השחור הבהיר של Satyricon
היכרות עם הלהקות שיופיעו במסגרת פסטיבל Anthem, קצת לפני שהן נוחתות בארץ. והפעם: על בלאק מטאל וסאטיריקון כמשל
מאותו רגע ליוו את הסגנון אין ספור תקריות תקשורתיות שתרמו להאדרת שמו כילד הכי רע של המטאל. אם אלו כנסיות שרופות בכל רחבי נורווגיה, כתות שטניות כאלה ואחרות, התאבדויות, השתלחויות ורציחות, הבלאק מטאל תמיד ידע לספק את הסחורה ולהוות כר פורה לרכילות עסיסית שפעמים לא מעט האפילה על המוזיקה עצמה.
אחת השאלות העיקריות שעולות בהתייחס לז'אנר הבלאק מטאל היא האם מדובר בסגנון מוזיקלי לכל דבר, או שמא קיומו תלוי גם באווירה שהוא משרה, בתפיסה ובאידיאולוגיה שמאחוריו, באופי המתנדנד של הלהקות שיוצרות אותו ובהיותו מחתרתי ופסיכוטי בעצם הגדרתו.
התשובה אינה חד משמעית ומתנדנדת בין שתי האפשרויות. אם ננסה לדמיין מה היה עולה בסופו של הז'אנר ללא הפרובוקציות שפרחו בצמוד אליו ועשו להן – ולו - שם מפוקפק ופיקנטי בכל העולם, נגלה שספק אם היה פורץ בתעוזה כל כך גדולה את גבולות ארצות סקנדינביה, ובייחוד נורווגיה, ומקבל מעמד של קאלט אפל בקרב חובבי מטאל בכל העולם.
אבל פרובוקציות לחוד ומוזיקה לחוד, והבלאק מטאל כז'אנר לכשעצמו היווה בתצורתו המוקדמת מוזיקה מאתגרת ולא נעימה כלל. וככל שדרגת האי-נעימות יותר גבוהה, מה טוב. הפקות דלות תקציב, סאונד דלוח, תיפוף מהיר וקדחתני, ווקאלס צווחניים ואלימים, גיטרות חדות ומהירות, קצב ללא קצב וקקופוניה שלמה ואנטיפתית אפיינו את ההרכבים הראשונים ששוייכו לז'אנר הצפוני והקר הזה.
לכל אלה התווספו טקסטים שעסקו בין השאר בגאווה סקנדינבית, ערגה לעולם פגאני קדום, השאיפה לחיבור אפל עם הטבע ואמירות שטניות כאלה ואחרות, שהרעילו את האווירה הכללית והוסיפו לה מימדים קודרים אף יותר.
גם אם הבלאק מטאל התעקש בתחילת דרכו להיתפס כיצירה אחת מרוחקת ומנותקת מכל מה שנוצר קודם, להקות מטאל כגון וונום (Venom) וקלטיק פרוסט (Celtic Frost) סיפקו מקורות השראה ברורים להרכבים הצעירים.
גם האסתטיקה החיצונית שנלוותה לסגנון, כשסימנה הבולט ביותר הוא הקצנה מרושעת של איפור פנים דרמטי עד מגוחך, חבה את קיומה דווקא ללהקה קצת פחות מרושעת, הרבה יותר נהנתנית ומאד אמריקאית, והיא קיס (Kiss). אפשר בהחלט לקבוע, אם כן, שהבלאק מטאל הקצין לחלוטין אלמנטים, מוזיקלים ואחרים, שכבר היו קיימים לפניו. בכך הוא לא שונה מאף ז'אנר אחר בתחום המטאל הקיצוני למראשיתו.
אם נחבר את עובדת היותו של הבלאק מטאל מחתרתי בהווייתו, נגיע, ביחד עם הלהקות שבוחרות לפעול בתחומי הז'אנר לצומת דרכים. זוהי צומת הדרכים שגם סאטיריקון (Satyricon), אחת מלהקות הבלאק מטאל הדומיננטיות והמשפיעות ביותר, התייצבה בפניה.
