מאדים בנסיגה: יוצרי "החיים על מאדים" חוזרים עם סדרה חדשה
מה קורה כשכוכב הסדרה שלך מת ומתחננים שתמשיך? עושים ספין-אוף. אשלי פרואה, שהביא לנו את סם טיילר ו"החיים על מאדים", חוזר עם "מאפר לעפר", קופץ עשור לאייטיז וממנה את ג'ין האנט למלך אנגליה. ראיון עם האיש שהפך את האייטיז לסבנטיז החדש. זהירות ספוילר!!
הרי בסופו של דבר, כל היקום הסבנטיזי שבו התקיימה עלילת הסדרה קיים רק בתת-מודע של סם, ולכן כשהוא מת העולם הזה נפטר איתו. "אין שום דבר יותר סופי מזה", אומר פרואה. "מבחינתנו זה היה סוף הסיפור".
אז למה החלטתם ליצור את הספין-אוף?
"למען האמת החלטנו לא ליצור אותו. מבחינתנו כש'החיים על מאדים' נגמרה זה היה הזמן להמשיך הלאה, אבל הבי.בי.סי יצרו איתנו קשר, זימנו אותנו לפגישה והתחננו שנעשה ספין-אוף לסדרה. היא היתה להיט כל כך גדול שהם היו פשוט נואשים שנמצא דרך להמשיך אותה. לא היינו כל כך בעניין, אבל אנחנו בכל זאת כותבים, אז התיישבנו והתחלנו לחשוב איך לעשות את זה, וככה זה התחיל".
התוצאה של הבריינסטורמינג המאומץ והכפוי משהו היא הספין-אוף "מאפר לעפר" (החל משבת ה-10 בינואר ב-HOT 3), שמציג זווית חדשה על הקונספט של "החיים על מאדים".
כאן הכוכבת היא אלכס דרייק, בלשית במשטרה ופסיכולוגית, שמפתחת אובססיה מטרידה כלפי זיכרונותיו של סם טיילר מהחוויות שעברו עליו. כשהיא נקלעת לזירת פשע וחוטפת כדור, גם היא מוצאת את עצמה בעבר - אבל הפעם לא מדובר במנצ'סטר של הסבנטיז אלא בלונדון של 1981. אלכס מתאחדת עם הדמויות מהתת-מודע הקודח של סם במטרה ללחום בפשע, ובתוך ההתרחשות מתערבבים גם זיכרונות טראומטיים של אלכס עצמה מילדותה באותה תקופה.
אבל עם כל הכבוד לתחנוניהם התקיפים של אנשי הבי.בי.סי, הסיבה האמיתית שגראהם ופרואה החליטו ללכת על סדרת ההמשך למרות חוסר החשק הטוטאלי היא אך ורק ג'ין האנט. הדמות של צ'יף המשטרה גס הרוח
"למען האמת, בעבר חשבנו לעשות יותר משתי עונות של 'החיים על מאדים', אבל ג'ון סים, השחקן הראשי, לא היה מסוגל לעמוד בזה. הוא היה זה שבעצם גרם לנו להביא את הסדרה לסיום", מדווח פרואה. "אבל כל הזמן הרגשנו שאנחנו עדיין רוצים לעסוק בג'ין האנט. מעבר לזה, התחלנו להעלות זיכרונות על איך החיים שלנו היו בשנות השמונים. זו היתה תקופה מעניינת מאוד באנגליה - השיא של התאצ'ריזם, החתונה של צ'רלס ודיאנה, מלחמת איי פוקלנד, התנועה הרומנטית החדשה במוזיקה, היתה תחושה שהכל משתנה. חשבנו שיהיה מעניין לקחת את ג'ין לתקופה הזו וגם להוציא אותו מהסביבה הטבעית שלו במנצ'סטר ולשים אותו בלונדון".
בקונפליקט המגדרי טמון עיקר ההבדל בין "מאפר לעפר" ל"החיים על מאדים", שבאופן כללי דומות מאוד זו לזו. הסדרה החדשה מהוקצעת ומסקרנת בדיוק כמו הקודמת, אך בעוד שברור שהיא שווה צפייה, קשה שלא לתהות מה היא בעצם מחדשת. "בעיניי אלה סדרות שונות מאוד", טוען פרואה.
"'החיים על מאדים' היתה סדרה גברית. הקשר בין הגברים שם היה כמעט הומו-אירוטי, הכל סבב סביב שני הגברים שהתנגשו זה בזה. הפעם יש לנו שוטרים - גבר ואישה - שמתנגחים. ב'החיים על מאדים' היתה תחושה אפלה של צפון אנגליה. ב'מאפר לעפר' פלטת הצבעים בהירה הרבה יותר והיא קצת יותר אופטימית, אני מניח".
