סוס מנצח: יהונתן גפן על ד"ר סוס
תיאודור סיוס גייזל, דוקטור סוס בשבילכם, העניק לדורות של ילדים שיעור חשוב בחרוזים על עולם המבוגרים. הוא אמנם לא היה רופא, אבל במיומנות של גאון - עם מסרים ליברליים מוצפנים ובלי אף מילה מיותרת - כתב יותר מ-60 ספרים שהפכו לקלאסיקה. עכשיו, 17 שנה אחרי מותו, רואה אור בעברית ספרו "אתה זקן רק פעם אחת". מרשם חובה לכל בית
ד''ר סוס צילום: מתוך דוקטור סוס
ובכן... לא בדיוק
קנו את הספר הזה לילדיכם עכשיו
ותנו לו אותו ביום הולדתו השבעים
אם צחוק הוא התרופה הטובה ביותר
אז הספר הזה
הוא הגנה מרנינה מפני הזיקנה"
(דוקטור סוס - על עטיפת הספר "אתה זקן רק פעם אחת")
היום כבר אין אנשים זקנים. יש אנשים ש"נראים טוב לגילם" ואנשים מתים. ויש דוקטור סוס, משורר הילדים האגדי, שלא היה דוקטור ולא היה סוס, אבל בכל ספרי הילדים שלו יש אלגוריה על החיים עצמם, בתפישה ילדותית-פילוסופית שלא תמצאו בשום ספר ילדים אחר, על חופש הבחירה וחירות המחשבה, ולא על החיים לפי החלום האמריקני.
בימים אלה רואה אור בעברית, בתרגומה המופתי כתמיד של לאה נאור, ספר ששום משורר ילדים לא היה מעז לכתוב אותו. ספר על הזיקנה. ובספר הזה, "אתה זקן רק פעם אחת" (הוצאת כתר), משורר דוקטור סוס על זיקנה אמיתית, כמו פעם. בימים שספר הילדים הנמכר ביותר באנגליה, למשל, הוא של מדונה, ובעולם חדש ומוזר שבו האמהות מתלבשות כמו הבנות שלהן וסבאים מכחישי זיקנה לעולם לא ידברו אתך על פחד הקשישות והמוות, ויתלו על כתפיהם איזו נערה שלוקח לך זמן עד שאתה מבין שהיא הנכדה שלהם - זהו ספר חשוב, לילדים. אבל כמו בכל ספריו של הדוקטור, גם עם קריצה קטנה למבוגרים.
הספר מתחיל בהרהור אוטופי על איזו ארץ רחוקה נטולת כאבים ובתי חולים. באיור של המשורר אתה רואה זקן קירח ומותש יושב מול אקווריום עם דג בודד, מעיין ב"נשיונל ג'אוגרפיק", ומספר לקורא על הארץ הבריאה שמצא במגזין:
"תגלה שהיה טוב יותר בשבילך
להיות שם. ולא פה, מחכה לתורך
במרפאה של גיל הזהב
לריפוי עצבים ובדיקות בטן-גב".
הקשיש, שזקן רק פעם אחת, נכנס לבדיקת ראייה. אחר כך הוא עובר תחקיר אכזרי של רופאים, עם
שאלות משפחתיות מביכות: "ולמה דודך התמוטט ונפל: יותר מדי יין? מרק מקולקל?".
הזקן, כמו כל מי שהיה פעם בבית חולים ולא הבין מה הוא עושה שם, זומם לברוח מהמקום. ואז הוא
מגלה שהוא עירום:
"בלי נעליים ובלי מכנסיים
ולמשך היום גם בלי תחתונים
ופורחים הבודקים -
כמו שושנים".