את דרכם הם התחילו בנורווגיה בתחילת שנות ה90. להקה מחתרתית לכל דבר, דבר שניכר גם בהתנהלות המסתורית שלהם כלהקה וגם בהפקה העמומה של אלבומיהם הראשונים, שהשתלבה נהדר עם הקונספט של מוזיקה שמגיעה ונשארת מתחל לאדמה, תרתי משמע. שם אלבומם הראשון שיצא ב93 סימל את שאיפותיה של הלהקה: Dark Medieval Times, ואכן סאטיריקון עסקה באובססיביות במיתולוגיה נורדית של ימי הביניים, עשתה שימוש בכלים מוזיקליים עתיקים וסירבה בכל תוקף לשתף פעולה עם המציאות. הניתוק הפרימיטיבי שלהם, שהתבטא באמירה
אלבומם השלישי שיצא ב96, Nemesis Divina הקפיץ אותם מדרגה הן מבחינה הפקתית, שהייתה מוצלחת ומצוחצחת יותר משני אלבומיהם הקודמים, והן מבחינה מוזיקלית. באלבום שילבה הלהקה לראשונה אורגנים וסינטיסייזרים, מה שהעניק למוזיקה שלהם אווירה גותית ורומנטית יותר, למרות שהאופי הקרבי שלהם נותר בעינו. נראה שהאלבום הזה סימל את צומת הדרכים אליה הגיעה הלהקה, בו בחרה להתנתק מהצליל הפרימטיבי שלה ולהתנסות בצלילים חדשים.
את ההתנסות הזו הם משכו גם אל אלבומם הבא ששיחררו ב98, Rebel Extravaganza. אלבום זה כבר שילב באופן מובהק מוזיקה אלקטרונית ואינדסטריאל וניתן היה להבחין בהתרככות כללית של הסאונד והגישה. שני האלבומים הבאים של הלהקה, Volcano ו Now Diabolical כבר יצאו בחברות תקליטים גדולות (Capitol ו Century Media/Roadrunner בהתאמה), וסימלו התנתקות של ממש מהסאונד המוקדם של הלהקה.
מבחינת שני היוצרים הדומיננטיים בלהקה, סאטיר מנהיג וסולן הלהקה ופרוסט, המתופף הברוטלי להפליא שלה, הם עדיין מייצגים את ז'אנר הבלאק מטאל באופן מיטבי. מבחינתם, סאטיריקון היא להקת בלאק מטאל, ואין מקום לאי הבנות. התהייה שעולה כעת מחזירה אותנו לאותה שאלה עיקרית שעומדת בבסיסו של הבלאק מטאל בדבר היותו ז'אנר מוזיקלי גרידא או שמא מבוסס גם על תפיסה והלך מחשבה.
בעולם המטאל, התקדמות והתרחבות של הסאונד צפויות במקרים רבים למחלוקות רבות ומטר של האשמות. בסגנון שבו כל חתירה לכיוון זרם מרכזי כלשהו זוכה לקיטונות של ביקורת שלילית לא קל ללהקה לבחון כיוונים חדשים, במיוחד בז'אנר שאמור מיסודו להיות סגור ומסוגר בפני זרים ולפעול בספירה פרטית משלו.
הבעייתיות של להקה שמקושרת הייתה לפעילות אשר כוונה להישאר מתחת לפני השטח וכיום פועלת הרבה מעליו לא שונה מזו שאורבת בכל ז'אנר מחתרתי אחר; רק שבלאק מטאל, כהרגלו בקודש, הופך דברים לאובססיביים הרבה יותר. העובדות בשטח קובעות שסאטיריקון הצליחו לדלג במהלך הקריירה שלהם על שני קצוות מנוגדים, וכיום הם מבוססים למדיי על הקצה הנגיש והידידותי יותר של המטאל המודרני.
פסטיבל Anthem ייערך ב-14 לאוגוסט, האנגר 11, תל אביב.
נא להמתין לטעינת התגובות
