה, והשאירה לא מעט רשמים על בנה, וזה הרגיש צורך להעלות אותם על פילם, לעבור מעין תהליך זיקוק.
עם זאת, את הסרט אמו לא ראתה עד היום. "אני יכול להבין אותה", הוא אומר בכנות, "היא מבינה שזה סרט קשה, ושנינו יודעים שהיא פשוט לא תעמוד בזה. יש לי המון כבוד כלפי אח שלי שראה את התוצאה ואהב אותה. זה באמת לא פשוט. חוץ מזה, אמנם מדובר בסרט אישי, אבל הדמויות הן לא בני המשפחה שלי. משהו בבסיס הסיפור בוודאי נבע משם אבל לא הדמויות עצמן".
"מוות באהבה" הוא הכל מלבד סרט מסחרי. הסצינות הנועזות שבו, כמו הנושא הרגיש שהוא מציף על פני השטח, מנעו ממנו להפוך לשובר קופות אפילו במדינות אירופה המשוועות לקולנוע חריג. יכין, כך לפחות הוא מרגיש, יכול להרשות לעצמו את הגיחות האמנותיות האלה. מי שביים את סמואל ג'קסון ב"פרש" עטור הפרסים, ושיתף פעולה עם מפיק-העל ג'רי ברוקהיימר ("שודדי הקאריביים"), לא מסוגל לוותר על הדיסונסס בין דמותו כביג שוט של התעשייה הגדולה בעולם, ובין היצר שלו לעשות קולנוע אינטימי ואישי.
עם זאת, הקשרים שרקם במשך כל השנים לא סייעו לו כשניגש לפרויקט הזה. "את כל הכסף שחסכתי מהעבודה על הסרטים בעשור האחרון הוצאתי על הסרט החדש", מספר יכין. "במובן מסוים זה היה פרויקט משפחתי. אחרי שהגשתי את ההצעות לכל מיני מפיקים שלא היו מעוניינים לעזור, פניתי לאישתי עלמה ושאלתי אותה אם היא מסכימה שנעשה את הסרט יחד. שיהיה פרויקט משותף של שנינו. היא הייתה צריכה בערך חצי יום, ואז היא חזרה אליי בתשובה חיובית".
הסרט הוצג לראשונה ב"סאנדאנס". איך קיבלו אותו שם?
"השנה הייתה שם שנה קצת לחוצה, כי הפסטיבל הגיע בסוף שביתת התסריטאים, אחרי חצי שנה שאף אחד לא ראה כסף מכלום, לכן הציפיות היו גבוהות נורא. למרות זאת קיבלנו ביקורות טובות מאד. אני זוכר שכשנדלקו האורות אחרי ההקרנה הראשונה, אפשר היה לראות אנשים בעיניים נפוחות שבכו ואנשים אחרים שממש כעסו. אפשר היה לראות את השנאה בעיניים שלהם. את הרגש. לפחות אף אחד לא נשאר אדיש".
"מוות באהבה" אכן מעורר אמוציות רבות, בין השאר עקב סצינות מיניות מפורשות שמוצבות על רקע התמודדות עם השואה, רובן כוללות עירום גברי של השחקן בתפקיד הראשי ג'וש לוקאס ("נפלאות התבונה", "הענק"). יכין מודע לכל, אבל רואה בכך דווקא מעלה. "מבחינתי זה לא סרט שואה", הוא מסביר. "זה פרויקט שמתמקד בדור השני, והשואה היא רק מטאפורה. אני מנסה לבדוק מה ההשלכות שלה על אנשים, ואילו דפוסים היא יוצרת אצל מי שעוד לא נולד. מבחינתי זו יכולה להיות כל טרגדיה אחרת".
אתה אומר שמדובר בכל טרגדיה, אבל השואה היא בכל זאת אירוע טרגי בקנה מידה שלא היה כמותו.
