צופה באפלה: הו רנינתי, רנין
אחרי שמונים ושישה ימים ארוכים בבית האח הגדול, עזבה רנין בולוס, הנסיכה מנווה שלום, את הווילה. מה היה הדבר שהעניקה רנין לצופים העייפים שערוץ 20 מהבהב בביתם בכל שעות היממה ומה נותר בבית אחרי לכתה - רק ביצים, יוסי בובליל והרבה צמר
רנין בולוס - האח הגדול צילום: יח''צ
אחרי שמונים ושישה ימים ארוכים תחת שמיכות הפוך המפנקות של האח הגדול והמניפולציות של שפרה, יצאה רנין בולוס מבית הבובלילים והפרידמנים והעולם כמרקחה. לא כל העולם, מדובר בסלון אחד בו יושבת צופה אחת, באפלה, וממלמלת לעצמה בדרמטיות נטולת הסבר: "לא, לא, רק לא רנין, לא, אל תלכי".
זו לא הייתה הפעם הראשונה שאווירה דרמטית אפפה את הבית. זה קרה לפני מספר שבועות כששי, גבר גבר, עזב את הבית. גם כשונסה וצבר יצאו אל הקהל שצווח "בובליל, בובליל, בובליל", החסיר ליבי אכול הריאליטי פעימה. אך הפעם, היה הקול הפנימי צלול יותר, חזק יותר, כמו מגאפון אל מול חומה גבוהה.
מה היה בה, ברנין, שגרם לי להתרגש כל כך ולהכריז קבל עם וכורסה שאין יותר מה לחפש פה, אל מול המסך המהבהב הזה. התשובה הגיעה חצי שעה מאוחר יותר, כשנעלמה השקופית המעצבנת מן המסך והשידור המיוחל בערוץ 20 שב אל חיי כמו ממתק נהדר אחרי צום ארוך.
בייבי, תירגעי
הויכוח על כנותה של רנין, על האותנטיות ועל התרומה שלה לווילה נשען לאורך כל שמונים ושישה הימים האחרונים על חוט דק. לעיתים היא הייתה מעוררת רחמים, לעיתים מעצבנת, לעיתים נוגעת ללב. בעיקר, היא הייתה זו שהסתכלה מהצד וידעה לעורר את העניין ברגעים הכי נכונים. בדיוק כפי שמתבקש מגיבורת ריאליטי בתוכנית המשודרת ללא הפסקה.
רנין ידעה לעורר ויכוחים, לעצבן את עינב ואת ונסה, לעורר רגש מפוקפק בכל פעם שתייסיר שלח מסר מבחוץ. היא ידעה להתלחשש כשצריך, לפתוח את הפה כשצריך ולהיות חלק מהחברה' כשהמשחק דרש זאת ממנה.
ברגעים שאחרי עזיבתה של הנסיכה מנווה שלום, הבית הפך לפלקט מת. עינב שוב ישבה
בחוץ וניהלה עם שחר שיחות אסטרטגיה שלא אומרות דבר, שפרה וליאון נצמדו זו לזו בצביעות אין קץ ושרו להיטים מ"השיר שלנו" ואמרו הרבה פעמים "בייבי", "אני חייב לצאת מהסרט הזה" ו"אתה תסתדר כשאני אלך" ואינה צחקקה לה ברקע. יוסי אכל ספגטי בלי רוטב, אבל זו כבר תופעה אחרת.
אל מול בלבולי המוח, המשעשעים ללא ספק, של עינב בובליל, יציאותיו המפוקפקות של יוסי, בירבוריה הבלתי נפסקים של אינה, איטיותו מעוררת הפיהוק של יוני, נשימותיו של שחר, צמריריותה של שפרה, חפירותיו של איתי וכישורי השירה של ליאון, רנין הייתה אי של שפיות גבולית, מכונה משומנת ליצירת דרמה ובעיקר, היא הייתה אמיתית.
נא להמתין לטעינת התגובות
