שעשועי לשון ומסרים בלוחיות רישוי
מהי שתיקת הקבצים, איך נולד "סבאבה אגוזים", מי מדברת אל השכל שלך, מתי צריך לווזלן ומה זה מועל יד אכזר
יעקב פרוינד, איש "קול ישראל", הוציא ספר רביעי, ושמו "לשון הרה". פרוינד יוצר כמעט לבדו מזה שלושים שנה באמנות הנשכחת של שעשועי הלשון, הקרויים באנגלית puns. בנושא הזה הרבה לעסוק חנניה רייכמן, ששזר את המשחקים בחרוזים. פרוינד מתמחה בניסוחים ישירים, ללא קישוט, האמורים להסביר את עצמם.
פרוינד מרבה לעסוק בהומופונים, כלומר, מילים או ביטויים הנשמעים זהים או דומים מאוד למרות שמדובר במילים שונות, ומה שמקשר ביניהם היא משמעות משותפת. למשל: "כששמנה – כדרו פניה". "באג במחשב – שתיקת הקבצים".
לעתים קרובות משחק פרוינד במילים לועזיות הנשמעות כמו מילים עבריות, כלומר, הומופונים דו-לשוניים. לפעמים הם קולעים מיד, כמו "בשר הטלה – גור-מה", או "משוגע ללחם – פסיכופת", ולפעמים צריך להשקיע בהם קריאה או האזנה נוספת: "אוי-לי – הבשר שמן מדי" (oily). לפני שבוע, אגב, קמה לפרוינד מתחרה במסגרת "היפה והחנון". אחת היפות נשאלה מה זה "רנדומלי" וענתה: "זו אחת בשם רן שדומה לי".
בדרך כלל שעשועי פרוינד בנויים על מילים דו משמעיות. אצל המפלגות, כותב פרוינד, כמו בארון הבגדים שלי, "המצעים מעבר לציפיות". קורס מצילים תורני יהיה "תורת מושה". מיטת זוג ענקית – "דו-נם". לפעמים גם כאן המעבר הוא דו- לשוני, כמו בשעשוע המבריק "סוף סוף הגיע בעל לפרה אדומה - רֶד בול".
פרוינד הוא אדם דתי, והמקורות צצים אצלו מכל פינה. "לפלוני יש שש בנות – ללא חשש שביעית, וללא חשש עורלה". על הוצאה לאור של ספר הוא כותב: "לפי ה'סדר', מ'שולחן עורך' ל'כורך'". לקראת סיום הספר חוזר פרוינד לחידודים על השפה עצמה: "אשף הלשון – מג-ניב", ו"איזה בניין יפה – התפעל". ונסיים בחידוד משלנו: איך קוראים לשעשוע הלשון הכי חדש שפרוינד השמיע ברדיו? "עוּל-פָּן". סתם.
כתב הניו יורק טיימס התלהב מתל אביב, ובגריסת מאמרו ב"הראלד טריביון" נכתב בכותרת המשנה כי תל אביב היא the capital of Mediterranean cool, ובתרגום בעיתון הארץ: "בירת הקוליות של המזרח התיכון". השימוש ב"קול" בהקשר זה מקבל ממד אירוני לנוכח התיאורים הנלהבים של הכתב על החום והזיעה הניגרים על חוף הים התל אביבי.
"קול" (cool) התגלגלה באנגלית האמריקנית למשמעות "משובח, מצוין". פירושה המקורי הוא צונן, אבל גם מי שאינו נוטה להראות את רגשותיו, מצוי בשליטה, ואפילו מפגין אדישות. מכאן התגלגלה המלה למשמעות של דבר שבח, על פי האידיאל הגברי שמי שאינו מפגין את רגשותיו
מילון הסלנג של ספירס מוסיף ביטויים כמו cool cat ככינוי לגבר מרשים, ו-cool banana! או cool beans! כקריאת התפעלות, הנשמעים כמו האחים הגלובליים של "סבאבה אגוזים". בסלנג הבריטי יש למילה cool מאז המאה ה-19 משמעות שונה ואפילו מנוגדת: חצוף ובלתי זהיר. "קול" היא עוד דוגמה לפלישה האמריקנית של מילים מנוכרות וצוננות, המדגישות את התדמית על פני התוכן הפנימי. יחד אתה בחבורה מנצחת, באנגלית ובעברית: לוּק, טאץ' וסטייל.
אופנת יצירת פעלים ממילים לועזיות היא אחת הדרכים הפוריות ביותר לחידוש השפה בשנים האחרונות. המוביל בתחום הוא ההיי-טק, שכבר לפני כמעט עשור הכניס לשימוש את הקינפוג והקימפול, הפירוורד והדיבוג.
בעניין זה כותב ישראל גנור: "בעולם ההייטק קיים מושג חשוב של replication", בו עוסקים בסינכרון של נתונים בין אתרים שונים. למשל, אתר אינטרנט יכול להיות מורכב ממספר שרתים זהים הממוקמים במקומות שונים. אם מתבצע שינוי בשרת אחד, כגון הוספת דף, שינוי תמונה, הוספת יישום וכו', רוצים שהשינוי יועתק אוטומטית לשאר השרתים.
לאחר ששמעתי דוברים רבים המשתמשים במילה 'ריפלוק', החלטתי לברר מהי המילה העברית המתאימה. בחנתי את האפשרויות 'העתקה', 'שיכפול' או 'שיעתוק' ולא הגעתי למסקנה ברורה. אודה לך אם תוכל להסביר את ההבדלים בין המילים דלעיל, ולהמליץ על תחליף עברי ל-replication".
בעניין זה בחרתי לפנות לאמנון שפירא, ראש הוועדה לחידוש מילים של האקדמיה בתחום המידע, ועדה שכבר הנפיקה שורה ארוכה ומרשימה של מילונים מקצועיים בתחום. שפירא כותב שהוועדה טרם עסקה בנושא, אך ל-replication יש שני תרגומים כשרים: 'שכפול' ו'שיעתוק'. מילוני מיקרוסופט ואורקל משתמשים ב'שכפול' ושפירא מציע ללכת בעקבותיהם, למרות שאישית היה מעדיף את 'שיעתוק', מאחר ששכפול קשור לעולם הדפוס.
בעניין הפעלים המתחדשים שולח לנו ד"ר אלישע פרוינד, אורתופד מדופלם ויקיר המדור, הוראות שקיבל בדפוס "להחלפת סנן", ובו נכתב באחד הסעיפים: "מומלץ לווזלן את האורינג (הגומייה השחורה) ולהחזירו למקום".
למי שהחמיץ: לווזלן פירושו למרוח וזלין. ובכן, כותב אלישע, "אתחיל להשתמש במהלך יום העבודה שלי ב'לאנטיביוטיקן' (לתת אנטיביוטיקה), 'לסקלפלן' (להשתמש בסקלפל, ובעברית 'לסכן' מלשון סכין תרתי משמע) וכו'. איזה כיף..."
אחד מגיבורי פרשת השבוע הבא, פרשת דברים, הוא עוג מלך הבשן. עוג נשאר בשפה ובתודעה שם נרדף לענק, אפילו יותר מידידו הפלישתי גוליית. המקור להנחה שהיה ענק היא גודל המיטה שלו, עליה נכתב בפרשה: "הנה ערשו ערש ברזל, הלא היא ברבת עמון. תשע אמות אורכה וארבע אמות רוחבה באמת איש".
הרשב"ם אפילו מגדיל לטעון שמדובר בעוג הינוקא, וכבר כשהיה תינוק היה ענק אבל היפר-אקטיבי:
לפי שכשהיה קטן היה חזק מאד ובהשתטחו היה משבר ערס של עץ. לכך עשאוהו של ברזל, כי לאדם גדול שיש בו דעת לא היה צריך כך".
לצד עוג הפכו עוד כמה דמויות מקראיות למונחים. מתושלח הוא הזקן שבזקנים, וזקנתו הדביקה את חותם העתיקות גם על הביטוי "מימי מתושלח". תרח הוא הטיפש הזקן, וזאת עקב דמיון שמו למילה הגרמנית toricht, שפירושה טיפש.
איוב הוא כל אדם מוכה גורל, ומכאן "בשורת איוב", ו"סיירת איוב" המודיעה להורים על נפילת בנם. ואילו רחל אמנו הפכה שם נרדף לדברים ברורים ומדויקים, בביטוי "ברחל בתך הקטנה".
בעז שבס כותב: "לאחרונה התעורר ויכוח ביני לבין חברי בנוגע למקור המונח 'מועל יד'. אם אני זוכר נכון, באנגלית נקראת ההצדעה הזו במקור בשם roman salute, אך נשגב מבינתי כיצד היתרגם המושג הנ"ל ל'מועל היד' המוכר כיום בעברית".
"במועל יד" הוא ביטוי מהמקרא, ושם מצדיעים דווקא לאלוהים. בספר נחמיה (ח 6) נכתב: "ויענו כל העם אמן ואמן במועל ידיהם, וייקדו וישתחו לה' אפיים ארצה". רש"י מפרש: "שנשאו כפיהם למעלה להודות להקב"ה".
מקור תנועת ההצדעה הנקראת היום "מועל יד" היא אכן כפי שכותב בעז "הצדעה רומית", הנפת היד לפנים שהיתה מקובלת בימי האימפריה. בשנת 1919 היא אומצה על ידי מוסוליני לתנועה הפשיסטית האיטלקית, ומכאן היתה הדרך קצרה להצדעה הנאצית.
ובאותו עניין כותבת רוני סיבוני: "בעיתון 'השבוע החדש' היוצא בדימונה מהתאריך 4.1.08 כתב העורך את דעתו על הקמת עיר הבה"דים בנגב: 'אני בטוח שדוד בן גוריון, שהיה היחיד שרצה להחיות את הנגב, מתהפך בשעה זו בקברו. זהו מועל יד אכזרי'."
שאלות בעינייני לשון, צילומי מודעות או תמונות שיש בהם עניין לשוני, ביטויי סלנג חדשים והברקות לשוניות של ילדים אפשר לשלוח לרוביק רוזנטל באמצעות "כתוב לעורך".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם