כשהסיינטולוגיה נכשלת: האלבום החדש של בק
למרות החששות מההפקה של דיינג'ר מאוס, החדש של בק הוא ממש לא אלבום היתולי, אלא דווקא מלנכולי ואפל. ובמקרה שלו זה תמיד עדיף

מהחדשות על החיבור בין בק לדיינג'ר מאוס - שני אשפי אירוניה פוסטמודרנית - עלה חשש שהאלבום החדש של בק ילך יותר מדי לכיוון הפאסטיש הסגנוני של "Odelay" או של גורילאז. לא ש"Odelay" הוא לא תקליט מושלם, אבל מה שהיה מושלם פעם מאוד לא רלוונטי היום. ולא שיש לי משהו נגד גורילאז, להפך, אבל עם כל הכבוד לבק, הוא מעולם לא התקרב לדיימון אלברן כזמר ומלחין מרגש, שזה מה שהציל את גורילאז מהבורות שהם חפרו לעצמם.
בכל אופן, החששות היו לחינם. "Modern Guilt" הוא ממש לא אלבום היתולי, אלא אלבום מלנכולי ואפל למדי. בכל פעם שהוא במצב רוח רע מוציא בק אחד כזה, כמו "Mutations" ו"Sea Change", אלא שהפעם הוא לא מהרהר במערכות יחסים ופרידות אלא בחוליי וחטאי החברה המודרנית ובניסיון למצוא איזשהו מענה רוחני בעולמנו הקורס.
כנראה הסיינטולוגיה כבר לא ממש עושה את העבודה בשבילו. הסאונד הספוקי של האלבום מוסיף כמובן לאווירת הפראנויה, ודיינג'ר מאוס רקח כאן סאונד הרמטי שמפגיש פסיכדליה סיקסטיזית עם הביטים והלופים של האלקטרוניקה העכשווית.

שיר הנושא ו"Gamma Ray" הם קטעי ריקודים סיקסטיזיים, שהתוכן המילולי הקשה שלהם עומד בקונטרסט ברור למוזיקה החמודה; ב"Replica" קולו של בק מרחף מעל למצע דראם אנ' בייס; ו"Soul of a Man" הוא קטע בלוז-רוק מודרני.
פסגת האלבום היא הסינגל הפסיכדלי והטריפי "Chemtrails", שבו מתייחס בק, בשירת פלצטו מעל לעיבוד שו-גייזרי, לתיאוריית הקונספירציה הטוענת כי הפסים הלבנים שמטוסים משאירים בשמים הם לא תמיד סתם שובלי התעבות רגילים, ושלפעמים הם מכילים כימיקלים סודיים למטרות שאינן
יש שלל וריאציות לתיאוריה: יש כאלה שמאמינים שמדובר בכימיקלים שנועדו לשלוט במזג האוויר ולצמצם את נזקי התחממות כדור הארץ, אחרים מדברים על פיתוח של נשק כימי סודי ויש גם רעיונות אפלים ומשוגעים יותר על כך שממשלת ארה"ב או איזו כת משונה מנסות להשתלט על התת-מודע הקולקטיבי באמצעות ריסוס כימיקלים מסתוריים. כמו כל תיאוריית קונספירציה, הרעיון קצת קיצוני. מצד שני, הוא משתלב היטב בכל שאר החששות האקולוגיים והמוסריים שבק מעלה באלבום הזה.
בק - Modern Guilt חברת התקליטים BNE