בין הבדיקות, הזקן חוזר שוב ושוב עם חלוק מהוה לחדר המיון, קירח ומודאג והדג הזה שוב מסתכל עליו. בבתי החולים, כמו בצבא - קודם כל מפשיטים אותך ואתה מקבל מדים. בכל מקום שבו מלבישים אותך במדים אתה מאבד את העצמאות שלך. הבדיקות באיורים נראות כמו עינויי אינקוויזיציה. בבדיקת הא-ק-ג, למשל, הוא רץ על גלגלת כשפניו בתוך מסיכת אמודאי כבדה ואטומה. כפחדן רופאים מקצועי אני יודע שלפני כל בדיקה אני מרגיש כמו הוצאה להורג, ודוקטור סוס מדגיש את הנקודה הזאת. בבדיקת האוזניים מכניסים לאוזנו של הפציינט מפוח ענקי שאחריו הוא מתבשר שכן, הוא די חירש, והוא שוב מוחזר לדג העגום שבמסדרון.
דוקטור סוס מתוך דוקטור סוס
"שמפורסם בעולם במחקר ההורס
על לחץ נפשי שקוראים לו גם סטרס.
דוקטור 'לחץ נפשי' גם אותך קצת ילחץ
וישלח אותך הלאה, אל דוקטור פון קוורץ".
אחרי שהזקן מתבשר שעל רוב המזון הוא יצטרך כנראה לוותר, הוא נשלח לעוד ועוד רופאים עם שמות מצחיקים, ואחר כך מקבל את סל התרופות העמוס שלו:
"בשמונה וחצי - גלולות כחולות
להנמיך נשיפות ונחירות קלות.
בתשע בערב, כל לילה שני,
שלושה ורודים ואחד צבעוני.
אדומים - לחיזוק גבות וריסים
אזלול כמו פופקורן מלוא הכיסים.
כדור חום מנוקד אשמור בכל יום
על יד המיטה, לשיפור החלום".
רשימת
התרופות עדיין ארוכה, ומי שהתאשפז אי פעם באמריקה יודע על הקשר הפיננסי בין הרפואה לבין תעשיית התרופות שרבים רואים בו קשר פלילי ומושחת משני הכיוונים. ולפיכך לא במקרה בחר המשורר באיור אחרון שהוא מלא במרשמי תרופות, ובשורות האחרונות האלה:
"כודררת באופן
ראוי הולם,
חתום כאן, וגם כאן
שיצאת שלם
אתה ויורשיך
תצטרכו לשלם".
כמו כולנו, הזקן לובש את חליפתו הטובה ושש לעזוב את בית החולים כש"מצבו די טוב בהתאם
למצב". הפרידה מהרופאים משמחת אותו יותר מכל בשורה טובה או רעה על מצבו, ובעיקר הוא
שמח להיפרד מהדג שבחדר ההמתנה הקטן, ויוצא לעולם שבחוץ, שהוא חדר ההמתנה הגדול.
בהשראת הוודקה
הספר הזה נכתב ביום ההולדת ה-82 של דוקטור סוס, מעין מתנה שהעניק לעצמו, חמש שנים לפני שנפטר וכל העולם בכה - משום שגם דוקטור סוס יש רק אחד.
שמו האמיתי של דוקטור סוס היה תיאודור סיוס גייזל. אחרי שנכשל בקולג' באוקספורד, וכיוון שלא רצה לאכזב את אביו שכל כך רצה שיהיה דוקטור, הוא החליט לצרף את הקידומת המחייבת. וסוס - משום שזה התחרז לו עם הקלסיקה "MOTHER GOOSE" (אמא אווזה). בראיון סיפרה אשתו הראשונה, הלן פלמר, על חיבתו של בעלה לוודקה שהיתה הסיבה בגללה נשר שוב ושוב מתוכנית הלימודים (הגרון של הדוקטור, חשוב להדגיש, נשאר רטוב גם בתקופת היובש). בהתחלה נזרק מבית הספר התיכון במסצ'וסטס ואחר כך גם מלינקולן קולג' באוקספורד. יש לי חיבה מסוימת לאנשים שנשרו ממסגרות וגם לכאלה ששותים וודקה עד גיל 87 ומצליחים להיות מקוריים ויצירתיים יותר מכל אלה שעושים פילאטיס ורצים כל יום עד שהם מתעלפים.
