ראשי » תרבות » ספרותגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

תינוק שנשבה: על הספר "שיכרון הגאולה"

ספרו של מיכה רגב מציע מבט מבפנים על אחת התנועות המשיחיות החשובות של העידן המודרני: ההתנחלויות

כל התנועות המשיחיות נכשלות, אבל כל אחת נכשלת בדרכה המיוחדת. העובדה העצובה הזאת אולי לא ממש מפתיעה. מפתיעה יותר ההתעקשות של חברי התנועות המשיחיות כולן שהפעם, דווקא הפעם, אכן תבוא הגאולה, שדווקא התנועה או הרעיון שלהן יצליחו היכן שנכשלו כה רבים בעבר.
 
ולא רק מודעות היסטורית חסרה למשיחיים, אלא גם למידה מטעויותיהם שלהם עצמם: כפי שמספר מיכה רגב בספרו, לפני הפינוי מסיני והריסת חבל ימית כבר הבטיחו רבני גוש אמונים ש"היה לא תהיה". השבר שבא בעקבות כישלון הנבואה הזאת לא הצליח למנוע את הישנותה לפני פינוי גוש קטיף, אז שוב הבטיחו נביאים בעיני עצמם שלא תיתכן נסיגה, פשוט מפני שתהליך הגאולה לא יכול לשוב על עקביו - ושוב נכזבו תלמידיהם, ושוב חרב עולמם הפיזי והאמוני.

רגב מתאר בספרו את מסע ההתבגרות שלו בתוך תנועת גוש אמונים. זהו מסע המתחיל אחרי מלחמת ששת הימים, ורגב הוא תלמיד בישיבה תיכונית המקבל את שיעוריו הראשונים באהבת הארץ - ולא פחות חשוב, בגאולתה - מרבניו בישיבה ומחנן פורת ז"ל. רוח חדשה נושבת אז במחנה הציוני-דתי, רוחה של תורת הרב אברהם יצחק הכהן קוק, המעוצבת לאתוס משיחי-לאומני על ידי בנו, הרב צבי יהודה קוק.

רגב וחבריו היו החיילים הצעירים במהפכת הגאולה שהתחוללה בתנועה הדתית-לאומית, וממנה בארץ כולה. במצוות רבניהם הם יצאו למשימות התנחלות בשטחי יהודה ושומרון, תוך משחקי חתול ועכבר עם המשטרה ועם צה"ל, ועבירה סיטונאית על החוק. את הנערים לימדו שהפלסטינים החיים על האדמה הגיעו לא מזמן ואינם אלא "זונים" איתה, שהרי הזיווג הכשר של אדמת ארץ ישראל מתקיים רק כאשר עם ישראל יושב עליה.

ואכן, התשוקה המינית, על גווניה ועל צורות הסובלימציה שלה, שיחקה תפקיד חשוב באותם ימים תמימים של ראשית ההתנחלויות. נערים ונערות קיפצו על הגבעות ותקעו יתד ואוהל, בעוד שיעורי הרבנים, ובראשם פורת, הופכים את האדמה למושא תשוקה שרק התנחלות תביא אותה לכדי פורקן.
רגב מצייר תמונה שעל פיה בלהט הכיבוש וההתנחלות נהפכים ארץ ישראל, תורת ישראל ועם ישראל למשולש רומנטי שרוטט במתח מיני שאינו יודע שובע.

הפטישיזציה של הארץ לכדי אובייקט מיני נדמית כהגשמה גרוטסקית של המודל המדרשי, שבו כנסת ישראל היא בת זוגו האהובה של הקב"ה, אלא שהפעם הגעגועים לארץ נהפכים לסדרת דייטים מהירה עם השטחים הכבושים, שבסופם - חדירה.

מתוך דבריו של רגב אפשר להבין איך כיום האהבה לארץ גוברת על האהבה למדינה, עד כדי כך שאיום הנסיגה מהראשונה מביא לאלימות כלפי חיילים, לחבלה בציוד צה"לי ולדיבורים על העדפת האדמה על המדינה אם וכאשר תהיה נסיגה.

ומהאהבה לשיברון הלב. מסעו של רגב לוקח אותו מראשית ההתיישבות בגוש עציון אל הצטרפות זמנית לחוליית טרור כהניסטית, וממנה אל

הגולן, שם נלחמו רגב וחבריו ברעיון האימים של הנסיגה מהעיירה הסורית קוניטרה, בהסכם הפסקת האש. כישלון מניעת הנסיגה מקוניטרה לא ריפה את ידיהם. להפך: כעת לא רק הערבים עוברים דמוניזציה, אלא גם השמאלנים. חלק מרבניו של רגב מלמדים אותו שנשמתם היא נשמה בהמית, בניגוד לנשמה האלוהית של עם ישראל הכשר.

עם המהפך השלטוני של 1977 נפתחים שערי ההתיישבות בשטחים לרווחה. רגב וחבריו מקבלים זאת כאות שהתוכנית האלוהית למלכות ישראל השלישית הולכת ומתגשמת. ההצלחה הגוברת של מפעל ההתנחלות מעלה את קרנו של הרב צבי יהודה, ומרב בינוני למדי הוא הופך למנהיג הבלתי מעורער של הכיפות הסרוגות. תורת הרב קוק על פי פרשנותו הופכת לפרדיגמה השלטת.

השבר הגדול הראשון התרחש, כאמור, בנסיגה מסיני. דווקא ממשלת ימין היא שגרמה לראשונה לתהיות לגבי הכיוון החד-סטרי של הגאולה, כי על פי מה שלימדו רבניו של רגב, לא תיתכן נסיגה במכניקה המשיחית. רגב עצמו כבר נמצא בתהליך מתקדם של התפכחות מהחזון המשיחי, אולם חבריו בטוחים ש"היה לא תהיה" ויוצאים למסע הפגנות נרחב נגד הנסיגה. הסוף ידוע, כמו גם סופה של ההתיישבות בעזה, שאליה רגב מגיע בהמשך. בין לבין נרצח ראש ממשלה מפני שההסכמים שחתם עליהם נתפסו כחריגה גסה מדי מהתוכנית האלוהית.

על כל התפתחות שלא תאמה את נבואותיהם הומצאה פרשנות, ו"ככל שהרבנים והאברכים ניסו לפרש את כוונות האל ואת יעדיו עלי אדמות, הלכו החזיונות ונעשו קיצוניים ומנותקים מערכי התרבות המערבית ומההיגיון האנושי הפשוט" (עמ' 89).

ישעיהו ליבוביץ התנבא שכאשר הכישלון המשיחי של גוש אמונים יתברר, חבריו יתנצרו. זה לא קרה, וכנראה לא יקרה. את פירות כישלון החזון המשיחי של הרב צבי יהודה קוק אנחנו רואים לפנינו היום בישיבות הפוסט ציוניות, שלא מפחדות להרים יד נגד המדינה ומוסדותיה, בכהניזם ההולך ומתרבה, בפנייה לרוחניות החסידית של ברסלב ובתופעת החרד"לים מחד גיסא והדתל"שים מאידך גיסא, שנעים מעלה-מטה על מנעד המחויבות להלכה בעקבות השבר בתפיסת עולמם. כל מאוכזב משיח ודרך ההתמודדות שלו.

ויש כמובן מי שעדיין מקווה ומצפה. רגב פונה אליהם במיוחד ומתריע מהשבר הצפוי. בסוף הספר הוא מתחנן לרבנים שיכינו את צאן מרעיתם לרגע שבו החלום ייגוז ויהיה עליהם להתעורר מאותו "פונדמנטליזם רומנטי ואלים שחי בעבר דמיוני", כדבריו (עמ' 141).

ספרו של רגב, אלוף משנה במיל' שחי היום בגליל, מציע מבט מבפנים על אחת מהתנועות המשיחיות החשובות ביותר של היהדות בעידן המודרני. הוא כתוב בתנופה אחת, ובשל כך פעמים הוא מרתק, אולם פעמים בזה חולשתו: הוא נקרא כמניפסט יותר מאשר כעדות. במובן זה הספר מזכיר במידת מה את "חמורו של משיח" של ספי רכלבסקי.

יש חד-צדדיות לא מעטה בספר, ונדמה שבשטף הכרונולוגי נעלמות נקודות עדינות של קהילתיות והקרבה שאפיינו את תנועת ההתנחלות. אחרי הכל, תנועות משיחיות ידועות גם בסולידריות שלהן ובנכונותן לשלם מחיר אישי עבור ערכיהן. אמנם דברים אלה מוזכרים בספר, אולם הם נשטפים כאמור ברצף, מוקרבים עבור המסר המרכזי, ומדי פעם בפעם זוכה הקורא גם לדרשה דידקטית מפיו של המחבר.

כמובן, כוונתו של רגב היתה ממילא להשמיע אזעקה, לא לעטוף אותנו בפרוזה. והסיפור שלו, על כל מאפייניו האישיים, בכל זאת טיפוסי מאוד לציבור שממנו הוא מגיע. לא מעט מעתיד מדינת ישראל תלוי בבחינתו.

שיכרון הגאולה, מיכה רגב, ידיעות ספרים, 303 עמ'.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...