צרות בדוּדלנד: הקלישאה של ניקלבק
באלבומם החדש "Dark Horse" מנציחה ניקלבק כל סטריאוטיפ שאי-פעם הוצמד למין החזק. התוצאה היא וולגרית וקלישאתית
ניקלבק - Something in your mouth
לא מדובר חלילה בהעלבה. אחרי הכל, גם הרכבי רוק מוערכים כמו - זהירות-פרה-קדושה - פרל ג'אם ישבו פעם במשבצת הזו. כך שה"דוּדנֶס" לכשעצמו לא צריך להדאיג את רביעיית הפוסט-גראנג' הקנדית. אפילו מעריציה האדוקים ביותר לא יופתעו אם תכריז כי ביקשה לכבוש את הקטגוריה הזאת בדיוק. אלא שיש שלב שבו המשאלה הופכת לקלישאה, והדוּד-אפיל מתחיל להסריח מוואנביזם. מתי יודעים שזה קורה? אולי כשהוולגריות נשפכת במינונים מוגזמים. באלבומם החדש Dark Horse, ניקלבק טובעים בה עד כדי גרוטסקיות.
זה מתחיל כבר בשיר הפתיחה בעל השם הלא-מרומז-בעליל Something In Your Mouth שכולו רעל לפמיניסטיות, עם טקסטים מהסוג שאמני היפ-הופ נוטים לחבב. מיד אחריו מגיע Burn It To The Ground , המנון השתכרות מאצ'ואיסטי ומגוחך שילהיב בעיקר ילדים מתחת לגיל השתייה החוקי (השיר החותם, This Afternoon, מוקדש לגברים שמעדיפים דווקא חגיגת צינגלה).
לכל זה מתווספת גם חוסר עקביות משוועת כאשר ברצועה השישית באלבום, Just To Get High, הם מחליטים להטיף לנו על הידרדרותו של חבר טוב שנפל והתמכר לסמים. בין לבין הם דואגים לשבץ בלדות רוק כי לפעמים גם הדוּד מרגיש רגיש (בעיקר כשהוא נזכר באמא), ולא שוכחים לקנח עם קצת פילוסופיה בגרוש (If Today Was Your Last Day).
ניקלבק - עטיפת האלבום צילום: יח''צ
התמונה המתקבלת לבסוף היא של אחוות גברים קולנית שמדגימה ומצדיקה את כל הסטריאוטיפים שהוצמדו אי-פעם למין החזק. ואלרי סולאנס, מחברת מניפסט ה- S.C.U.M השערורייתי, הייתה יכולה להשתמש באלבום הזה כראייה חותכת לתזה שלה בדבר ההכרח בהכחדת המין הגברי.
ובכל זאת, אי אפשר בלי מילה אחת טובה – לא ללהקה כי אם למפיק המוסיקלי שלה, מאט לאנג האגדי. אחרי שכבר עבד עם AC/DC, בריאן אדאמס ודף לפרד, מוכיח לאנג בפעם המי-יודע-כמה שהוא אחד המעבדים המוסיקליים
הטובים שחיים כיום, אם לא הטוב שבהם.
אפילו באלבום חלש כמו זה של ניקלבק מרגישים היטב את שכבות הקול העשירות שערם לאנג, אשר בכל הקשור לאובר-דאבינג מאסיבי אין לו תחליף.
Nickelback, Dark Horse
2008 התו השמיני
נא להמתין לטעינת התגובות
