נשיות בדיר החזירים: בית השפנפנות מבדר
"בית השפנפנות" הוא סרט קולג'ים דבילי טיפוסי בעל ערך מוסף: השחקנית הראשית, אנה פאריס שגונבת את המסך והופכת את דמותה לבעלת ערך רב יותר מאשר זה של בחורה בלונדינית שופעת ושטחית
בית השפנפנות צילום: יח''צ
בעודה הומלסית וקלולסית היא נתקלת בבתי האחווה האמריקניים, שנדמים בעיניה כאחוזות פלייבוי עירוניות, עם צעירות יפהפיות שעסוקות בארגון מסיבות ובהשקת מרגריטות. אלא ששלי מתקשה לעבור את רף האינטליגנציה האקדמי שמציבות בנות האחוות, וכך היא מוצאת עצמה בתפקיד אם הבית של אחווה כושלת במיוחד, זטא, העומדת בפני פיזור בגלל מספר החברות המועט והיעדר הפופולריות שלהן.
לא צריך להיות בוגר ליגת הקיסוס כדי להבין מה יקרה בהמשך: שלי תהפוך את חבורת הבנות, שיכלו להיות מלוהקות לגרסה הנקבית של "נקמת המרובעים", ללהקת חתלתולות סקסיות שכל בני הקולג' יריירו אחריהן (האמת היא שלפחות שתיים מהן נראות אחרי המייקאובר כמו דראג קווינס, אבל ניחא); הן, בתמורה, יכניסו קצת השכלה לקודקודה של השפנפנה בדימוס, שתגלה שהיא לא רק בלונדינית; וכולן ייפגשו באמצע, שלמות ומאושרות ממה שהטבע נתן להן, מי בראש ומי בישבן.
חלול אבל מבדר
סביב התבנית הסטנדרטית הזאת רקמו צמד התסריטאיות המוכשרות קירסטן סמית' וקארן מק'קלוך לוץ ("לא רק בלונדינית") תסריט מבדר למדי, שדמותה הארכיטיפית של שלי - בלונדינית חלולת גולגולת אך טהורת לבב - שולטת בו.
בית השפנפנות - טריילר
שלי מעשירה את עולמן של הבנות בתובנותיה המרשימות מאחוזת פלייבוי, שאת רובן היא מתמצתת במשפטי חוכמה מרחיבי דעת כמו: "בנים אוהבים מה שבנים אחרים אוהבים", או "העיניים הן הפטמות של הפנים". קונפוציוס לא היה מנסח זאת טוב יותר.
על "בית השפנפנות" מרוחות טביעות אצבעותיו השמנוניות של אדם סנדלר, המפיק בפועל. "בית השפנפנות" הוא סרט בנות כפי שאדם סנדלר היה מביים אותו, לרבות קטעי הסלפסטיק, הקללות, הגסויות, הבדיחות הדביליות והאווירה האינפנטילית ששורה על הסיפור. איכשהו, זה עובד גם בוורוד.
הקרדיט הגדול שמור
לפאריס. השחקנית, שזה מכבר נצפתה יוצאת בכבוד מהקומדיה הכושלת "הרוס על אמא", והאפילה בדרך על אושיות כגון ג'ף דניאלס, דיאן קיטון וג'ון הדר, שומרת על כבודה של שלי והופכת אותה לגיבורה פגיעה ומקסימה. מתחת לחזה המעוצב והריסים המוקפדים מסתתרת נפש רגישה. המוח שלה אולי לא מאכלס חלק גדול מגולגולתה, אבל נשמר בו מקום של כבוד דווקא ללב הרחב שלה.
וזה מה שמשאיר ל"בית השפנפנות", למרות אווירת סרטי הקולג'ים הטסטוסטרונית העולה ממנו, את הנופך הצ'יק-פליקי שלו, והופך אותו ללהיט פוטנציאלי שקורץ גם לצעירים (אנה פאריס שוטפת מכוניות בביקיני), גם לצעירות (גירל פאואר עצבני), ומכאן שגם לזוגות. לעומת כל סרטי הקולג'ים האחרים שיצאו ברוח דיר החזירים של ג'ון בלושי ("בית החיות"), "בית השפנפנות" מביא איתו ניחוח נעים ורענן של נשיות.
נא להמתין לטעינת התגובות