"מה שסיקרן אותי היה לבדוק איך הדמות שלך נוצרת עוד לפני שבעצם נולדת. אפילו שאתה בטוח שיש לך בחירה חופשית, מתברר שיש דברים שנקבעים אצלנו עוד לפני שאנחנו נולדים. מבחינה זו, השואה היא מטאפורה חזקה מאד למשיכה שלנו אל אזורי הסבל".
גם רעייתו, עלמה הראל, סבורה שמדובר אך ורק באנלוגיה. "מה שמעניין במטאפורה הזו הוא העובדה שהיהודים לא מוצגים כאן רק
איך לדעתך הוואלס המזוכיסטי הזה עוזר ליהודים?
יכין: "למדתי בבית ספר ציוני נורא בארצות הברית, ושם כל הזמן מלמדים אותך עד כמה אתה העם הנבחר וכמה אתה הכי טוב, ובגלל זה כולם שונאים אותך. אתה מתחיל להיות מרוצה מכך שאתה מוכה, כי זה עוזר לך לעצב מצב פוליטי".
יכין והראל שביימו חלק מהסרט יחד, חלקו את העבודה ביניהם על הסט בצורה ברורה: את כל קטעי הסקס הוא ביים, והיא את הקטעים מלאי האלימות. "אני פשוט לא יכול לראות דם", הוא אומר בשאט נפש, "הדברים האלה דוחים אותי בצורה איומה. כשערכנו את הסרט ממש הכרחתי את עצמי לראות את הקטעים הללו, ופשוט הקאתי".
אז דם לא, סקס כן?
האמת שזה ממש לא כיף. יש הרבה לחץ באוויר. צריכים להיות עדינים נורא. אחרי הכל, ג'וש הוא שחקן מפורסם, והיינו צריכים להיות הוגנים כלפיו. צילמנו אותו גם בעירום פרונטלי, אבל הבנו שזה פשוט לא יועיל לסצינה, ויגנוב את הפוקוס ממה שבאמת צריך לעבור ממנה".
ומעכשיו נראה אותך עושה רק סרטים כאלה?
"אני עושה את הסרטים המסחריים כדי שיהיה לי כסף ליצור את הסרטים שלי. כדי להרשות לעצמי לחיות בלוס אנג'לס, אני לא יכול להתפרנס מסרטים עצמאיים. התחלתי לעבוד בעולם של הקולנוע הממוסחר, ואחרי כמה שנים פשוט עזבתי את זה. מדי פעם ג'רי ברוקהיימר ואני נפגשים, הוא מציע לי דברים ואני לוקח. אני מתייחס לזה בכל הכבוד המקצועי, ואני לא ארצה להעליב את הקהל שלי, אבל בוא נגיד שאני עושה את זה בעיקר כדי לשלם את החשבונות".
"מוות באהבה" הוא יותר מכל סרט פסטיבלים. לא מעציבה אותך העובדה שהוא יגיע לקהל כה מצומצם?
"כשאתה עושה סרט כזה, ואתה רואה שאף אחד לא מוכן לממן אותו, ברור לך שהוא לא יגיע לקהל רחב. אני מקווה שאנשים יחשבו שהוא טוב מספיק כדי שיגיע לכמה שיותר אנשים סקרנים, שאוהבים לראות דברים מעניינים. אותי זה יספק".
יצא לך לכתוב תסריט לסרט שביים קלינט איסטווד. אתה מעריץ אותו?
"העבודה עם קלינט הייתה ניסיון אדיר. הייתי על הסט במשך ימים ולמדתי ממנו המון. אני חושב שזו הייתה הפעם הראשונה שראיתי במאי שעובד על סט ענק בלי להרים את הקול, ומאז אימצתי את השיטה הזו. חוץ מזה, יש לי שם הופעת אורח שבה קלינט יורה בי. לא נראה לי שיש כבוד גדול יותר מזה".
סרטו של בועז יכין "מוות באהבה" מוצג הערב (ב') בפסטיבל הקולנוע בירושלים
נא להמתין לטעינת התגובות
