חידתי זה לא: עוד על הסרטים של פסטיבל חיפה
סרטו החדש של ערן קולירין ("ביקור התזמורת") מזלזל בצופים ומיכל קפרא מציגה מונולוגים על מוות. אתמול בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה

הסיטואציה הבסיסית בסרטו החדש של קולירין מוכרת היטב ממאות סרטים קודמים. יום אחד קם אדם ומתעקש להחליף לעצמו את חייו; קץ בעבודתו, באשתו, בדירתו ובטקסי היומיום האישיים שלו. ועד שהוא בא לידי החלטה נועזת זו, מתפקד אותו בן אדם כאילו הוא צופה בסרט - ולאו דווקא במציאות אפורה - שהוא עצמו גיבורו הראשי. הדואליות בין הקיום ה"אמיתי" למדומיין אמורה ליצור את הדיסוננס שממנו מיועד הבמאי לחצוב את הדרמה של החלפת הסוס תוך כדי דהירת החיים קדימה.
פיזיקאי צעיר (רותם קינן), הנשוי לאדריכלית מתחילה (שרון טל), מתוודע בוקר אחד לשכנו לבניין (דב נבון), שמצוי בעיצומו של תהליך פרידה מהחיים הבורגניים. בין שני הגברים מתפתחת סוג של אחוות דפוקים, שמוליכה אותם במסלול ביזארי של הכחשת ההישגיות החברתית. קולירין בחר להעביר את העלילה הטריוויאלית הזאת באופן שמתכחש לצופים ודוחה למעשה את השתתפותם בחוויה הקולנועית, ובמובנים מרובים אפילו מזלזל במי שירכוש כרטיס צפייה ב"ההתחלפות".
ודאי יהיו כאלה שיאמרו שמדובר בצעד אמיץ של קולנוען שהחליט לכפור בצורך לרצות את הקהל. לאלה מוטב להשיב שמדובר כאן פשוט ב"תסמונת הסרט השני". בסרט הבכורה
מיכל קפרא היא יוצרת בעלת קול משלה, חרישי, כמעט פרח מוגן. עניין זה כבר בא לידי ביטוי בהיר בסרטי התעודה הקודמים שביימה, "ימי צילום" ו"כמעט", שעסקו בהיבטים שונים של קטיעת חיים וטקסי אבלות. גם סרטה החדש, "אפילוג: מונולוגים על המוות", לא ממש מתרחק מהטריטוריה הזאת, ועיקרו פגישות עם 13 אנשים מפורסמים בחברה הישראלית המגלגלים מחשבות על אודות הפרידה הסופית.
חסרונו הבולט של "אפילוג" הוא בזהותם המוכרת לעייפה של גיבוריו - מאורי אבנרי ויוסי שריד ועד חיים גורי ושולמית אלוני. אך זהו גם יתרונו הגדול של הסרט, שכן כל הדוברים הינם בעלי יכולת ביטוי מילולי גבוהה, המעניקה למחשבותיהם כלי רב עוצמה המתועל לאבחנות אישיות חדות. הם מדברים על פחדיהם מפני הצפוי, מחווים דעה על אופציית ההתאבדות, מדמיינים את הלוויה של עצמם ומנחשים את דברי ההספד. פרופ' אסא כשר אף מרחיב בעניין פולחן המוות, שלא אחת שמו נקשר בו.
חיים חפר, אחד מי"ג המרואיינים, מגולל את המעשה ברכישת חלקת קבר, שידידו נתן זך שותף לו. הצמד עבר בין בתי קברות חילוניים, בחן מקרוב את השטח, התמקח על המחיר ואף השיג בתשלומים את הקברים הנחשקים. יהורם גאון מקלס את מסורת יהודי העיר סרייבו, הנוהגים לציין את יום הולדתם ה-60 ברכישת תכריכים בהתאמה אישית. בבחינת חריצת לשון לעגנית למר המוות.
קפרא מניחה את הדברים באופן לא צעקני, בלתי סנסציוני, אסתטי ומדוד. שותפים להצלחת הפרויקט הם העורך אבישי סיוון והצלמים איתי מרום ויואב קוש, שארזו באופן קולע את המונולוגים האמיצים לעתים.