קראו אותי! על הספר "מכור"

ספר המתח "מכור" עוסק בשליטה שיש למחשבים על חיינו ומחשבותינו, וגם מעט באהבה בעידן האינטרנט. אם תצליחו לנתק את עצמכם לרגע מהפייסבוק, מדובר בספר שקשה להניח מהיד

רן יגיל | 24/2/2010 13:41 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
אחים שלי, האם אתם מכורים למחשב? ולאינטרנט? יש לכם בלוג? אין לכם בלוג? יש לכם קצת אי-מיילים או הרבה? ג'י-מייל או הוט-מייל? אתם גולשים, אתם מוחים ואינכם מוכנים לשלם על תכנים באינטרנט? אתם שונאים באנרים וטוקבקיסטים מופרעים, אבל אוספים חברים בפייסבוק בשביל כאילו אין מחר? רגע, אם לא בפייסבוק, אז אולי בטוויטר? אנשים טובים – אתם מכורים.

בהתמכרות הזו עוסק הספר "מכור" (הוצאת כנרת) מאת מאט ריכטל. על זה ועוד קצת. במרכז העלילה דמותו של נאט איידל, אידיאליסט שלמד פעם רפואה אבל לא סיים ולא הוסמך, וכעת הוא כתב עיתון בסן פרנסיסקו.
כמו הרלן קובן על אקסטזי. עטיפת
כמו הרלן קובן על אקסטזי. עטיפת "מכור" יח''צ


הספר נפתח כשהוא ניצל ברגע האחרון מפיצוץ בקפה אינטרנט, והדגש הוא על המילה "אינטרנט", זאת אחרי שאישה זרה נותנת לו פתק המזהיר אותו לצאת משם ומייד. כתב היד על הפתק שייך לחברתו אנני, אהבתו האחת והיחידה, מיליונרית צעירה, יזמית הון מעמק הסיליקון שנעלמה בלב ים, ואליה הוא מכור ועליה הוא עדיין מתאבל באופן כפייתי.

אייידל יוצא למרדף אחר אהבת חייו המתה, ובדרך נתקל בשערורייה מהסוג ההיי-טקיסטי של שנות האלפיים.
מתוכנתים לאהוב

לא די בזה. הספר הזה מסביר לנו בדרך מקורית שבצד אחד קיים העולם הטכנולוגי שפיתחנו ואנו גאים בו – "הטכנולוגיה", ואילו בצד אחר קיימת "האהבה" האנושית כל כך.

במוקדם או במאוחר יתנגשו השתיים, כאשר המשחקיות המסוכנת שהטכנולוגיה מאפשרת תהפוך לאלימות ולכפייה גלויה. אבל למה אני הולך סחור-סחור: דמיינו לכם מישהו שמשתלט על המוח שלכם דרך המחשב, דרך הצג המרצד, ואתם מתמכרים לו, אבל לא מתוך בחירה אלא מתוך מניפולציה מכוונת ואכזרית.

נראה לי שמה שהייתם עושים זה יורים במחשב שלכם, רוצחים את האח הגדול תרתי משמע. אני חושב שהגיע הזמן כבר לעשות את זה, אבל זה עניין לרשימה אחרת.

הגיבור לא מכור רק למחשב. הוא גם אובססיבי לגבי חברתו לשעבר. האם יש קשר בין שתי ההתמכרויות? עבור רובינו, מדובר בשאלה רלוונטית מתמיד.

מאט ריכטל, שלמחייתו מתפרנס מסיקור נושאי טכנולוגיה ב"ניו יורק טיימס", הוא כותב מצוין. יש לו אומנם קצת מן ההומור האמריקני המעיק והילדותי של הגיחי-גיחי המאפיין את סדרות הסיטקום שלהם - אף פעם לא אהבתי אותן במיוחד - את ההתחכמויות הללו תמצאו למכביר אצל סופר כמו הרלן קובן, ובאמת ריכטל קצת מזכיר אותו.



אלא שלהבדיל מקובן הוא אינו מעוגל באופן הנסיבתי של שרשור העלילה ופיתולה. הוא חד, זוויתי, תזזיתי, זאפינגי, כמו תרבות האינטרנט וכמו הרלן קובן על אקסטזי.

בסוף הספר מובא מאמר של הגיבור, נייט איידל, שהוא כאמור עיתונאי חוקר שלמד רפואה ותחום ההתמחות העיתונאית שלו הוא בריאות. נאמר שם: "נראה שעל השאלה הרחבה יותר, האם ניתן להשפיע על המוח באמצעות אינטראקציה עם מחשב, ניתן לענות עכשיו בחיוב, אף על פי שהמחקר הוא בעיקר נגזרת.

מחקר מוקדם שבוצע באוניברסיטת מישיגן מיפה הדמיות של מוחות בני אדם בזמן ששיחקו משחקי וידיאו, והצליח להראות שמוחות השחקנים בעת שהיו מגורים דמו למוחות של אנשים הסובלים מהפרעות אלימות כפייתיות".

אז כן, אני התמכרתי לריכטל. וממליץ גם לכם. פשוטו כמשמעו. פשוט כך. לא יכולתי לעזוב את ספר המתח הזה, וגם כשעזבתי אותו חשבתי לעצמי מתי לעזאזל אחזור אליו כבר.

בשירותים, במקלחת, בבית הקפה, במיטה, קחו איתכם את "מכור" לכל מקום אינטימי אליו תלכו. לא תצטערו. הוא ישתלט על לבכם ומוחכם. אנשים טובים, אל תישארו מנוכרים ואלימים, ספונים מאחורי צגים. תישארו חברים טובים ואוהבים.

הברקה או החמצה? הברקה

"מכור", מאט ריכטל, כנרת, 303 עמ'

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייפר קאט

צילום: אלי דסה

מדי שבוע יגיש רן יגיל ביקורת חדה על ספר פרוזה. המבקר לא יברח מאחריות ויקבע ללא פניות ובאופן חד וחלק: הברקה או החמצה

לכל הכתבות של פייפר קאט

עוד ב''פייפר קאט''

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים