מוציא ספרים ונלחם בסמים
בימים הוא מנכ"ל מכובד בהוצאת ספרים, בלילות הוא מפקד על יחידת בלשים מתנדבים במשטרה. אודי אוחנה, קצין ומו"ל, יחפש לכם סמים בפריזר ויוציא לכם ספרים לאור
אודי אוחנה, הוצאת אופיר צילום: יח''צ
"עשינו לו מחווה", משחזר מפקד הצוות, אודי אוחנה. "לא אזקנו אותו והכנסנו אותו דרך דלת אחורית לבית. שם ניהלנו משא ומתן עד שהבהרנו לו מי מנהל את העניינים". החשוד הכחיש אחזקת סמים, סירב לשתף פעולה והצוות נאלץ לערוך חיפוש מדוקדק בבית: מגירות, ארונות, ארגזי מצעים, וכן - במקפיא. החיפוש השתלם, והחשוד הובל לתחנת המשטרה. שלושה ימים לאחר מכן שודרה תוכנית הבידור המצליחה של החשוד. "מפקד מרחב דן החליט שנבצע מעצר של מובילי דעת קהל. ערכנו מעקבים סמויים אחרי כמה גורמים במטרה אחת: למען יראו וייראו", מסביר אוחנה.
תכירו את סא"ל במיל' אודי אוחנה, האיש שיוציא לכם ספר שכתבתם גם אם אתם לא עמוס עוז, או שיוציא לכם את הנשמה. תלוי. בבוקר הוא מנכ"ל ובעלים של הוצאת ספרים, בערב הוא מתנדב במשטרה, וליתר דיוק - מפקד על יחידות המתנדבים במשטרת מרחב דן, שעוסקות בבילוש בוגרים, נוער ואלימות במשפחה. אוחנה, 45, שגר עם רעייתו ובתו בקריית סביונים, הוא בן למשפחה מתחום הדפוס ("החמורים שמדפיסים עבור המו"לים.
אני עליתי על גב החמור").
לפני חמש שנים הקים את ההוצאה שקרויה על שם בתו בת ה-16, אופיר, שבה כמעט כל אחד יכול להוציא ספר. "אני צריך למצוא את שביל הזהב בין האמת המקצועית שלי לבין הרצון להתפרנס", אומר אוחנה. "בתור מוציא לאור שגובה תשלום עבור ההפקה, ודאי שאני חפץ בפרסום של ספר. מצד שני, אם אני פוסל מישהו, הוא פוטנציאל כלכלי שמתאדה.
"אם לקטור שלי כותב על ספר 'לפח האשפה', הספר לא יוצא לאור במהדורה מסחרית גם אם ישחדו אותי, ואז אני מציע מסלול של מהדורה אישית לחלוקה בין חברים לבני משפחה. זה צורך שהוליד רעיון. כשרק עסקתי בהדפסה, אמרו לי: אני רוצה להוציא ספר. אנשים גולגלו מכל המדרגות. כמה עמוס עוז כבר יש?".
אם תשאלו את אוחנה, הוא גאה בלא מעט דברים שפרסם, ביניהם יצירותיהם של שרהל'ה שרון, הגיאולוג פרופ' דב בהט ושמשון יצחקי - מבכירי המוסד לשעבר. למשטרה הגיע אחרי שירות קבע בצה"ל. הוא שירת כלוחם בגולני ונפצע במלחמת שלום הגליל. לאחר מכן חזר לצבא, ולימים סגר מעגל כשמונה לקצין מטה בפיקוד בו נלחם, במהלך מלחמת לבנון השנייה.
אחרי השחרור, כשרמת האדרנלין שלו צנחה פלאים, הוא חיפש פתרון ומצא: אוחנה הצטרף ליחידה למניעת עבריינות כחייל פשוט, עד שסיים כמפקד היחידה "שמונה 30 צרכני אדרנלין ואידיאליסטים שמאמינים שכדי לתקן חברה לא צריך לשבת מול הטלוויזיה ולקלל, אלא גם לעשות דברים. אני מעין רובין הוד בהתנדבות".
ואיך עוברים בין התחומים?
"אני איש של סוויצ'ים. אני מסיים פעולה ומתחיל אחרת. זה נכון גם לגבי העניין הזה. לא פעם סגרתי אנשים בתוך שקיות או עזרתי למד"א לעזור לאסוף חלקי גופות, ולמחרת המשכתי הלאה. הייתי בהרבה מאוד אירועים של מוות. מלבד העובדה שזה דורש אומץ, כוח פיזי ויכולות של חוקר, אם אין לך היכולת לעשות סוויץ' ולא לקחת עליך את העומס הנפשי, זה לא בשבילך.
ההתנדבות במשטרה כרוכה בלראות אבא שנעצר וילדים בוכים, אמא שקיבלה מכות רצח ליד הילדים. זה לטפל במיץ של הזבל של החברה. זה סוג של אנתרופולוגיה ומקנה יכולת להבחין ולאבחן אנשים, להבין אותם".
מה יותר קשה? להיות בזירת רצח או להגיד "אפילו לא בהוצאה עצמית" לכותב שבטוח שהוא טשרניחובסקי?
"בשניהם זה נגמר בבכי".
נא להמתין לטעינת התגובות
