"נשים" זה הפסד בנוק-אאוט
בסוף שנות ה-30, אז הועלה בראשונה כמחזה, היה "הנשים" מבריק, חתרני וסנסציוני. חבל שאי אפשר להגיד את כל אלה על הגרסה הקולנועית של שנות ה-2000
נשים צילום: יח''צ
התוצאה חד משמעית: הפסד למין היפה בנוק אאוט. אני סבור שגם נשים יסכימו שאם זה הסרט שאמור לייצג אותן-בקאסט כלל נשי שהבולבול היחיד בו מציץ רק בסיומו ושייך לעולל בן יומו-עדיף היה לדחות את המהפכה הפמיניסטית במאה או שתיים.
"הנשים" סובל, לפני הכול, מתזמון גרוע. העובדה שהוא יוצא לאחר ש"סקס והעיר הגדולה" הפכה לתופעה תרבותית וחברתית-וגם לסרט שזה עתה ביקר על מסכינו-לא מכשירה לו את השטח, אלא משחקת לרעתו. זאת משום ש"הנשים" אינו אלא תאומה-ואולי יש לומר, תאומתה המכוערת-של הסדרה הטלוויזיונית. הוא אינו מנצל את הפרצה הפמיניסטית שחצבה "סקס" בלשון חדה, אלא מחקה אותה בגסות ובעליבות.
למען ההגינות יש להזכיר ש"הנשים" היו שם קודם: במחזה המצליח של קלייר בות' לוס מ-1936, ובסרט המצליח של ג'ורג' קיוקור שהופק בעקבותיו ב-1939. אלא שב-2008, בסמיכות משוללת היגיון ליציאתו של "סקס והעיר הגדולה - הסרט", "הנשים" נראה כראי מעוות שבו משתקפות בנות ניו יורק ההוללות: ארבע נשות החברה הגבוהה, חובבות אופנה, שופינג וגברים, שנגזרו כמו מתוך שבלונות בז'ורנל משמים.
לא עובד על המסך
מרי היינס (מג ראיין), קארי ברדשואו עם סלסול, הגיבורה והקול השפוי שבחבורה; סילבי פאולר (אנט בנינג), הזאבה הבודדה והמשוחררת, תואמת סמנתה; אידי כהן (דברה מסינג), מעין שרלוט אחרי משברי הזוגיות ועם משפחה מרובת ילדות; ואלכס פישר (ג'דה פינקט סמית), שהיא מה שמירנדה מסרבת להודות בו - לסבית.
בסוף שנות ה-30, הקונספט של "הנשים" היה לא רק מבריק, אלא גם חתרני וסנסציוני. בשנות האלפיים, הוא עדיין ייחודי, אבל כמעט חסר משמעות. בעולם שבו סמנתה ג'ונס מלמדת גברים מי לובש את המכנסיים ומי מוריד אותם למי במיטה, השוטטות של בנות "הנשים" בעולם כול נשי נראית אנכרוניסטית, פחדנית אפילו.
ועדיין לא נגענו בריקנות האידאולוגית, או בקאסט נעדר הכימיה (ראיין ובנינג נראות כחברות הכי
טובות בערך כמו שפרה ועינב בובליל) והבעייתי (ראיין ובנינג, בנות סוף הפיפטיז-תחילת הסיקסטיז, עם מסינג ופינקט סמית, שנולדו כמעט עשור אחריהן.
זה יכול לעבוד במציאות, אבל זה לא עובד על המסך). איפה הקאסט הזה (פלוס אווה מנדז, בט מידלר וקנדיס ברגן) ואיפה כוכבות הסרט המקורי (רוזלינד ראסל, ג'ואן קרופורד, ג'ואן פונטיין ופולט גודאר, אם להזכיר רק כמה אלילות)?
אבל הבעיה העיקרית היא שגם כצ'יק פליק נטול יומרות, קומדיה רומנטית לנשים שרק רוצה להצחיק, "הנשים" פשוט לא עובד. כל כך לא עובד, שהדמיון שלו ל"סקס" עושה חסד עצום עם הסרט הבינוני על אודות קארי וחברותיה, והופך את "הנשים" לאחות החורגת המנסה לתחוב את כף רגלה לנעל העקב של סינדרלה. אפילו באגדות זה לא עובד.
נא להמתין לטעינת התגובות
