רם אורן בקיא בחוקי הז'אנר
מה עושה רם אורן בטיסה? כותב ספר טיסה. מלך הספרות המסחרית בישראל משיק רב מכר נוסף, צופה עתיד עגום לשוק המקומי וחוגג הישג בשוק הבינלאומי: חוזה עם מו"ל אמריקאי
בבוקר למחרת הוא עשה את דרכו למשרדי דאבלדיי, ובדרך ארצה כבר היה חוזה חתום. קשה שלא להיתפס לסמליות בגרוש: אורן קיבל סוג של גרין קארד. והוא עבד בשביל זה קשה. כבר 12 שנה אורן רודף אחרי מו"לים מנומסים וקרירים באמריקה, אורב להם ביריד הספרים בפרנקפורט בכניסה לביתניהם," כמו אחרון הסופרים", הוא אומר.
"אף אחד לא הכיר אותי. הכנתי תקצירים, תמונות והוצאתי הון תועפות. הלכתי ליהודים, לאוהבי ישראל ולמי לא. תרגמו ספר שלי באנגליה, בצרפת, באיסטנבול ובבודפשט, ובאמריקה - שהיא המכה של שוק הספרים - כלום. והנה זה קורה. אני לא יודע כמה זה יצליח, אבל זו התחלה מצוינת. יש להם כסף לשיווק, יש להם קשרים. כל כך התרגשתי, שלא ישנתי כל הטיסה בחזרה".
יכולת לקרוא ספר טיסה.
"אין לי כמעט ספרי טיסה".
אז מה אתה עושה כשאתה טס?
"אני לוקח איתי מחשב וכותב ספר טיסה."
14 שנה אחרי שהניף בגאווה את דגל הספרות המסחרית הישראלית, אורן יכול לחייך בסיפוק. הקהל שלו חוצה גילים ומגזרים: מילדות בנות 12 עד ישישים בבתי אבות, ובשנה שעברה אף זכה לתואר "הסופר החביב על האסירים".
ב"גרין קארד" אפילו לא הושקע קידום מכירות משמעותי - אורן הוא איש יחסי הציבור של עצמו - מה שלא מנע מהספר להשתלב ברשימת רבי המכר כבר בשבוע הראשון לצאתו ולהתמקם השבוע בראש הרשימה. ומכירות הן המדד היחיד מבחינת אורן להצלחה. "איזה מדד יכול להיות לי חוץ מזה?", הוא תוהה בקול.
איכות למשל.
"בואי נדבר על איכות. נתן יונתן והביטלס - ים מפריד ביניהם, אבל נתן יונתן איכותי בסוגו ומצליח מאוד פה בארץ וספק אם ידבר אל אנשים מעבר לים. אני חושב שאני מאוד איכותי בתחומי. אני לא מוכר לקהל זבל, לא אלימות לשמה, והקהל קובע אם אני איכותי או לא. אני נותן לו את סיפור חייו או את הסיפור שהוא היה רוצה שחייו יהיו. אם לקחתי בנאדם וגרמתי לו ל-20 שעות של הנאה צרופה, אין דבר יותר טוב מזה".
ובכל זאת, אתה ידוע כמי שקורא תיגר על מבקרים, שבדרך כלל לא עושים איתך חסד.
"אני רוצה לראות מבקר אחד שכתב ספר והתמודד עם זה באמת. אבל המבקרים יושבים במגדל שן".
יבוא אליך מבקר ויגיד: זה תפקידי, לשבת במגדל שן ולבקר.
"אבל זכותי לא לקרוא ולא להסכים איתו".
יש קו משותף בביקורות. הטענה למשל שהדמויות יכולות להיות יותר עגולות.
"אבל הז'אנר לא בנוי על דמויות עגולות! אני הרי מעגל לאנשים את החיים. זו ספרות בריחה. כל הז'אנר בכלל נקרא כדי לברוח מהמציאות וליצור הזדהות. גיבורים שהכאב שלהם כואב לך, שאת בוכה ברגעים המרגשים שלהם ורוצה שבסוף יהיה להם טוב".
אפשר לקחת דמות שכבר המצאת ולפתח אותה.
"אני לא אוהב לעשות את זה, אבל אולי אכתוב את 'פיתוי 2'. אני במצב בעייתי מבחינת הציפיות שלי מעצמי מפני שאני רוצה שהוא יצליח כמו הראשון".
אורן כבר חווה חוסר הצלחה, יחסית אל עצמו כמובן. זה קרה כשהעז לשבור את הפורמט המוכר של הוצאת כותר לאור והחליט לפרסם את "עירום" כספר אינטרנטי, שפרקיו עלו באתר תפוז. "סטיבן קינג כתב ספר במיוחד לאינטרנט", הוא מסביר את מקור ההשראה, "מכר כל פרק בדולר וחשב שהוא יעשה מיליונים. ואני חשבתי כמוהו וזו הייתה אחת הטעויות הגדולות שלי. אנשים לא רצו לקחת למיטה עמודי מדפסת. אני מחפש משהו אחר בכל פעם כי אני לא רוצה להיכנס לאיזו שיגרה".
