יונים חיוביים: סיפור ילדים בגוון הומוסקסואלי

ספר הילדים "זוג יונים בנים" מנסה להעביר ערכי סובלנות וקבלה באמצעות סיפור אהבה בין שני יונים זכרים שרק רוצים להיכנס לתיבת נוח. איך המעשייה על יונים שמעדיפים אחד את השני (ולא בנות) התקבלה בקרב קהל הזאטוטים? ביקורת

רן יגיל | 8/2/2010 12:21

אחרי הרצח ב"בר נוער" בתל אביב הייתי כל כך בשוק שלא ישנתי כל הלילה ותרגמתי את שירו של שארל אזנבור, המושר נפלא באנגלית, בביצועו של מארק אלמונד האגדי – "מהו גבר בכלל".

הייתי המום כי לא תיארתי לעצמי שכמה עשרות מטרים ממני – הייתי בשדרות רוטשילד פינת יבנה בתל אביב בדיוק כשאירע הרצח – יכולה להתרחש זוועה שכזו. להזכריכם, הרוצח השפל עדיין לא נתפס. לרציחות שפלות על רקע אידיאולוגי, גזעני ולאומני כבר הורגלנו לצערי, אבל על רקע מיני? זה חדש. מצד שני – כנראה שזה היה צפוי והכתובת הייתה על הקיר.

עטיפת הספר יח''צ

הספר העדין, היפה והמגויס "זוג יונים בנים" מנסה למנוע את הגזענות כבר בשלב הבראשיתי, ההיוּלִי, שלב הילדוּת. מחברו החכם, נדב שטכמן, מבין שהנשק הסודי ביותר הוא חינוך. ככל שנקדים להסביר לאנשים צעירים שאסור לשנוא על רקעים שכאלה, כך תהיה לנו חברה אנושית טובה יותר.

"זוג יונים בנים" מחנך לקבלת האחר באמצעות סיפור אלגורי ויפה על שני יונים בנים הרוצים להיכנס לתיבת נוח ומתקשים. דווקא נוח מגלה סבלנות וסובלנות כלפיהם, בעוד החיות האחרות לא.

תודו שזה רעיון מקורי. רק אל תתחילו להתקשקש עם הטיעון הנדוש והמוכר שהתורה אוסרת את זה. נסו להיות יותר מקוריים כמו הספר הזה.

לכל פייגאלֶע מוצמדת מיידאלֶע? תמונה מתוך הספר יח''צ

חינוך לאיפוק

לעומת זאת, אם תאמרו שכל שאלת המיניות והדיון בה צצים בדרך כלל בשלב מאוחר יותר גילית ממה שהספר הזה מכוון אליו, כלומר ילדים קטנים, אצדיק אתכם.

כשם שלא תקראו לילדכם ספר על חינוך מיני בגיל הרך, כך לא תקראו לו ספר על חינוך מיני אחר. אבל המחבר האינטליגנטי של "זוג יונים בנים" כנראה הבין זאת

לפניי ולפניכם, והוא ממנף את אהבת הבנים או הגברים, לכלל חינוך המוביל לאיפוק והבנת השונה.

כמו לכל שני יונים בנים, לשניים יש חברה טובה בת. על זה נאמר כבר במילְתא דִבְדִיחוּתא שלכל פייגאלֶע ("ציפור" ביידיש וכינוי להומוסקסואל) תמיד מוצמדת איזו מיידאלֶע (נערה, חברת נפש). כאן זו היונה.

מה נוח היה אומר? "זוג יונים בנים" יח''צ

אבל היפה בסיפור הזה שהוא אינו מבקש את הנקמה וחיסול החשבונות מצדו של האחר. הוא אינו בוחר באאוטינג כדי להגביר את המודעות בקרב בני נוער או ילדים להומוסקסואליוּת או ללסביוּת, הוא עושה זאת בדרכים עדינות וחודרות של קבלה והכלה ואכן לסיפור, שאת סופו איני מגלה, יש סוף טוב. כדאי לקרוא.

אורי (5): "אבא, זה שיש בסיפור הזה שני בנים חברים והם אוהבים אחד את השני זה בסדר, אבל למה צריך גם בת בסיפור. למה? זה מקלקל הכול". נראה שמישהו כאן לא קלט בדיוק את המסר ונשאר במִריו הילדותי בנוסח "הבנים על הבנות". חמוד.

זוג יונים בנים, כתב: נדב שטכמן, איירה: חגית גאון, הוצאת "צבעונים"