"ליהדות המזרח לא היה תפקיד בהקמת המדינה"
במלאות 30 שנה לשידור הסדרה המיתולוגית של ערוץ 1 על תולדות הציונות, מסביר יגאל לוסין מדוע לא כלל בה ספרדים: "הם עלייה משיחית"
"ניסיתי לספר להם עליו, על המצרי, כדי להראות להם שאין לי שום דבר נגד מזרחים, אבל הם לא הקשיבו", הוא נזכר השבוע. 30 שנה אחרי שידור הסדרה, הדי המלחמה בין היוצר האשכנזי ובין יוצרים מזרחים עדיין לא שככו. בדירתו הקטנה בשכונת הגבעה הצרפתית בירושלים לוסין שומר על קטעי עיתונות מצהיבים מהתקופה ונזכר בהתרגשות במאבק בינו לבין קבוצת "ציונות למען שוויון".
"ההיסטוריה היא כמו נעליים אורטופדיות", אומר לוסין. "אם למזרחים יש פלטפוס זה אומר שאני צריך לסדר להם פלטות?".
כלומר?
"כמה מעדות המזרח היו בקונגרס הציוני של הרצל? אולי אחד, וגם הוא לא היה חשוב. רוב היהודים בארץ ישראל היו פולנים ורוסים, אולי רק 5 אחוזים היו בני עדות המזרח. הציונות קמה לפתור את בעיית יהודי אירופה. היום אני יכול לדבר על זה בחופשיות, אז אסור היה לי להגיד את זה.
אם הייתי מדבר ככה לפני 30 שנה היו הורגים אותי. פרופסור להיסטוריה סיפר לי במהלך העבודה על הסדרה שעבודות מחקר על יהודי דמשק יזכו בתקציבים, אבל אם מישהו ירצה לכתוב על יהודי אודסה לזה לא יהיה כסף. להנהגה היה מצפון מלוכלך לגבי עדות המזרח. זה היה הטרנד, אבל אני לא הלכתי על פי הטרנד, אלא על פי העובדות. מהרצל ועד הקמת המדינה ליהדות המזרח לא היה תפקיד".
עשירי היישוב, המשפחות שהניעו את הכלכלה, ולרו, קסוטו, רקנאטי, קרסו, היו מזרחים.
"השאלה היא לא האם אתה עשיר, אלא האם אתה פעיל. לא היה ביניהם בן גוריון או משה שרת. בין עולי הגרדום היו כמה מעדות המזרח, אז בספר עמוד האש שמתי תמונות שלהם. איפה שהיה אקשן ותיעוד - שמנו; אבל איפה שישבו אנשים והלכו לבית כנסת - אני מצטער, זה לא סיפור. היו כמה עשרות אוניות מעפילים ורק שתיים של עדות המזרח, יהודה הלוי ושיבת ציון. הזכרתי את האוניות האלה מתוך לחץ. העלייה שלהם היתה משיחית, העלייה שלנו היתה חילונית ואני לא מאמין במשיח".
היו מזרחים שלא קיבלו את זה יפה.
"עד היום נשאר לי סימן ביד מהפגנה שלהם ליד רשות השידור. אישה אחת תפסה אותי ביד בחוזקה ושאלה אותי למה אני מתעלם מהמחתרת היהודית בעיראק. אמרתי לה שהנושא הזה דווקא יופיע בסדרה, והייתי צריך אחר כך לחבוש את היד".
"רק אדם שיכור מכוח ומנותק מההוויה הישראלית היה יכול ליצור סדרה כמו 'עמוד האש'", משיב על הדברים הקולנוען והיוצר רון כחלילי. כנער, כחלילי השתתף בהפגנות נגד הסדרה. כמנהל הפיתוח של רשת, במסגרת מכרז על הערוץ השני, הוצע לו לביים את עמוד האש המזרחי, "אבל זה היה מס שפתיים, אף אחד לא התכוון לממן דבר כזה. וככה, בעוד 100 שנה הנכדים שלנו יישארו עם עמוד האש של ערוץ 1, סדרה שמספרת את הסיפור האשכנזי הבנאלי והמוכר שמידר את כל השאר.
הקמפיין למחיקת המזרחים הגיע לשיאו בסדרה הזאת, משום שהיא נעשתה בעיוורון, בטמטום וביהירות. אני באמת שואל את לוסין: אין לו בושה? היום יש עוד ערוצים, אבל בראשית שנות השמונים זאת היתה הבמה היחידה, רוב הציבור ראה את מה שמשודר בערוץ 1 כתורה מסיני, ועל הבמה הזאת אני וכל בני משפחתי לא קיימים. זה כואב".
לדברי לוסין המזרחים באמת לא היו קיימים או שהיו קיימים אבל לא תיעדו את חייהם. וכיוצר שזקוק לחומרים, לא היה לו עם מה לעבוד.
"זה להאשים את הש"ג, זה לא רציני. אם רוצים לספר סיפור, אפשר לעשות את זה בכל מיני צורות. בעיניו לא היינו קיימים, אבל זה לא אומר שלא היינו קיימים במציאות. נכון שהמזרחים לא היו רגילים לתעד את עצמם, אבל הם נטלו חלק לא פחות חשוב מהאשכנזים ביצירת ארץ ישראל. האשכנזים היו השלטון אבל הלגיונות היו מחוץ לאירופה. ואם נזכרים בקונטקסט ההיסטורי שבו הסדרה שודרה, זה עוד יותר מזעזע. ארבע שנים אחרי המהפך היה ברור שעדות המזרח הם אלה שיקבעו מי ינהיג את המדינה, אבל לוסין וחבורתו עדיין היו תקועים בעבר, ביהירות".
יוסי בנאי, הקריין של עמוד האש, היה מזרחי.
"לקחו אותו כקישוט מזרחי, הוא עשה סלסול קטן אבל הוא לא היה המהות".
לוסין דוחה את הביקורת. "הם היו חיילים אלמונים. הם לא היו כתובים בספרים. ויקי שירן (ראש התנועה "ציונות למען שוויון" דאז) שאלה אותי למה אני מזכיר את הפוגרום בקישינב אבל לא מדבר על הפוגרום בקזבלנקה שהתרחש באותה שנה. ואני שואל: על הפוגרום בקזבלנקה נכתב השיר 'גיא ההריגה'? הפוגרום בקישינב הביא לארץ את בן גוריון ובזכותו יסדו את דגניה. מה עורר הפוגרום בקזבלנקה?".
האנשים האלה הרגישו שאתה נותן ביטוי לאפליה, לגזענות.
"אף אחד לא דפק את המזרחים בכוונה תחילה".
גם לא מי ששלח אותם לעיירות פיתוח נידחות שעד היום מתקשות לשרוד?
"אז איפה אפשר היה לשים אותם? בכיכר דיזנגוף?".
הסדרה שעד היום מעוררת יצרים לא היטיבה עם יוצרה. בדירתו בשכונת הגבעה הצרפתית בירושלים לוסין, בן 75, פרוד מאשתו, אב לשלושה וסב לשבעה, חי עם שני חתולים מפנסיה צנועה של רשות השידור. "הצרכים שלי מעטים, אני לא יכול לחסוך אבל אני יכול לקנות אייפד אם אני רוצה", הוא אומר. בטיול לחוץ לארץ כבר לא היה עשר שנים, לאבו גוש הוא מתקשה להגיע בשל מחלה שפגעה ברגלו, תל אביב היא חלום רחוק. "יש לי פה בדירה כל מה שאני צריך", הוא אומר.
אף שבתחילת שנות השמונים לא היה צופה טלוויזיה שלא שמע את שמו, לא קיבל לוסין את פרס רשות השידור, פרשה שצרבה בו אכזבה מסוימת, גם אם לא יודה בכך. "חיים יבין קיבל את הפרס על הסדרה על הבחירות ("הנבחרים").
