הזירה הלשונית: מס שפתיים
בטורקית יש מילה בת 45 אותיות, בספרדית יש 48 זמנים ובגרמנית יש שלושה מינים. חשבתם שעברית היא שפה קשה? הצחקתם אותנו. לרגל יום השפה הבינלאומי שיחול בשבוע הבא, הכירו את השפות אוביך, דירבאל וצ'ינדאל. וגם: על פרשת הרב מוטי והשפה התלמודית
בניסוח כמו אקטואלי נכתב בתלמוד הבבלי "כל מקום שיש בו חילול השם - אין חולקין כבוד לרב". יש טוענים כי הכוונה היא שתלמיד צריך להתריע על חילול השם בפני הרב גם אם הלז עוסק בעניין אחר או מרביץ תורה.
במקום אחר בתלמוד נאמר כי "אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו - ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתעטף שחורים, ויעשה מה שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא". אולי למגדל? ומה עושים על פי התלמוד עם מנהיג שסרח, במקרה זה אב בית דין? "אין מנדין אותו, אלא אומר לו: היכבד ושב בביתך. חזר וסרח - מנדין אותו, מפני חילול השם". ריש לקיש אומר דווקא: "תלמיד חכם שסרח - אין מנדין אותו בפרהסיא".
ביטויים תלמודיים וקבליים נוספים שזורים בדיון בפרשה, וביניהן "תקנה", שהיא גם קביעה הלכתית וגם תיקון וריפוי. יובל שרלו הזכיר את העיקרון היהודי כי "במקום שיש חילול השם צריך קידוש השם". מוטי אלון השתמש במונח מימי הביניים הזדככות כשאמר "כולנו נזדכך מזה", וכן ברמז קבלי: "מעט מהאור דוחה הרבה מהחושך". היה מי שהזכיר לאלון שבשעתו קבע ביחס להומוסקסואליות כי "החשיפה לכל עיוות היא אבי אבות הטומאה". נראה שאם סיפור הרב מוטי היה מתרחש בימי התלמוד, היינו לומדים היום את הפרשה בשיעורי תושב"ע.
ביום ראשון, ה-21 בפברואר, יחול יום השפה הבינלאומי, שיצוין גם בישראל בדרכים שונות. בעולם מתרוצצות היום כמה אלפי שפות, אך רובן אינן שפות כתובות, והן נכחדות בקצב שלא היה מבייש את יערות האמזונס. האקונומיסט הבריטי טרח וניסה למצוא מהי השפה הקשה ביותר בעולם, ובדרך העלה ממצאים מרתקים. רמז: ישראל קשה שפה? לא ממש, בטח לא על פי האקונומיסט, שלא הזכיר במחקרו את העברית אפילו פעם אחת. ולהלן כמה ממצאים:
לשפה הספרדית יש 48 זמנים מסוגים שונים.
לשפה הגרמנית יש שלושה מינים (ואנחנו מקטרים על הצורך לומר "שלושה שקלים"), ועל כך אמר מארק טוויין: בגרמנית
לצרפתים יש 13 דרכים להגות את התנועה אוֹ: o, ot, ots, os, ocs, au, aux, aud, auds, eau, eaux, ho and ö.
לשפה המנדרינית, הגדולה במשפחת השפות הסיניות, יש ארבעה טונים. מה שנשמע באנגלית (וכנראה גם בעברית) פשוט "מה", יקבל בסינית ארבעה צלילים שונים שהן מילים נפרדות, וגם ישפיע על צלילי המילים שיבואו בסמוך אליו. נשמע מסובך? בקנטונזית יש שישה צלילים, ובדיאלקטים של שפת מין שבעה או שמונה.
22 עיצורים זה הרבה? בשפת אוביך שבאזור הקווקז, שמתה לפני כעשרים שנה, יש 78 עיצורים, לכל אחד צליל שונה.
תינוק ישראלי, אנגלי או רוסי מדבר באמצעות אוויר המגיע מהריאות ועובר דרך הפה והאף. זו בהחלט לא האופציה היחידה. יש שפות בהן האוויר אינו ננשף אלא דווקא נשאף. באפריקה הדרומית מופיעה שפת קוזה, המופעלת בעיקר על ידי קליקים של הלשון. מקליקים ומדברים.
בשפת דירבאל שבצפון מזרח אוסטרליה מחולקים שמות העצם לא לפי מינים אלא לפי קבוצות שלכל אחת מהן כללים דקדוקיים נפרדים. באחת הקבוצות אפשר למצוא בצוותא אשה, אש ו"דברים ומסוכנים שונים".
בשפת בורה המדוברת בפרו יש 350 מינים שונים.
בשפות שונות נהוג לחבר מילים או חלקי מילים וכך ליצור מילים חדשות וארוכות. אחת המילים הארוכות באנגלית היא antidisestablishmentarianism, הכוללת 28 אותיות בשבעה מרכיבים. קטן על הטורקים. קחו למשל את Çekoslovakyalilastiramadiklarimizdanmissiniz?, מילה אפשרית אך מופרכת בת 45 אותיות שפירושה "האם אתה אחד מאותם אנשים שלא יכולנו להפוך לצ'כוסלבקים?".
בשפת קוואיו המדוברת באיי שלמה יש ל"אנחנו" שתי צורות: "שנינו", "אנו המעטים", "אנו הרבים", ולכל צורה כזו שתי צורות משנה: "אנחנו כולל אותך", מול "אנחנו לא כולל אותך".
