10. חידת שלום חנוך: רק בן אדם
קודם באה המגלומניה, אחר כך הניכור
"מתפורר מהלחץ/ ונשבר מהלחץ/ מת לצאת מהלחץ/ לצאת מכאן"
(מתוך "לצאת מהלחץ")
לקראת סיבוב ההופעות השלישי ב-87' החליט שלום חנוך להקים צוות נגנים שירוץ לסיבוב של כמה חודשים. בצעד חסר תקדים גויסו נגנים מחו"ל, צעד שהקפיץ על חנוך חצי מהתעשייה.
"להפסיק לעבוד עם אדם יקר כמו שלום אחרי שנים זה כמו גירושים", אומר אלון הלל. "היינו פנויים במאה אחוז, אבל כנראה ששלום רצה את הטעם של הרוקנרול האמריקאי. למזלי הייתי בשיא הקריירה, והלכתי לעבוד בפרויקטים אחרים. אנחנו ישראלים שנהנים מרוקנרול מקומי ואם אתה מביא משהו לא שייך, זה נראה לי שעטנז".
שלום חנוך, "רק בן אדם". צילום: עטיפת האלבום
"עשינו הקלטות של שלושה שירים מהתקליט בארץ, ואחר כך שלום ביקש שנקליט באנגליה", משחזר יהודה טלית. "עשינו הפקה שלא היתה עד כה בארץ. סכומי עתק. גרנו כמה שבועות בלונדון ועבדנו באחד האולפנים הכי נחשבים, עשרות שעות אולפן.
"כשחזרנו לארץ והשמענו את זה, זה נשמע אחרת. היתה בעיה. הקהל לא קיבל את התקליט כמו 'מחכים למשיח'. בדיעבד היינו צריכים להקליט אותו בארץ. אבל אמן בטח בקנה המידה של שלום, צריך להעיז".
לא רק הקור של לונדון פגע בסאונד. "רק בן אדם" הציג חנוך אחר, זמר שמתאהב בדימוי של רוקר איצטדיונים. אפילו השירים נשמעו כאילו כבר יועדו להתנגן לפני אלפים. מנגנוני הבקרה הקפדניים של חנוך, אלה שיודעים לשמור על מינונים מדויקים בין אמת להתכוונות להחצנה, פשוט לא עבדו הפעם. הוא שידר ביטחון עצמי מופרז, על סף שיכרון חושים. כל כך רחוק מהקיבוץ, כל כך שונה מרוח הנעורים של תמוז. הקהל הרגיש את האובר דוז.
"בתמוז היה רוקנרול נערי, שמח, רענן", אומר איתן גדרון. "ב'רק בן אדם' זה היה בכוח. נראה שהוא מנסה להחזיר הצלחה קודמת או שניסה להוכיח לעצמו שהוא רוקר. עשיתי סאונד בהופעות שלו. את רובן לא אהבתי. הנגנים ניגנו כאילו הם לא בעניין. סטרילי, חזק. תקופה ארוכה הוא לא היה אמיתי במוזיקה, ולכן התחיל לאבד קהל".
"שנים מאיר אמר לו, 'אתה לבד על הבמה'", מספרת תרצה אריאל. "'תראה חברים בעיניים, תרגיש אנשים בעיניים. אל תעלה לצמח. לא שלום הגדול. ואז גם תרוויח'. מאיר בא בענווה, שלא היתה לשלום. הוא היה
למעלה, חשב שמגיע לו".
סרטה של ליהי חנוך, "רומן אמיתי", שתיעד את סיבובי ההופעות, רק תרם לתחושה המופרזת וקומם את המבקרים שראו בו לא יותר מאשר ביטוי מוקצן של שיגעון גדלות. גם הקהל לא גילה עניין והסרט נכשל בקופות.
חנוך, אולי לראשונה בקריירה שלו, נאלץ להתמודד עם גל של ביקורות נוקבות. "זה סגר אותי הרבה בבית", סיפר ב-91', "ממילא אני יושב בבית הרבה. היחסים שלי עם הביקורת הם איומים. אני פשוט חושב, שלהוציא מקרים בודדים, אין פה ביקורת רצינית. אבל לא יכולתי להימנע מלהרגיש נרדף".
הפרק הבא: 11. חידת שלום חנוך: טקסט פוליטי ◄
נא להמתין לטעינת התגובות