שלא כמו רוב הסופרים הפטפטנים בימינו, הדוקטור היה אדם מאוד אינטימי, אחד שסירב להתראיין ולהופיע בתקשורת ולא ממש התרגש מהפרסים שהממלכה העניקה לו. כשהדוקטור שנזרק משני מוסדות חינוך קיבל תואר פרופסור כבוד מאוניברסיטת פרינסטון, בירך אותו הדיקן הראשי במילים: "אתה מוכרז כפרופסור על הספרים שלך שכולם מכילים את שישת הצרכים של הילד: ביטחון, שייכות, הישגיות, ידע, הצורך בשינוי, השאיפה ליופי. נאום התשובה של דוקטור סוס שהיה המום מכל הצרכים האלה הסתכם במשפט אחד: "I AM SAM , SAM I AM". וזה היה הנאום האקדמי הארוך והיחידי שלו.
מה שאנחנו יודעים זה שהוא כתב יותר משישים ספרי שירה קלאסיים לילדים ויצר זרם חדש ומסקרן, הן בשירים שלו וכמובן באיוריו המוזרים. "חתול תעלול", "המלחמה האיומה על החמאה", "גדליהו והמיסטוק", "אדון בו עושה מו". כל אחד מהם הוא לא רק ספר ילדים עם כבוד לחריזה ולמקצב, אלא גם מסתיר אמירה פוליטית נחרצת לגבי העולם והמציאות שהילדים הולכים להכיר אותה די בקרוב.
דוקטור סוס מתוך דוקטור סוס
פרסומיו הראשונים, בשנות הארבעים של המאה שעברה, היו פיליטונים שבהם לא תקף רק את היטלר ואת מוסוליני אלא גם את לינדברג, הטייס המהולל שהתיידד עם הנאצים. בפיליטונים האלה הוא גם הביע מחאה נגד אמריקה שמסרבת להיכנס למלחמה ולהציל את היהודים ואת אירופה. אחרי ששל סילברסטיין ודוקטור סוס הלכו לעולם שכולו שירים וציורים משוגעים, לא קמו להם יורשים. ספרות הילדים המערבית היא זבלית ורוב הילדים קוראים את "הארי פוטר" וגולשים באינטרנט. חלק גדול מהם, אגב, אף מבצע את שני הדברים בו זמנית.
ד''ר סוס ארכיון
ידוע ששירים טובים אמורים להגיד הרבה במעט, ודוקטור סוס היה משורר טוב שידע לכתוב שירים בלי אף מילה מיותרת. הוא ברא ז'אנר שהוא רק שלו. לקח לו לפעמים חצי שנה לכתוב ספר אחד, והספרים שלו קצרים להחריד, אבל כמה שלא תנער את הספרים האלה לא תיפול מהם מילה אחת שאפשר היה בלעדיה.
בדקדוק פשוט ובמקצב מדויק, שמכיל בדרך כלל פעימה אחת חזקה ואחריה פעימה חלשה - השירים שלו הם מוזיקה שנקלטת במהירות. לדוגמה, בתרגום של לאה גולדברג ל"הארנב החשוב בעיניו", המשפט הפותח הוא: על ראש הגבעה שכב הארנב /והיה מאושר וחשוב בעיניו". חלק מהמקצבים הם קלאסיים, כמו ב"דג אחד, שני דגים, דג אדום, דג כחול" - חריזה ומקצב שמזכירים את מלמול המכשפות במקבת של שייקספיר. ואכן, הילדים שקראו את דוקטור סוס יקראו יום אחד גם את שייקספיר.
סופרי ילדים מעטים מכירים את נפש הילד וגם נותנים לו כבוד שהיו נותנים לקורא המבוגר. אני מכיר כל כך הרבה סופרי מבוגרים חשובים שחושבים שאם הם כותבים למבוגרים הם יכולים גם לכתוב לילדים. אבל מה שיוצא להם בדרך כלל זה בליל מתיילד שכולו זלזול בילד. אין ספק שהם צריכים להתאשפז דחוף אצל דוקטור סוס.
בלי פיות וילדים יפים
דוקטור סוס מתוך דוקטור סוס
ב-67 התאבדה הלן, אשתו הראשונה של הדוקטור, אחרי מחלה קשה, וכעבור שנה הוא הכיר את אודרי (בבית חולים, כמה דוקטור-סוסי!). אחרי מותו של דוקטור סוס כתבה אודרי האלמנה את הביוגרפיה שלו, אבל גם כשאתה קורא אותה אתה לא יודע הרבה על האיש הסודי והפרטי שלה: "בשבילי תיאודור לא היה דוקטור סוס. הוא היה תד שלי. בקשר לכתיבה שלו הוא התייעץ רק עם עצמו. אפילו לי הוא לא סיפר על הרעיונות שלו. הוא רק היה מחבק אותי, קורץ וצוהל כמו ילד קטן: 'יש לי את זה! יש לי את זה!' ואז ידעתי שמתבשל לו ספר חדש. בכל הספרים שלו היו מוצפנים רעיונות מוסריים והדבר שהכי הדאיג אותו זה להיות דידקטי.
"'את חושבת שאני נהיה מטיף?', הוא שאל אותי, 'כי אני ממש לא מעוניין במקצוע הזה'. ואכן, יותר מאשר לכתוב משלים מוסריים, טד רצה לשחרר את הילדים מעולם המבוגרים ומההורים שלהם. אני לא מאמינה שהיום מישהו היה כותב ספר על אמא שמשאירה את הילדים שלהם בבית עם דלת לא נעולה שדג שומר עליהם" ('חתול תעלול' - י.ג).
באחד הראיונות הנדירים שלו (ל"לוס אנג'לס טיימס", שנה לפני מותו) הוא מספר על עצמו קצת - אבל בעצם כלום - למראיין גרג טרין: "הרעיונות הטובים ביותר צצים בראשי בחצות הלילה בערך, כשאני מאוד עייף והחושך עוטף אותי. גם העישון בשרשרת והוודקה עוזרים. גם כשאני בן 90 והבריאות שלי היא לא משהו, אני עובד משמונה בבוקר עד שש בערב, ואם יש לי עצה אחת לזיקנה מכובדת של סופר היא - תיצמד למה שאתה עובד עליו. תחשוב על מטרת הכתיבה שלך ותן להם לצחוק... לא צריך לכתוב הרבה אבל חייבים לכתוב במדויק, תאמין לי שעל כל מילה שכתבתי הייתי יכול לכתוב ארבע מאות...".
טרין הקשה. "למה אתה משקיע כל כך הרבה בפנטזיות שלך?", שאל, "למה כל כך הרבה שטויות?". "אני אוהב שטויות", השיב הדוקטור. "הן מעירות לי את השכל. הפנטזיה היא מרכיב חשוב בחייו של האדם. זה מרשה לך להסתכל על העולם מהצד הלא נכון של הטלסקופ. זה נותן לך רישיון למחוק את המציאות". "ואיך אתה כותב?", חקר המראיין. "אחרת. האלפבית שלי מתחיל עם אות שאני קורא לה'YUZZ-MA-TUZZ'. תתפלא מה יכול לקרות לך כשאתה מגיע לאות Z ומתחיל להשתולל עם האותיות ולערבב אותן מחדש".
דוקטור סוס מת ב-91', בגיל 87, ואני מאמין שאם יש חיים אחרי המוות, הוא עובד עכשיו על ספר חדש
שאולי נקרא "אתה מת רק פעם אחת". כמו סופרי ילדים גדולים אחרים (הנס כריסטיאן אנדרסן, לואיס קרול, לאה גולדברג, מרים ילן-שטקליס) תיאודור סיוס גייזל מת חשוך ילדים, אבל לדוקטור סוס החי יש מיליוני ילדים ו60- ספרים שנותנים להם לצחוק ולחשוב ולפתח את דמיונם. "כבר שלושה דורות מקריאים לילדים את הספרים של תד", כותבת אודרי אלמנתו, "וכשאת מקריאה לילד שלך לפני השינה את הספר שהורייך הקריאו לך, זה כמו להחיות את תד שוב ושוב. זה כמו חיבוק גדול ומנחם, לפני שמכבים את האור, שמבטיח לילדים חלומות מעניינים וחיים שמותר לחשוב ולצחוק עליהם".
נא להמתין לטעינת התגובות