חששתם שלא תצליחו לשחזר את ההצלחה של "החיים על מאדים"?
"האמת שכן, היינו די לחוצים. אהבנו מאוד את 'החיים על מאדים'. היא היתה כל כך רעננה ויוצאת דופן באותו זמן, וממש לא רצינו לקלקל את הזיכרון של אנשים ממנה. גם המבקרים לא היו אופטימיים כל כך לגבי ההחלטה שלנו להעז ולהמשיך עם הכיוון הזה. מבחינת הביקורות 'מאפר לעפר' התקבלה קצת פחות טוב, אבל הקהל היה נהדר, ובסופו של דבר היא הביאה נתוני רייטינג טובים יותר מאלה של 'החיים של מאדים'. אני חושב שיותר אנשים זוכרים את שנות השמונים, כך שיש בסדרה אלמנט של נוסטלגיה. וכמובן, הם רצו עוד ג'ין האנט".
התיאור של פרואה מדויק למדי. "מאפר לעפר" עלתה בבריטניה בפברואר האחרון, כשנתיים אחרי "החיים על מאדים", ובעוד שהמבקרים המקומיים שנשפכו מסם טיילר ועלילותיו התייחסו לסדרה החדשה בחשדנות ובקרירות בריטית אופיינית, הקהל אימץ אותה בחום. אחרי הפרק החמישי, שמשך כ-6.6 מיליון צופים, נאלצו ב"דיילי טלגרף" להודות ש"מאפר לעפר" יצאה מהצל הכבד של "החיים על מאדים".
הצילומים לעונה השנייה - שתתרחש ב-1982 ותכלול, לפי פרואה, "לוק אפל יותר ועוד סיפורים על שוטרים מושחתים" - התחילו בקיץ, והיא תשודר במהלך השנה הקרובה.
פרואה, 49, הגיע לעשיית "החיים על מאדים" כשמאחוריו קריירת טלוויזיה מרשימה ביותר. הוא נולד בבריסטול, למד באוניברסיטת ברייטון ואז בבית הספר לקולנוע וטלוויזיה בביקונספילד. כבר אז הוא סומן כיוצר מבטיח. לאחר מכן הוא עבר ללונדון והשיג לעצמו ג'וב כתסריטאי בסדרה "איסטאנדרס", שם הוא גם הכיר את שותפו לכתיבה גראהם, ולבסוף הם הקימו יחד את חברת ההפקות Monastic Production. בהמשך כתב לסדרות בריטיות מבוססות ומצליחות כמו "Silent Witness" ודרמת בית החולים "Casualty".
ב-97' היה פרואה שותף ליצירת דרמת הפריים-טיים "Whre the Heart Is", שרצה תשע שנים שלמות, ותרם גם לסדרת הבי.בי.סי "Down to Earth". ב-2006, קצת לפני "החיים על מאדים", עלתה "Wild at Heart", סדרה נוספת שיצר, שזכתה להצלחה וצפויה לה עונה רביעית בקרוב. לאחרונה יצרו פרואה וגראהם דרמת בי.בי.סי נוספת, "Bonekickers", על חבורה של ארכיאולוגים באווירת "CSI", אך בניגוד לאחרות היא זכתה לביקורות שליליות ולרייטינג מאכזב וירדה אחרי עונה אחת.
לקונספט של "החיים על מאדים" הגיעו גראהם ופרואה, יחד עם התסריטאי טוני ג'ורדן, אחרי שכתבו לסדרה בשם "City Central". "זו סדרת שוטרים קונבנציונלית ואף אחד מאיתנו לא רצה לכתוב עוד אחת כזאת", מבהיר פרואה. "התחלנו לצחוק ולשאול את עצמנו 'אם היית יכול לכתוב כל סדרת שוטרים בעולם, מה היית כותב?'.
שנינו זכרנו סדרה מפורסמת שהיתה כאן בשם 'דה סוויני'. זו היתה סדרת שוטרים ענקית בשנות השבעים שכולנו אהבנו, וידענו שאף אחד לעולם לא ייתן לנו לעשות לה רימייק. אמרנו שזה יהיה ממש מצחיק אם איכשהו נוכל להכניס שוטר מודרני לתוך שנות השבעים, לראות איך הוא היה מתמודד עם זה".
בעיקר עם היחס מחפיר לנשים שם.
"נכון. לקראת הספין-אוף עשינו הרבה מחקר ודיברנו עם הנשים המעטות מאוד שהיו שוטרות בלונדון באייטיז המוקדמות, וחלק מהסיפורים שלהן היו איומים כל כך שלא יכולנו להכניס אותם לסדרה. בכל זאת, אני חושב שאנשים נהנים מסדרות על הזמנים האלה בין השאר מכיוון שאפשר להסתכל אחורה בסוג של חיבה משועשעת על השוביניזם, הגזענות וההומופוביות ולהבין עד כמה התקדמנו מאז".
זה מה שהופך את הדמות של ג'ין האנט לכיפית.
"ג'ין הפך לדמות פופולרית מאוד בבריטניה ברמה שלא צפינו אותה או ציפינו לה, ואני חושב שזה מפני שבעידן הפוליטיקלי קורקט שאנחנו חיים בו הוא יכול להגיד דברים איומים ומחרידים שלנו אסור. יש בזה מעין הנאה אסורה. פיליפ גלניסטר, שמגלם את ג'ין האנט, נהיה סלב. זה שינה את חייו. קשה להסביר מה נהיה מהדמות הזו בבריטניה. הדבר הכי מוזר זה שהוא הפך לסוג של מודל עבור כמה מעיתוני מפלגות הימין פה. מדי פעם הם כותבים 'לו רק ג'ין האנט היה מנהל את המדינה...'".
אחד התחביבים המרכזיים של הטלוויזיה האמריקאית בתקופה האחרונה הוא עשיית רימייקים לכל סדרה בריטית אפשרית, וגם "החיים על מאדים" לא קופחה. באוקטובר עלתה באיי.בי.סי גרסת ארה"ב לסדרה, עם ג'ייסון אומרה בתפקיד הראשי והארווי קייטל כוורסיה הניו-יורקית של הצ'יף הקשוח האנט.
הרימייק הופקד בתחילה בידיו של דיוויד אי. קלי ("NYPD"), אך הפיילוט שהגיש לא היה משביע רצון בלשון המעטה. הסדרה הגיעה לידיים טריות, הקאסט הוחלף כמעט במלואו, הצילומים הועתקו מלוס אנג'לס לניו יורק והתסריט שוכתב במרץ. התוצר הסופי לגמרי לא רע.
"כשדיוויד אי. קלי יצר את הגרסה שלו הוא בכלל לא התייעץ איתנו", מציין פרואה. "הבחורים החדשים שקיבלו את הג'וב (ג'וש אפלבאום, אנדרה נמק וסקוט רוזנברג, שעבדו בעבר על "October Road" - ש.א) דיברו איתנו בטלפון וגם ישבנו איתם בקריאה של התסריט בניו יורק וביקרנו בסט. הם היו פשוט מעולים".
אז אתה מרוצה מהתוצאה.
"אני חושב שזו סדרה טובה, אבל שונה מאוד. הם עובדים בצורה שונה לחלוטין, יש להם חדר שלם של כותבים, וזה משהו שאין לנו כאן, אנחנו לא יכולים להרשות את זה לעצמנו. הסדרה שלנו מובלת באופן ברור על ידי שתי דמויות, ושם זה יותר סדרת אנסמבל, כי הם יודעים שהסדרה צריכה להישאר מעניינת במשך 25 פרקים בעונה".
לא חששת שיהרסו לכם את הסדרה?
"לא ממש. פגשתי את הכותבים וראיתי שיש להם כמה עבודות מדהימות ברזומה, אז הייתי אופטימי. אהבתי את הליהוק שהם עשו, אני חושב שזה קאסט מדהים. מייקל אימפריולי, גרטשן מול שכולנו התאהבנו בה, וכמובן הארווי קייטל. לא הרבה שחקנים מצליחים להרשים אותי, כי זה בכל זאת חלק מהעבודה שלי, אבל לפגוש את הארווי קייטל... היד שלי רעדה קצת. הוא סוג של גיבור בשבילי".
משונה שהם עושים כל כך הרבה רימייקים לסדרות בריטיות כשמדובר בתרבויות כל כך שונות.
"הייתי בלוס אנג'לס לאחרונה וכל שלטי החוצות היו רימייקים לסדרות בריטיות או אוסטרליות. זה כאילו הם איבדו כל אמון בכתיבה של עצמם. אני חושב ש'המשרד' זו כמעט הסדרה היחידה שבאמת עשו בה עבודה טובה, וגם 'החיים על מאדים'".
ומה אתם מתכננים הלאה?
"אנחנו מסיימים לצלם כאן את העונה השנייה של 'מאפר לעפר', והיינו רוצים לקבל עוד עונה. אחר כך ניתן לג'ין האנט מנוחה".
עד שהבי.בי.סי יתחננו אליכם שוב.
"ואז נצטרך לחשוב על משהו חדש".
נא להמתין לטעינת התגובות
