הערה אחרונה על "האגדה על ניקולאי וחוק השבות"
שניצר מתעקש לא להבין איך אחד משופטי תחרות פרס וולג'ין לקולנוע תיעודי, יוצר קולנוע בעצמו וזוכה פרס טרייבקה, התבלבל ביחד עם דוד אופק
דוד אופק ''האגדה על ניקולאי וחוק השבות'' מתוך הסרט
סרטו של קארביי עוקב אחר השחקנית עיישה דמגרג'י העושה כל מאמץ אפשרי לעקוף את הצבאות הניצים ולהיפגש מחדש עם השחקן חמה עלי חאן. קארביי, במאי נבון, היטיב לעשות כשהשתמש בשירותיהם המקצועיים של צמד השחקנים הזה, בני הזוג המקוריים,
ששחזרו על הבד את מה שאירע להם כמה שנים קודם לכן. התוצאה היא "מרלון וברנדו שלי", סרט עלילתי לכל דבר, שזיכה את קארביי בפרס פסטיבל טרייבקה הניו יורקי, ובחופן אותות הצטיינות נוספים.
אז איך קרה שאותו קארביי, השולט היטב בהבדלים הברורים שבין סרט תעודה לבין שחזור דרמטי של אירועים שהיו,לא הבחין בנעשה ב"האגדה על ניקולאי וחוק השבות" של דוד אופק המתחזה לדוקומנטרי.
מחובתו המקצועית של קארביי, אחד משופטי תחרות וולג'ין, היתה להתעקש על ההבחנה בין סוגי העשייה הפילמאית, ולהחיל על אופק את אותן ההבחנות בין עלילה לתעודה, שהפסטיבלים הבינלאומיים החילו עליו עצמו. אך כמו שגרס שלום חנוך, כנראה שאדם באמת קרוב אצל עצמו בלבד.
נא להמתין לטעינת התגובות
