גשר בין שני עולמות: Opeth – Watershed
היכרות עם הלהקות שיופיעו במסגרת פסטיבל Anthem קצת לפני שהן נוחתות בארץ. והפעם: על Watershed, האלבום החדש של Opeth
מלהקה שכמעט ולא הופיעה עם אלבומיה המוקדמים, הפכה אופת' של תחילת המלניום ללהקה עסוקה, מבוקשת ומוערכת ביותר בתחומי המטאל והרוק המתקדם. וזהו גם הכוח העיקרי שמניע אותם: דת' מטאל פרוגרסיבי ומסוגנן, בשילוב עם רוק מתקדם של שנות ה70.
למרות שניתן היה לזהות את הצליל והגישה המתקדמת של הלהקה למן אלבומה הראשון, נקודת המפנה המשמעותית ביותר אצלם חלה בDamnation ששיחררו ב2003, תחת הפקתו של סטיבן ווילסון הבריטי מהרכב הרוק המתקדם פורקיופיין טרי (Porcupine Tree). האלבום שנטש את המטאל כליל ונסחף במלואו לטריטוריות המהורהרות של הרוק המתקדם, תרם לאופת' יותר מכל מבחינה מסחרית וסייע לה להרחיב את מעגל המאזינים שלה מעבר לכל ציפייה אפשרית.
עם חתימת הלהקה בחברת התקליטים הגדולה Roadrunner, אשר מבוססת ברובה על להקות מהצד הטרנדי יותר של המפה הכבדה, ניתן היה לצפות לאיבוד כיוון יצירתי שבסופו דעיכה. לכן גם אלבומה הקודם, Ghost Reveries מ2005 היה מפתיע למדיי. דווקא כשנראה היה שאופת' עומדת על סף תחילתו של מסלול ידוע מראש למטה, היא הצליחה להתעלות על עצמה ולהפיק אלבום מופתי, קודר ומורכב יותר מכל אלבום קודם שלהם.
נקודת המוצא של Watershed, אם כך, היא בעייתית. מאד קשה להפתיע או לחדש אחרי שמונה אלבומים, ונראה שעייפות החומר היא בלתי נמנעת. מנגד, קיימת הציפייה מהלהקה לעמוד באיכותו
אבל מסתמן שאופת' אינה להקה של מפסידנים, ולא רק שהאלבום החדש והתשיעי במספר שלהם אינו עייף, הוא גם אחד האלבומים האנרגטים והחושניים ביותר שהם יצרו עד כה. אם הקלף המנצח של הלהקה היה לאורך כל הדרך מייקל אקרפלדט הסולן, הגיטריסט וכותב המילים, באלבום הזה מצטרף לחבורה מתופף חדש ומרענן, מרטין אקסנרוט, שמביא איתו גישה חדשה לחלוטין של תיפוף. גישתו של אקסנרוט באלבום נוטה באופן מובחן למדיי לתיפוף פרוגרסיבי, מורכב ופחות צפוי מזה שהרגילו אליו מתופפי הלהקה הקודמים.
חובבי הצד הפרוגרסיבי של הלהקה ימצאו את מבוקשם לאורך כל האלבום, ובמיוחד בשירים The Lotus Eater ו - Burden, עם נגינת סינתיסייזר שמקבלת מקום דומיננטי ובולט.
השיר הראשון באלבום, Coil, מארח לראשונה בתולדות הלהקה שירה נשית, ומעלה תהייה מתבקשת בדבר חסרונו של שילוב כזה בעבר. אל העדינות והסמליות המלנכולית של השיר מתפרץ מייד Apparent Heir, קטע ברוטאלי בהרבה אשר מזכיר, למי שהספיק להתבלבל או כבר לא ממש בטוח, שאופת' הם בראש ובראשונה להקת מטאל.
אלבום תשיעי שהוא אנרגטי ועשיר כל כך לא יכול לבוא בקלות, אבל אופת' מצליחים לנצח את הסטטיסטיקות ולהפיק אלבום שלא נופל ברמתו מאף אלבום קודם שלהם. על הגשר בין שני עולמות – הדת' מטאל והרוק המתקדם, אפשר לומר שאופת' צועדים בראש מורם. למעשה, אם יש להקה שמגיע לה קרדיט על מתיחת הגשר הזה מלכתחילה, זו אופת'.
פסטיבל Anthem יתקיים ב-14 באוגוסט, בהאנגר 11, תל אביב.
נא להמתין לטעינת התגובות