מיד אחר כך הוא מוסיף: "עזבי פרסים, בזכותי יש בירושלים רחוב על שם היינריך היינה, שכתבתי עליו ספר, וזה הרבה יותר חשוב לי מהעשייה הטלוויזיונית". בימים אלה הוא כותב ספר על מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, "שהיה הראשון שדיבר על נטישת המסורת הדתית ויצירה של תרבות חילונית".
כשהסתיימה הקרנת הסדרה התקשה לוסין למצוא את מקומו בתעשייה. "חזרתי לכיתה א'. אף אחד לא רץ אחריי וביקש ממני לעשות סדרה אחרת. כנראה אני לא איש נוח, אני איש ריב ומדון. חיים יבין אמר עליי פעם: 'עם יגאל קשה לעבוד'".
ב-1993 עזב את רשות השידור אחרי 33 שנה ועבר לשמש כמנהל התוכניות של קבוצת יורם גלובוס, שהתמודדה באותם ימים במכרז לערוץ השני, והפסידה. "לא התלהבתי, אבל כשאמרו לי כמה כסף אקבל, הייתי מוכן. ברוך השם שהם נכשלו במכרז, כי לא הייתי מסוגל לעשות תוכניות כמו 'גלגל המזל'. דרך אגב, בצדק הם לא זכו. באתי ברגע האחרון וראיתי שהם הגישו הצעה רעה. אבל על פי החוזה נשארתי אצל גלובוס שנתיים והרווחתי סכומים כמו שלא הרווחתי בחיים. זה עדיין שוכב אצלי בחיסכון, כנראה אוריש את זה לילדים שלי".
הוא לא מקנא באנשי הטלוויזיה הוותיקים שרשמו קריירות מזהירות. "בשביל מוטי קירשנבאום הטלוויזיה היא הכל והוא מוכן לעשות כל נושא בטלוויזיה. אני אף פעם לא אהבתי טלוויזיה כשלעצמה. ראיתי בה מדיום להעברת מסר מסוים. הציונות עוררה בי עניין אחרי החלטת האו"ם להכריז על הציונות כגזענות וככה נולדה הסדרה - מתוך העניין שלי בציונות, לא מתוך העניין שלי בטלוויזיה (מוטי קירשנבאום בתגובה: 'מה אני צריך להגיד על זה? התגובה שלי היא שאין תגובה')".
על בוגר אחר של רשות השידור, חיים יבין, אומר לוסין: "מה יוצא לו מהעשייה הטלוויזיונית שלו? מה יזכרו לו?".
אולי את הסדרות שהוא עושה. אחת מהן, "צבא העם", משודרת בימים אלה.
"יזכרו לו רק את המילה 'מהפך'. כמגיש חדשות הוא קיבל ניירות וקרא חדשות, כיוצר סדרות הוא הרבה יותר טוב. ראיתי את הפרק השני בסדרה החדשה שלו על הצבא. הוא היה בחור מרובע, יקה, ופתאום הוא נעשה ביקורתי כלפי המדינה. כשהוא יפסיק לעשות סדרות לא יזכרו אותו".
"זה לא קרה פתאום", אומר חיים יבין בתגובה, "הסרט הדוקומנטרי הראשון שלי ב-1969 על שכונת האזבסטונים בירושלים כבר היה ביקורתי, וחטפתי בגללו על הראש. כמגיש 'מבט' במשך 40 שנה, תפקיד שידידי לוסין מקל בו ראש, הייתי אובייקטיבי יותר מאשר כיוצר דוקומנטרי. אלה שני מסלולים מקבילים. זכותו לחשוב שלא יזכרו אותי אחרי שאפסיק ליצור סרטים. מהניסיון שלי אני דווקא זכור כמגיש 'מבט'".
"לא הייתי משנה שום דבר", משיב לוסין כשהוא נשאל אם "עמוד האש" היתה נראית היום אחרת. "זאת סדרה שלא נס לחה, עובדה שזוכרים אותה אחרי 30 שנה". כחלילי חושש בדיוק מזה: "עמוד האש' הוא הדוקטרינה הישנה, הסיפור הישן, כמו ספרי ההיסטוריה, היום ברור לכולם שהציונות היא לא רק הסיפור האשכנזי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם