מחלת הנשיקה הטלוויזיונית
הנה לכם כלל: ככל שמינון הנשיקות והחיבוקים בתוכנית טלוויזיה גדול יותר, כך מדובר בתוכנית שהפער בינה לבין המציאות הולך וגדל. הכל עניין של קיצור תהליכים ויצירת אינטימיות מיידית שמתפוגגת מהר
התוכנית שכל כך מתעלפים בה מנשים עגלגלות המוכנות להתייצב מול מצלמה ומכנים אותן "אמיצות" בתדירות כזו, עד שבסופו של דבר אין אלא להסיק שהמדובר באקט חריג ביותר, ושהנשים היחידות שמוכנות לעשות דבר כזה הן כאלה שקצת יצאו מדעתן. ראשון ישנו כמובן אביעד קיסוס, מנחה "המסע", שמחבק ומנשק את המשתתפות,
על אף שאינו מכיר אותן ופגש בהן לראשונה אך לפני זמן קצר. התשובה הראשונה על השאלה למה, כלומר, למה הוא מנשק ומחבק אותן, היא ככה. מה זאת אומרת? ככה מקובל. אנשים מנשקים אנשים שהם לא מכירים, בטח בטלוויזיה.
אבל ככה זו לא תשובה. כמו שאני רואה את הדברים, לנישוקו ולחיבוקו של משתתף בתוכנית ריאליטי (סליחה, מיצג תעודה מז'אנר עליון) יש תפקיד קריטי: לקצר תהליכים, לייצר אינטימיות מיידית, להפוך את גופו, פרטיותו ומרחבו האישי של זר מוחלט לנחלת הציבור, כפי שהתנדב הוא עצמו לעשות וכפי שעתיד אמנם להתרחש ב-60 הרגעים הבאים.
במובן הזה, לנשיקה יש תפקיד כמעט בלתי אפשרי: עליה להפוך את הלא נורמלי לנורמלי. עליה להפוך את השעה הפורנוגרפית-בין אם זה בחיקה העירום של בחורה מלאה, בחיק משפחה בלתי מתפקדת ("סופר נני") או בחיק בדידותם הממארת של אנשים מסוימים ("מחפשים אהבה") - לטבעית .
אין פלא שככל שהפלישה לפרטיות גסה יותר, וככל שהפער בין הזרות הראשונית ובין עומק החשיפה הצפוי רב יותר-כך מגיעים המזמוזים מהר יותר וחזק יותר.
בראש הרשימה ניצבות תוכניות המהפך למיניהן, שכרוכות בעיסוק פיזי של ממש בגוף, בהחצנתו הבלתי אפשרית כמעט של גוש בשר זר ובחשיפת ליקוייו בפני אנשים רבים מספור: "המהפך" הי"ד, "המראה", " בעירום מלא" ודומותיהן.
האנומליה בוטה כל כך במקרים האלה, שאין פלא שכולם מתנשקים ומתחבקים שם ללא הרף, משל היו רעים ותיקים, שאין דבר סביר יותר מאשר שיתחילו להתפשט זה בפני זה ולהתעסק האחד לשני בצמיגים.
אבל ההתנשקות וההתחבקות התכופה עם המנחה, במקרים האלה, היא כאין וכאפס לעומת בית הזונות האמיתי: המאפרים, הספרים, הצלמים, המלבישים, הסטייליסטית הראשית של מותג האופנה והקניינית האישית של מותג הטיפוח, מצעד ארוך ארוך של פרצופים מפציעים לרגע ומתחתם כמובן קרדיט ארכני, שמתנשקים ומתחבקים עם המתהפכת כאילו קשרו איתה סנדות בפלמ"ח, וזאת אף על פי שמעניין להם את התחת אם קוראים לה פרייה או שיבה או דיווה, ואם הבעיה שלה זה שהיא לא אוהבת את עצמה או לא מוצאת בעל או
מיותר אגב לציין, שבמקרים האלה הפער בין הזרות וחוסר האכפתיות ובין האינטימיות אינסטנט גדול כל כך, שבסתם חיבוק ונשיקה אין די. במובן הזה, מזל גדול שיש דברים שאסור להראות בטלוויזיה, פן היינו נאלצים כולנו לצפות במאפרת הראשית של "מאדינה מילאנו" מתעלסת נמרצות עם פרייה מנהריה (או להפך) עוד לפני הפסקת הפרסומות הראשונה.
כך שהנשיקות בטלוויזיה הן תמיד נשיקות למפרע: הן משקפות אינטימיות על החשבון. אבל יש להן תפקיד נוסף: לא רק לשדר לציבור שאורגיית החשפנות הרגשית והפיזית העומדת להתרגש על ראשו היא נורמלית לחלוטין, אלא גם לשדר למתמודדת שהיא עצמה נורמלית לגמרי, מאה אחוז סבבה, ולראיה איש אינו נגעל ממנה, כולל שועי אפידרמיס דגולים דוגמת שלי גפני.
אם יש כאן לקח, זה הלקח: כשאנשים רבים כל כך שאתה לא מכיר מתחילים פתאום לנשק ולחבק אותך, זה זמן מצוין להתחיל לדאוג.
"בעירום מלא", ותוכניות אחרות, ערוצים 2 ו- 10 .
נא להמתין לטעינת התגובות
