עולמות נעלמים: ראיון עם מוטי קירשנבאום
מוטי קירשנבאום החליט לארוז את הפקלאות ולנסוע לאתיופיה, שם צילם את הסרט "העולם שלא נעלם", סרט המשך פרטי משלו לסדרת הבי.בי.סי הותיקה, "עולם הולך ונעלם" שהציגה בין היתר את השבטים האתיופיים. "אני זוכר שהתרשמתי בזמנו מהסדרה ורציתי לבדוק מה קורה עם השבטים האלה"
"שמו של הסרט הוא 'העולם שלא נעלם'", מספר קירשנבאום, "השם הוא פרפראזה על סדרה ישנה של הבי.בי.סי. 'עולם הולך ונעלם', ששודרה בכל העולם וגם בישראל לפני 40 שנה. הסדרה הראתה את השבטים האתיופיים שצילמתי, והמנחה קבע שתוך כמה עשורים הם עתידים להיעלם מהעולם. אני זוכר שמאד התרשמתי בזמנו מהסדרה ורציתי לבדוק מה קורה עם השבטים האלה, האם הם עדיין כאן, או שהם באמת נכחדו".
ומה היו הממצאים שלך?
"השבטים חיים וקיימים, אך הם השתנו מאד מאז. בעקבות התיירים הרבים והחשיפה לתרבות המערב, ראיתי מסחור רב אצל בני השבט, ואפשר ממש להגיד שהם הצטרפו לכלכלת השוק".
"נשות שבט מורסי (Mursi), למשל, נוהגות ללכת עם דסקית חמר גדולה בשפתן התחתונה", מספר קירשנבאום, "הן הולכות כך עד שנולד להן הילד הראשון, ואז מורידות את הדסקית, ומגלות שפה תחתונה בצורת טבעת מדולדלת. הן יודעות שתייר מוכן לשלם שני בִּיר עבור תמונה של אישה עם דסקית, אבל לא מעוניין לצלם תמונה של אישה בלי הדסקית, ולכן היום גם נשים עם ילדים לא מוותרות על הדסקית, מתוך רצון להרוויח כסף".
"עוד דוגמא למסחור של המנהגים היא אצל שבט ארבורה (Arbore). הם ידועים בציורי הגוף הלבנים שלהם, אולם לפי המסורת אסור לצייר על הגוף מעל קו הברך. כיום המסורת הזו נזנחה, כי הצעירים הבינו שככל שהם יהיו מצוירים יותר, כך יצלמו אותם יותר התיירים, והם ירוויחו כסף טוב. אפשר לראות את צעירי השבט מציירים על החזה את שם השבט באנגלית, דרך טובה למשוך את התיירים".
אז המסורת הישנה נעלמה?
"התרבות לא נעלמה, אלא הפכה להיות אינטנסיבית יותר ומאולצת לעיתים. במסע נפגשתי עם האנתרופולוג הגרמני איבו שטרקר, המומחה הגדול בעולם לשבע האמר (Hamer). הוא חי עם אשתו כבר 40 שנה בעמק. הוא סיפר לי שהשבטים ממשיכים במסורת העתיקה שלהם, וימשיכו בה גם בעתיד".
"אפשר להגיד שהעמק הזה הוא מוזיאון אנתרופולוגי אחד גדול", הוא מוסיף, "יש כאן למשל שבט המונה בסך הכל 1,500 איש. יש להם מנהגים משלהם ושפה משלהם, שאי אפשר למצוא אותה בשום מקום אחר בעולם חוץ מאשר בעמק הזה".
"לגבי השבטים הגדולים והחזקים אין סכנה שהם ייעלמו, אבל שבט כזה קטן וחלש יחסית יכול להיעלם. הצעירים של השבט הולכים לבתי ספר, וכשהם חוזרים הם פחות מעוניינים להשתתף במנהגים הישנים", אומר קירשנבאום, "שבט ההאמר למשל חזק מאד. יש קרוב ל-50,000 איש בשבט, ולא כל הכפרים סובלים מהמסחור המודרני, אלא רק הכפרים הקרובים לכביש הראשי. יש כפרים שתיירים לא באים אליהם בכלל, והם שומרים על האותנטיות שלהם. זה שבט שיש לו סיכוי טוב לשרוד".
בסרט רואים אותך מתמקח בקשיחות עם המקומיים. חשבת שאתה בא לגן עדן תמים.
"לא, ידעתי שזה הולך להיות חלק מהסיפור. כל הכוונה בסרט היא להראות איך המסחור משפיע על השבטים, ולהראות את המקומיים בממשק עם התיירים. הוויכוחים על הכסף הם מהות הסרט. רציתי לראיין את אחד מזקני שבט מורסי. הצעירים עמדו סביבו ולא נתנו לנו לצלם בלי לשלם. הם כל הזמן העלו את המחיר, ובסוף דרשו 100 ביר עבור כל שאלה. בשלב הזה אמרתי 'עד כאן'".
מה יותר כיף לצלם, אנשים או חיות?
"זה מרתק לצלם אנשים, אבל זה מחייב יותר. כשמצלמים חיות באפריקה, אני בונה להן את הדרמה, מספר לכל חיה סיפור משלה. עם אנשים זה יותר קשה, כי יש להם את הסיפור שלהם, והם רוצים לספר אותו. זה לא כמו אצל כמו וולט דיסני, כשהוא צילם חיות. בעזרת עריכה הוא עשה מניפולציות לסיפור. לא תמיד החיה היא באמת מה שרואים בסרט".
"גם כשמצלמים אנשים יש לבמאי חירות פיוטית להכניס את המצולמים, אבל המודעות שלהם למצלמה גבוהה", מספר קירשנבאום, "הם רוצים לספק לך סיפור, ותמורת זה הם גובים כסף. אי אפשר סתם לצלם נשים עם דסקיות בשפה, כי זה לא יוצר סיפור. כשהתחלתי להריץ את הרעיון לסרט הזה ידעתי שאני לא יכול סתם להראות את בני השבט, כאילו לגלות אותם לעולם, כי את זה עשו כבר לפני. החוכמה היא לקחת את התמונה, ולמצוא בה את הסיפור.
"העולם שלא נעלם", הערב (ה'), 21:30 בערוץ 10.
נא להמתין לטעינת התגובות
