אחיו של יב"צ: מוקצה מחמת סכסוך
מכיוון שהיה מצורע פוליטי הפך גם למצורע ספרותי, למרות הרומן המכונן שכתב. אמנון נבות תובע את עלבונו של אהרן ראובני, אביו מולידו של הרומן העברי "עד ירושלים"
אהרן ראובני צילום: ארכיון
"מכאן ומכאן", למשל, הוא אנטי אפוס של העלייה השנייה שנכתב כמעט בד בבד עם היווצרותו וחלקים בו קוממו רבים מראשיה, שראו בדמויות המהגרים העלובות הנעות בין הגולה לארץ וחוזר חלילה דיוקן עצמי המשתקף בהיפוכים סרקסטיים. תיאור חוזר של שאר הרומנים הנזכרים למעלה אומנם נדרש כאן, לאור הקביעה שאלה, ולא אחרים, מהווים את הקורפוס הערכי והחשוב ביותר ברצף הרומנים הישראליים ב-110 השנה האחרונות, אך תקצר היריעה.
הסוס השחור, וללא ספק הפחות ידוע ומוערך שבקורפוס הזה, הוא הרומן בן שלושת החלקים "עד ירושלים" לאהרן ראובני, סופר שנסיבות ההשתקה וההכחשה שלו מורכבות מאוד. ראובני, אחיו הבכור של יצחק בן-צבי, מראשי תנועת העבודה בארץ והנשיא השני של מדינת ישראל, נתפס בשנות ה-20 של המאה הקודמת לימין הרוויזיוניסטי והפך להיות אחד מראשי דובריו בביקורת הספרות.
מאמריו קוממו עליו את הקהילייה הספרותית כולה ברציונל הבנוי לתלפיות ובדרוויניזם החברתי הטמון בהם. מכוחם של אלה שלל ראובני חלקים נרחבים של הסיפורת שנכתבה כאן בין שתי מלחמות עולם ובמהלך שנות ה-50 של המאה שעברה.
העובדה שהמבקר הדורסני הזה היה אחיו של בן-צבי זכתה להכחשה שבשתיקה; יש להניח ששמות המשפחה הלא זהים אינם עובדה מקרית: שני האחים בחרו מסלולים לא מתנגשים ככל הניתן, אבל העימות הסמוי בין האח הבכור, האינטלקטואל המזהיר והסופר הענק, לבין העסקן
המפלגתי הייצוגי, שוחר התרבות והדילטנט, היה לא פשוט, הגם נסתר מעין.
את "עד ירושלים", הרומן הירושלמי הגדול המתאר את קריסת היישוב החדש אל תוך היישוב הישן בתקופת מלחמת העולם הראשונה (כמו החלק השני של "תמול שלשום" לעגנון, רק בלי הכלב בלק. האם הושפע עגנון מראובני? הדבר דורש עיון מדוקדק! ) לא ניתן היה להשיג לא בחנויות ולא בספריות. לאחר שערוריית "מכאן ומכאן" של ברנר, נהגה המנהיגות הפועלית בארץ מנהג של מי שנכווה ברותחין-נזהר בצוננים.
הפרקים העוסקים במנהיגות היישוב החדש תחת השלטון הצבאי העותומני דורסניים ומלעיגים הרבה פחות בהשוואה לפרקי "המחרשה" ב"מכאן ומכאן", אבל הפגיעות והחשדנות והעובדה שהרומן נכתב על ידי מצורע פוליטי הכריעו את הכף ב-50 השנה הבאות. אין ספק: הפרקים הירושלמיים של "מכאן ומכאן" היו נקודת המוצא שאפשרה את כתיבת "עד ירושלים". ברנר נרצח, גורל המצורע הספרותי-פוליטי נפל בחלקו של ראובני (והוא היה משיג גם את ברנר, הגורל הזה, אילו עבר בשלום את פרעות 1921).
הביקורת הצעירה מסוף שנות ה-50 ביקשה להחזיר את ראובני למחזור הדם של הספרות, ואפילו פורסם אז ריאיון נרחב עם הסופר הקשיש ב"מאזנים", שהיה בחינת שבירת טאבו גדול. ההכחשה וההשתקה נחלשו משהו בשנותה?60, רק לאחר מותו של יצחק בן-צבי, ואז כבר דובר על מהדורה מחודשת של הרומן הענק, ואחר כך על פרסום חלק אחד שלו ("שמות").
רק בשנות ה-80 ראה "עד ירושלים" אור בהוצאה מסחרית (כתר/סימן קריאה) ובשנות ה-90 פורסמה מונוגרפיה מפורטת (פרי עטו של פרופ' יגאל שוורץ) "לחיות כדי לחיות" (מאגנס/יד בן-צבי). על הקונפליקט הפרסונלי-פוליטי אבד הכלח: נשארו רק החריגות והזרות שבגדולה הספרותית. עם זו קשה להתמודד עד היום.
נא להמתין לטעינת התגובות
