היפה וחנון: אין על מה להתלונן
הגרסה הישראלית עשויה טוב ונאמנה למקור. על אף הצגת הנשים כמטופשות ואת החנונים כחסרי טעם ונכים רגשית צריך להתייחס לתוכנית כמו שהיא, לא ניסוי כלים מעמיק אלא כזו שאין לקחת אותה ברצינות. וגם: האם אובמה צופה בפרסומות
היפה והחנון, ערוץ 10
שיר ישן וטוב גורס כי בלילות הקיץ החמים "קוראים בספר בעל ריח ישן, עוצמים עיניים ושותקים". אבל זה היה פעם. כאשר פזמונים ידעו לספר על צרצר שקולו נשמע הרחק. עכשיו, תמונת המצב המדויקת יותר לתיאור לילות הקיץ החמים (שבהם בכלל קופאים בחדר הממוזג לעייפה) היא "בוהים בריאליטי בעל ריח ישן, פוערים עיניים ומקטרים".
אני לא הולך לקטר על "היפה והחנון", כיוון שבניגוד למה שמנסה ערוץ 10 לשדר לנו בשיבוץ, בפרומואים וביחסי הציבור, במקור, ההפקה של רשת CW האמריקנית היא אינה כזו שאמורה להחזיק פריים טיים של ערוץ בולט ומרכזי. זו מהתלה לא רצינית, ברוח סרטי הקולג' המפגרים, שכמוה נפלטות חדשות לבקרים, היישר מפס הייצור, עשרות תוכניות ריאליטי מטופשות במתכוון.
לא צריך להתרגז מ"היפה והחנון", על אף שכל כך נוח ומזמין לעשות זאת, כי הרי יש שם תוויות, דעות קדומות, מסרים מהסוג הבעייתי והצגת נשים כבובות מטופשות, שחובה עליהן לסלקן ולחמצן את דרכן לצמרת, אחרת לא ישרדו. חשיבה, ידע, לימוד, אינם כישורים שעשויים לשמש אותן.
ומנגד, מוצגים החנונים הגבריים כנכים רגשית, כמי שבחירתם בתחביבים משונים ובלימוד אובססיבי נידו אותם הלכה למעשה משאר העולם.
ברובד העמוק יותר, לכאורה, כי איזה רבדים יכולים כבר להיות בפורמט אמריקני שהמפיק שלו הוא אשטון קוצ'ר, מציגה "היפה והחנון" תהייה אבולוציונית: איך בדיוק
"ניסוי חברתי" -כך מגדירה את עצמה הסדרה ברצינות לא באמת רצינית. רוצה לומר, בואו נאתגר את הברירה הטבעית ונראה מה יוצא. וכמובן, בדרך נספק המון הזדמנויות לשדר תקריבים מהבילים של שתלי סיליקון מכל הדגמים והמידות, לטובת הצופים שפלסטיקה כירורגית היא הקיק שלהם.
טכנית, הגרסה הישראלית עשויה טוב. היא נאמנה למקור, וכמוהו הקפידה להעניק סטיילינג נלעג לצעירים המגלמים את החנונים. פה נעלי בית וגרביים עד הברכיים, שם חולצת כפתורים רכוסה עד הצוואר ותספורת ליפה. הרי בואו נודה: רוב החנונים בתוכנית אינם באמת חנונים, במובן של ה"גיק" האמריקני, דמות מרכזית בתרבות הנוער ב-50 השנים האחרונות.
גם את מבחני הידע, שבהם מיקמו היפות על גבי מפה את ים הכנרת בתוך מפרץ אילת ואת ים המלח באמצע הים התיכון צריך לקחת בעירבון מוגבל. כמו גם את הדרך שבה הוגדרו הצעירות: מ"מלכת היופי של אשקלון" ועד לקריצה המבודחת שנועדה לאוזניהם של חובבי סרטי מופת "אולה, מלצרית במועדון סנוקר".
אם יש הורים שצפו בשטות המבודחת הזאת עם ילדיהם הרכים, אני מקווה שהם הסבירו להם ש"זה לא באמת". פרט לכמה מיליוני תאי מוח שנאספו אל אבותיהם במהלך השידור, לא נגרם נזק רציני ואפשר לדחות את הזעם והקיטורים ליום אחר.
אובמה-אובמה, אבל מה קורה בפרסומות
אני מקווה בשביל המועמד הרותח לנשיאות ארה"ב, שבשעה הקלה שבה דילג בין יד ושם לשדרות לא הספיק לצפות באחד מהערוצים המסחריים שלנו.
אם היה צופה, היה מוצא שם את הפרסומת לבראוניז של "עלית", את זו של דיינרס, ואת הפרסומת לגרסה הדיאטטית של RC קולה. שלושתן עושות שימוש בדמות מאד מסוימת של האפרו-אמריקני: קצת טמבל, נאיבי כילד, אבל מבסוט מהחיים ואוהב לנענע את גופו ולפלבל בעיניו הגדולות כדי לשמח את אדוניו הלבן.
ארצות הברית עשתה דרך ארוכה מאד עד שהציבה אדם שחור בראש מפלגה. הפרסומאים שלנו עדיין תקועים עמוק בעבר.
נא להמתין לטעינת התגובות
