גלות מרצון: על הנובלה "תום הביקור"
סאלם, גיבור הנובלה של שמעון בלס, הוא גולה שהנאמנות למולדתו העיראקית מתבטאת ברצון לכתוב את הסיפור הלאומי ובקושי לספר את הביוגרפיה הפרטית. בלס, כמו גיבורו, שייך ולא שייך, מייצר מרחב ספרותי לאירועים שאינם משתלבים בביוגרפיה הקולקטיבית
יצירתו נעה על קו הגבול שבין הבדיון למציאות, בין ההיסטורי לפואטי, בין הסיפורי לאוטוביוגרפי. האסטרטגיה הנרטיבית שלו תומכת במבנה עלילתי קטוע, פרגמנטי ובעל פיצולים ומבוכים רבים. גיבוריו משתייכים לקטגוריה של האנטי גיבור הנושא הזהות הכפולה ולכן גם בודד, זר ומנוכר.
במרכז הנובלה "תום הביקור" נמצאת דמותו של יעקב סאלם, שבדומה לדמויות אחרות בספריו של בלס, משלב בין תרבויות ומרחבים מנוגדים.
סאלם הוא יהודי שנשאר בעיראק בהגירה הגדולה של שנות החמישים אך הגיע לישראל כפליט פוליטי עשור אחר כך. כעבור מספר שנים עקר ללונדון, הצטרף לקהילה פוליטית של גולים עיראקים והפך לחוקר ומרצה באוניברסיטה. גולה עיראקי החי בין נאמנות לעבר ולחבריו הגולים ובין בריחה ממחויבות לטריטוריה לאומית בהווה. כותב ביוגרפיות של אינטלקטואלים ומנהיגים עיראקים ודרכם את הביוגרפיה של עיראק.
סיפור המסגרת מתרחש ערב הפלישה האמריקנית לעיראק ועוקב אחר היממה האחרונה בביקורו של סאלם בישראל. המפגש עם הידידים המעטים שצבר לאורך השנים בישראל מעמת אותו עם בחירותיו האישיות והפוליטיות, עם חלקים מושתקים בעברו ועם תחושת הבדידות והתלישות המלווה אותו.
סוגיה מרכזית הנעה כחוט השני ביצירותיו היא חוסר היכולת לכתוב את הביוגרפיה האישית והלאומית כסיפור שלם ואחיד. כתיבתו מדגישה את הסתירות והשברים המרכיבים את סיפור החיים, את הזיכרונות שמנסים להשתיק ולהדחיק, את המפוצל שעובר תהליכי האחדה.
"העבר הוא מדינה שממנה כולנו היגרנו" טוען סלמן רושדי בספרו מולדות בדיוניות. תחושת הריחוק מהעבר מתחדדת ומחריפה אצל סופרים שהיגרו ממולדתם ומשפתם מכיוון שהם חווים את הניתוק בחייהם במרחב אחר, דבר היוצר ניתוק ממשי מהמרחב של העבר. הסופרים הגולים ממחוזות הולדתם יוצרים בכתיבתם "מולדות בדיוניות", מה שמזכה אותם ביתרון מוחשי על סופרים שכותבים בתוך המרחב והשפה הלאומית.
סאלם הוא גולה שהנאמנות והמחויבות לעבר ולמולדת העיראקית שממנה גלה באות לידי ביטוי ברצון לכתוב את הסיפור הלאומי ולהשתתף בבניית "המולדת הדמיונית". בניגוד לעיסוק הרחב שלו בביוגרפיות, הוא מתקשה לספר את הביוגרפיה הפרטית שלו ולהתעמת עם חלקיה המוכחשים והמושתקים.
"אני חושבת שאתה מנהל איזה משחק מחבואים עם עצמך. כאילו מחפש מפלט בביוגרפיות של אחרים ומתחמק מהביוגרפיה שלך" מתריסה ידידותו של סאלם בבקשה שיעלה על הכתב את סיפור חייו. סאלם מודה שהבחירה שלו בכתיבת ביוגרפיות של אחרים היא בעצם הדרך היחידה לכתוב על עצמו; "מחפש מפלט בביוגרפיות של אחרים? אם בכלל יש זיקה לביוגרפיה כלשהי במה שהוא כותב, הלא זאת הביוגרפיה שלו."
כתיבת [אוטו]ביוגרפיה מכילה בתוכה מנגנוני מחיקה והדחקה. היא כופה על הכותב בחירה בתיאור מסלול חיים עקבי המייצר סיפור קוהרנטי ושלם. "תום הביקור" מתמקד בנקודות השבר וההתפצלות ובנקודות הבחירה במשך החיים, תוך הבניית הסיפורים האפשריים שיכלו להתפתח בכל התפצלות. המוקד עובר מהסיפור האחיד והעקבי אל תערובת מסועפת ורב ממדית של סיפורים פוטנציאליים המסתתרים מאחורי סיפור החיים הרשמי. בתהליך חשבון הנפש שלו עם עברו מדמיין סאלם את חייו כאסופה של סיפורים מפוספסים שלא התפתחו לכדי סיפור שלם. מה היה קורה לו היה מתאחד עם אהובתו העיראקית בלונדון, ולחלופין, אם היה מהגר לישראל בשנות החמישים עם משפחתו?
זיכרונות? המיוחד שבו? גם זה יבוא כל עוד הוא מחזיק בעט. אבל מה יכלה להיות הביוגרפיה שלו לו היתה נענית לו? שאלה יתומה שחוזרת ומתגרה בו כל אימת שמהרהר במסלול חייו. ואם היתה מצטרפת אליו ללונדון האם היו מנהלים את חייהם כזוג גולים, מקימים משפחה ומגדלים ילדים כשאר הגולים מעיראק וממקומות אחרים? ואולי היתה משפיעה עליו לחזור לישראל ארץ הולדתה, שבה תרצה לגדל את ילדיה? והוא, איזו תמורה היתה מתחוללת בו בתוקף הנסיבות כגולה בחברה של גולים הנדרשים להסיג את זהותם מפני זהות כוללת? [....] כך הוא נשאר נאמן לעברו, נאמן לזהותו ולכל מה שמסמלת בעיניו (עמוד 65).
האם סיפור חיים הוא תוצר של הנסיבות שנכפות מבחוץ או תוצאה של בחירות אוטונומיות של הפרט? השאלה הזו אינה מוכרעת ומוטענת בהגדרת "הגלות מרצון". האוקסימורון הזה משלב
בנובלה ובשלושה הסיפורים הקצרים הנוספים הכלולים בספר מציג בלס את הארעיות והחמקמקות של הזמן והזיכרון כפי שאלה באים לידי ביטוי במפגשים מחודשים עם דמויות מהעבר. מפגשים אלה חושפים את הזיכרונות המושתקים והמודחקים שהוצנעו ואת התשוקה לחזור אל הסיפורים שנקטעו טרם זמנם. המפגש מייצר חלון זמני של החייאת הסיפור שנקטע תוך ניסיון להקפיא את הזמן בנקודת המפגש המחודש. בלס רוצה להבליט את נקודות המפגש כמוקד שהופך את הביוגרפיה למכלול של סיפורים קטועים. עבורו, כתיבת ה(אוטו)ביוגרפיה מתרחשת בתפר שבין הסיפורים והמסלולים השונים.
בלס, כמו סאלם גיבורו הבדיוני, פועל באזורי התפר של הביוגרפיה הלאומית העיראקית והישראלית כשייך ולא שייך בו זמנית. כמוהו הוא כותב את הביוגרפיות של גיבוריו כווריאציות שונות לסיפור חייו. בספריו הוא מתעקש להציג את המסלולים והנתיבים שנחסמו ונמחקו במלאכת המרכבה של הסיפור הלאומי הרשמי. כתיבתו בונה מרחב בספרות העברית לזהויות ולאירועים שאינם משתלבים בביוגרפיה הקולקטיבית. הוא מעמיד במרכז סיפוריו דמויות בעלות זהות כפולה שהסיפור הלאומי אינו יכול להכיל, הביוגרפיות שלהם חוצות מרחבים לאומיים ופועלות במרחבי לשון שונים.
שמעון בלס: תום הביקור, הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת הכבשה השחורה 2008, 140 עמודים
נא להמתין לטעינת התגובות