בשפת צ'ינדאל של בני באנטו מכיל כל פועל את הזמן הספציפי בו התרחש: מוקדם יותר הבוקר, אתמול או שלשום. בשפת בריק שבניו-גיניאה, telbener פירושו "לשתות בערב", ו-kitobana פירושו "לתת שלושה חפצים גדולים לאדם בעת השקיעה".
אז מהי השפה הקשה מכולן? על פי האקונומיסט זוהי טויוקה שבמזרח האמזונס. היא יוצרת מילים בשיטה הטורקית ויש בה בין 50 ל-140 מינים. יש בה סיומות המעידות על הדרך בה קיבל הדובר את המידע. Diga ape-wi פירושו "הילד שיחק כדורגל, אני מניח", בעוד diga ape-hiyi פירושו "הילד משחק כדורגל כי ראיתי אותו". טויוקה, מכל מקום, מדוברת היום על ידי 1000 איש בלבד, וככל הנראה תיעלם יחד עם אלפי שפות אחרות בעתיד הנראה לעין.
בין השפות העומדות בשכנת הכחדה מצויות גם שפות יהודיות שונות. היידיש והלדינו עדיין זוכות לדוברים ולתיעוד, אבל שפות יהודיות אחרות הולכות ונעלמות. לאחרונה הופיע מילון המרוקאית היהודית. שפה נכחדת כזו היא הארמית היהודית, המדוברת עדיין על ידי כמה אלפי ישראלים, שגם לה כמה להגים. השפה הזו עומדת במרכז ספר שיצא השנה בהוצאת שוקן מאת אריאל צבר, "גן העדן של אבי".
למרות שמו, אריאל אינו צבר: הוא נולד בארצות הברית. אביו יונה נולד בכפר זאכו בכורדיסטן שבו דיברו בארמית יהודית שנשמרה. הנטייה של האב לבלשנות והעובדה שהוא דובר ילידי הפכה אותו למומחה עולמי לשפה זו. אחרי שעלה לישראל ולמד בה נדד לאוניברסיטת ייל, ומכהן בה כפרופסור.
סבא של אריאל, רחמים בי צבאע'א, היה משכיל ומוכשר בלימודיו, אך שמו המעיד על מקצוע הצבעי קבע את גורלו לעסוק כל ימיו בצבעות. בזאכו, מספר אריאל "השם נדבק". כשניתן למישהו כינוי פוגע, הכינוי הולך אתו עד סוף ימיו. גורל מר היה למשל לנחום ג'וג'ו - נחום המרטיב במכנסיים, ולפאהו מארטו, פאהו המפליץ.
הארמית היהודית-כורדית של אנשי זאכו נקאת לישָנא-דני, הלשון שלנו. אביו של צבר הוא הראשון שתיעד אתה וניסח את כלליה. הוא החל בכך כסטודנט המפענח את הפולקלור הלשוני של ילדותו. בהנחיית מוריו הנערצים חיים רבין ויעקב פולוצקי החל יונה להקליט ולתעד דוברים של השפה שהגיעו גם הם מזאכו. והרי כמה מילים בשפה שמקורו בעברית במילון של לישנא דני ומעידות על הפרשנות העממית של מילים עבריות עתיקות.
עולם. הרבה מאוד. חא עולם דיר מיא: כל כך הרבה מים.
עצמות. אדם עקשן וחסר גמישות.
וא-זכרו. אדם לא מרוצה, קוטר, ככל הנראה קיצור של יימח שמו וזכרו.
שמעתי. אשה צייתנית.
ולסיום המסע, המילון החדש עברי-לדינו לדינו-עברי מאת מתילדה כהן-סראנו, בהוצאת זק. הערב (חמישי) נערך ערב השקה למילון. בין שני חלקי המילון מביאה כהן סראנו מקבץ פתגמים מהעולם היהודי ספרדי. והרי כמה דוגמאות הטבועות בחותם ההווי היהודי המיוחד:
משלוח מנות אחרי פורים (כלומר, עבר זמנו בטל קורבנו)
אין יהודי טיפש.
שני יהודים בשלושה בתי כנסת (בנוסח "שני יהודים - שלוש דעות").
ה' נותן זקנים למי שאין לו לסתות (גרסה נוספת ל"אלוהים נותן אגוזים למי שאין לו שיניים").
על טבעת של שלמה המלך כתוב "הכל עובר".
מי שנשרף במרק נושף ביוגורט.
הבטיחו לו את רחל, נתנו לו את לאה.
אין פסח ללא מצה, ואין בנים ללא חופה.
אם נתונים לך קח, אם מרביצים לך ברח, או בלדינו: sit e dan, toma; sit e aharvan fuye.
לא ברור מה קרה לאחרונה, אבל צורה דיבורית משובשת ומופרכת הפכה למגיפה. מדובר ב"בפועל", תואר פועל מן השורה במשפטים נוסח "לא ברור אם זה קרה בפועל", או "דוד הוא המנהל בפועל של המפעל". אלא שב' השימוש זכתה בדיבור הישראלי משום מה לפתח, וכך יש לנו שתי גרסאות. עם דגש: "בַפּועל", וגם בלי דגש: "בַפועל". אז בבקשה, "בַפועל" מתאים רק למשפטים בענייני דקדוק כמו "בַפועל לשמור מופיעות האותיות ש, מ, ר". בכל יתר המקרים אומרים "בְפועל', כמו בתארי פועל רבים אחרים: בשקט, בדיוק, בנחישות וברגישות.
יש לך שאלה שתמיד רצית לשאול בענייני לשון? ראית או צילמת מודעה או תמונה שיש בה עניין לשוני? שמעת ביטוי סלנג שכדאי לשפוך עליו אור? הילד השמיע הברקה לשונית מהממת? שלח/י באמצעות "כתוב לעורך".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם