6. חידת שלום חנוך: עונת התפוזים
חנוך חובר לאריאל זילבר, ותמוז ממציאה את הרוקנרול הישראלי
"שלושה ימים ללא שינה/ ועוד לא חושד/ בפנים הלהקה ניגנה/ עם מטען כבד"
(מתוך "הדרכים הידועות")
ב-1973 חזרה משפחתו של שלום חנוך לארץ. אריק איינשטיין קרא לו לדגל. הם התיישבו באולפני "הדר", מתחת למסעדת הבית של איינשטיין, "כתר המזרח", והתחילו להזיע - ולא בגלל העמבה.
"עבדנו על ערב שנקרא 'שנינו ביחד וכל אחד לחוד', מספר המפיק שמוליק בורנשטיין (שמיילך). "תכננו לעשות שתי הופעות בצוותא, אבל אז פרצה המלחמה. מההופעה נשאר רק פלקט. הקימו חוליה של אריק, שלום, הצ'רצ'ילים ואורי זוהר כמנחה. הם היו מגויסים חצי שנה והופיעו בפני מילואימניקים".
"אני שמעתי בעיקר ג'ז, רוקנרול ישן ומוזיקה קלאסית", מספר זילבר. "נפגשנו בבית של שלום ברמת גן. הייתי נוסע אליו מדי יום באופניים מתל אביב. עבדנו כשנה, מנגנים להנאתנו ולא היה תכל'ס. שנינו היינו סגורים. אני הגעתי מצרפת ולא ידעתי מי זה שלום. אריק אמר 'זה לא עסק. תקימו להקה'. הוא גם ביקש מאיתנו שנחמם את מסע ההופעות שלו 'סע לאט', ובחר את שם הלהקה: תמוז".
חנוך וזילבר גייסו את הנגנים אדם זיידל, עמי טרייבטש ונעם הלוי. ההרכב לא החזיק זמן רב. טרייבטש חלה והוחלף על ידי מאיר ישראל, שאליו הצטרפו יוצאי להקת הנח"ל, הבסיסט איתן גדרון והגיטריסט יהודה עדר.
הברדק חגג. זילבר: "זה היה פרוע לגמרי. לא היה לנו עיבודים, לא ברור מה קרה על הבמה. העיבודים ששלחנו לרדיו כמו 'סוף עונת הת פוזים' היו חרטבוש והתקבלו בבוז". כדי לשים סוף לבלגן הציע מנהל הלהקה מיכאל תפוח לחבור למפיק המוזיקלי לואי להב, שעלה לארץ לאחר שהיה שותף כטכנאי להפקת המאסטר פיס Born to Run של ברוס ספרינגסטין.
להב לא עשה הנחות ללהקה. הוא עיבד את כל השירים מחדש. "פעם אחת הוא צעק עלינו 'אתם לא מתלהבים' ודפק את היד שלו על הקיר. האגרוף שלו נכנס לתוך מסמר'", מספר זילבר.
התקליט שהפיק להב, "סוף עונת התפוזים", נחשב לאלבום הרוק הראשון בארץ. שירים בני שש ושמונה דקות, קטעי סולו גיטרה ארוכים, בומבסטיות, מורכבות ועצבנות של רוקנרול טהור. מה ללחנים המלטפים של חנוך ולרוקנרול בועט? "היה לי מעטה של זלזול בשלום ובאריאל", אומר עדר, "הם היו זוג זקנים בעינינו".
"רוקנרול זה גם ההופעה", מחדד ישראל. "איך להחזיק את הגיטרה, לעמוד על הבמה, לדבר עם הקהל, הרבה תופים. לואי עיצב אותנו, שם לנו פנים. הוא הגיע מארצות הברית עם עיניים ואוזניים אחרות, ואנחנו חיינו כאן בבועה".
זו לא הפעם הראשונה שנשמע רוקנרול בישראל. אבל
"להקות הקצב לא זכו להכרה", מסביר ישראל, שהגיע לתמוז מעוזי והסגנונות. "שרנו באנגלית ורוב החומר היו קאברים. מה שלא התרחש בבמה המרכזית, בחברות התקליטים הגדולות, בתל אביב, לא נחשב. כשתמוז הופיעה בצוותא שלום אמר לקהל: 'מבחינתי אתם יכולים לרקוד, לשיר, להחליף תעודות זהות'. מאותו רגע הם קמו, השתוללו והפכו לחלק מההופעה. זו היתה הפעם הראשונה שזה קרה בארץ".
זה לא רק פרק בטריוויה היסטורית, זהו המפתח להבנת המקום של חנוך בהיררכיה התרבותית של ישראל. לכל אורך הקריירה (כולל תקופות השפל) הוא עמד בליבת התרבות של ישראל.
כקיבוצניק בצבע הנכון, בוגר להקת הנח"ל, שותף מוזיקלי לאריק איינשטיין, חנוך היה חלק מארץ ישראל הממסדית, השולטת, זו שמכתיבה טעם. רק מישהו כמוהו היה יכול להכריז על מהפכות ולגייס אליו את שולחי הגלויות למצעדים.
לאחר צאת "סוף עונת התפוזים", תמוז יצאה למסע הופעות שהציב סטנדרטים חדשים בשוק. תאורה שיובאה מחו"ל, סאונד משובח. "אפילו ההפסקה במופע היתה מיוחדת", כתב יואב קוטנר, המתעד הבולט של חנוך. "מישהו שר בליווי גיטרה שיר מוזר שלו, כשהלהקה, עדיין בחושך, מצטרפת אליו ברקע. קראו לבחור הזה רמי פורטיס והשיר שלו היה 'אינקובטור'".
"כבר בהופעת הבכורה לאחר התקליט אמרתי להם, 'תמצאו קלידן'. לא הרווחנו כסף בכלל. אני זוכר את אבא של ליהי אומר לשלום באחת החזרות, 'למה אתה צריך את כל השטויות האלו, בוא תעבוד איתי במפעל האזבסט'".
במסע ההופעות האחרון זילבר התמרד. הוא כבר קיבל את ההחלטה לעזוב את הלהקה - בין היתר בגלל ההתנגדות להקליט את שירו 'רוצי שמוליק', אבל החובות אילצו אותו להישאר בתמונה. "בהופעות אריאל שם שקית נייר חומה כזו על הראש", מספר גדרון. "נורא מפחיד. הוא לא רצה לנסוע איתנו באוטו להופעות והגיע בטרמפים".
ההופעה האחרונה של הלהקה התקיימה ביולי 76' בקיבוץ איילת השחר. "יש בנו משהו נגד ההצלחות שלנו", אומר עדר. "בתור קיבוצניק אתה גדל שבחברה שבה אסור לבלוט יותר מדי. לא לטוב, ולא לרע".
הפרק הבא: 7. חידת שלום חנוך: צוותא ◄
נא להמתין לטעינת התגובות