מצד שני, מלאכת הכתיבה שלו היא שיגרה במלוא מובן המילה:
הוא מצהיר שאינו קורא עיתונים וממעט לצפות במהדורות חדשות או לגלוש באינטרנט, אך אי אפשר להתעלם מכך שברוב ספריו מעורבבים נושאים אקטואליים (חיפוש רוחני בהודו, אוליגרכים, מלחמה בלבנון-רשימה חלקית). כך גם בספר החדש, שנוגע בהפרטת הקיבוצים ובמאפיה פלוס הנושא העל הזמני של קהילת היורדים בארצות הברית.
אורן מתנדב לחבר את הקצוות: "עיסוק ביורדים הוא נכון תמיד-ספריית האוניברסיטה מלאה במחקרים עליהם; קיבוץ הוא הקצה מבחינה אידיאולוגית וסמל הישראליות; ומאפיה כי אלו דברים שקורים".
ועל מה הספר הבא? על ראש ממשלה שמסומן כהבטחה גדולה אבל הולך ומסתבך?
"אני אלמד אותך כלל: אנשים לא רוצים לקרוא את כותרות העיתונים בספר".
ויש גם אורן המו"ל, זה שהקדים את זמנו וכבר באמצע שנות ה-90 משך אליו סופרים מהוצאות אחרות תמורת סכומים מופלגים. כאשר הקים את קשת, נדדו אליו, בין השאר, שפרה הורן, צרויה שלו ועירית לינור. "זה שוק פתוח", הוא אומר.
"מה יכלו לעשות לי? להגיב באגרסיביות אי אפשר, כי הם בכל זאת חיים בפוזה של אנשי תרבות. מה יכלו להגיד? שזה לא בסדר שאני משלם יותר? היום הדברים התאזנו כי הוצאות הספרים הבינו שאי אפשר לדכא סופרים לאורך זמן. פעם הסופר היה מכשיר, כלי. אמרו לו: זה מה שיש לך, זה החוזה. לא תמצא אצל מישהו יותר מזה".
אז הקמת את קשת כדי לשפר את תנאי העסקת הסופרים?
"הקמתי הוצאה בגלל הספרים שלי. הבנתי שהמו"לים לא ישלמו לי אף פעם שכר ראוי. נשאר לי עוד פחות ממה שנותר לי כעיתונאי.'פיתוי' היה נכס גדול ולא הרווחתי עליו סכומים. כל ההוצאות היו מעין קרטל. אני חושב שאם מו"ל מרוויח כסף הוא צריך להתחלק עם הסופר. העבודה שלי התבצעה כך שעבדתי רק עם קבלני משנה. כל מה שחסכתי נתתי לסופר.
"מה שאני קבעתי כרף, אופייני היום כמעט לכל הוצאות הספרים. יש הוצאות ספרים שמגיעות ל-35 אחוז תמלוגים לסופרים שהן רוצות. אלה סכומים שאף אחד לא האמין שהם קיימים בכלל".
מה לדעתך עומד לקרות בענף המו"לות?
"בגלל התחרות הגדולה בין הרשתות, נוצר מצב שמוזילים מחירים מיד עם יציאת הספר. פירושו של דבר שהמרוויחות הגדולות הן הרשתות, והמפסידים הם המו"ל והסופר. אם זה יימשך כך, ייווצר מצב שמו"לים יעשו את החשבון ויבינו שלא משתלם להם להוציא ספרים. מה שקורה בשנתיים האחרונות בשוק הספרים הישראלי הוא תופעה שתניב פירות גרועים בהמשך. ענף המו"לות מדחיק, סופרים לא מתייחסים לזה, והרשתות שמוכרות ספרים נהנות מזה".
במבט לאחור, אתה מכה על חטא כשאתה רואה את ריבוי הספרים והספרות המסחרית?
"למה אני צריך להכות על חטא? גרעין קוראי הספרים שלי הוא גרעין קבוע. יש אנשים שמכירים את כל הספרים שלי, שומרים את כולם ויש לי דיאלוג איתם. כמו"ל, אני מוציא מעט מאוד ספרים".
וכמה כתבי יד מגיעים אליך?
"כ-200 בחודש".
יש מישהו שקראת את ספריו ואמרת לעצמך שהנה קם יורש תחתיך?
"אני לא קורא ספרי מתח, אני חי אותם. עד היום כתבתי 23 ספרים, אז אם יקום מישהו תחתיי - אני לא מתרגש מזה. עד שיגיע היורש יהיו עוד שני ספרים שלי בשוק. אני יודע שכבר הוכחתי את עצמי".
נא להמתין לטעינת התגובות
