"מכתבים מגבעת הזבל" נוגע ללב ותו לא

זכייתו של "מכתבים מגבעת הזבל" בפרס אקו"ם לשנת 2008 מובנת, שכן הוא מאגד בתוכו ערכים של קבלת השונה, עדתיות, סיפור שואה ועוני. אך בזה גם חולשתו: ריבוי הנושאים העולים בו גוזר השטחה ופשטנות

יותם שווימר | 12/1/2009 15:10

הסופרת הוותיקה, לבנה מושון, פרסמה למעלה מארבעים ספרים ומזה שנים היא מגישה שעות סיפור לילדים ומתמחת בסדנאות כתיבה במתא"ן ובתיאטרון בובות. ספריה נוטים לטפל בסוגיות של חברות וקבלה והיא מקדמת את ערך הסובלנות בכל יצירותיה, הן בסיפורים לגיל הרך והן לקוראים הצעירים.

מכתבים מגבעת הזבל צילום: כריכת הספר

"מכתבים מגבעת הזבל" , שאינו מנוקד, פונה לשכבת גיל בעייתית: מצד אחד, הילד מרגיש בוגר מספיק ואינו מתעניין בספרים מאוירים, מנוקדים וקצרצרים, ומצד שני, על הספר להיות קריא מספיק בשביל שיוכל לצלוח את הקריאה הלא-מנוקדת הראשונה.

מושון מצליחה לעשות מה שרבים לא מצליחים ולפני הקורא הצעיר נפרש סיפור קריא ומעניין. הפרקים אינם ארוכים מדי והמשלב הלשוני נע בין דיבור בגובה העיניים, שכן המספר הוא ילד, שעל-אף שגילו לא נמסר, ניתן לשער כי הוא בן גילו של הקורא, ובין מילים גבוהות ומונחים אשר מתוקף עניין בסיפור, יגרמו לקורא לתהות על טיבן ולברר את המשמעות הטמונה בהן.

פתיחתו של הספר, יש בה כדי להרתיע את המגוננים-מדי. הקורא נכנס ללא הכנה מוקדמת אל עולמו הקשה של יחיאל המורכב מחיים בשכונת עוני עם אמו, העובדת בניקיון, עם אחותו יונה, שפרשה מלימודיה כדי לכלכל את המשפחה ועם אביו, עמרם, אלכוהוליסט, אשר מבלה את זמנו בשתייה עד כלות.

פתרונות קלושים למציאות מורכבת

העוני של משפחתו והבושה מאביו מתווספים להיותו ילד שמן המהווה מושא ללעגם של בני כיתתו, ועל-אף שילדה אחת, שרה, עולה חדשה מפרס, מנסה במשך כל הסיפור להתחבר עמו, הוא הודף אותה שוב ושוב רק מפני שהוא פוחד מבני הכיתה.

יחיאל, אשר חייו עוברים עליו מקושי לקושי, מוצא במקום המפלט שלו בגבעת הזבל מעטפה מאמריקה ומחליט, בכדי לנצח את הבושה, לספר כי אביו האמיתי נמצא באמריקה. בעקבות אירוע טראגי שפוקד את המשפחה, משתנים חייו של יחיאל ואביו הדמיוני תופס באורח פלא מקום של ממש בחייו, ומלמד אותו שיעור על סבל ועל נתינה.

מושון כותבת ביד נאמנה על קשיי היום-יום

ועל עליבות החיים שבה חי יחיאל (הפרק בו אביו מנסה למוכרו בעבור כמה גרושים מצמרר), אך לא פוסחת גם על רגעים קטנים של אושר: ברוך, בעל המאפייה החביב שנותן ליחיאל לחמנייה במתנה, הילדה שרה שמעניקה לו ממתק "נשיקה" ועוד מפגשים אקראיים המתגלים כמשמעותיים מאד לעיצובו של יחיאל כילד מתבגר.

עם זאת, למרות הסיפור המעניין, תוך כדי קריאה מנקרת ההרגשה כי מושון מתעקשת לתפוס יותר ביריעה קצרה מדי. רוחב הסיפור אינו מאפשר התמודדות נאותה עם כל הנושאים שהוא מציב, ולכן מוצגים בעיקר הקשיים בעוד הפתרונות לא חזקים מספיק, מבחינת עומקם הרגשי והנפשי.

מכתבים מגבעת הזבל, לבנה מושון, הוצאת כתר, 133 עמודים